כאשר עוסקים במאזן האימה בין ישראל ובין חיזבאללה, הנקודה שממנה מתחילים לספור לאחור אל המלחמה הבאה היא באופן טבעי היום האחרון של לבנון השנייה באוגוסט 2006. אלא שעל הרצף הזה, שנה וחצי בלבד לאחר המלחמה ארע דבר שיכול מאוד להיות שאלמלא היה קורה, לבנון השלישית (או איראן הראשונה) כבר מזמן הייתה מתרחשת: חיסול עימאד מורנייה.
ראש הזרוע הצבאית של חיזבאללה הוא טייטל מאיים למדי עבור כל רב-מחבלים, אבל קצת חסר בכל זאת עבור מורנייה, במיוחד בימים שבהם ישראל מחסלת את ראשי הזרוע הצבאית של הג'יהאד בעזה בכל סבב עונתי רק בשביל לגלות כעבור כמה חודשים שלכל איש יש תחליף. אז זה כמעט נכון, כי יש כמה שבכל זאת לא מתחלפים בקלות במזרח התיכון, ומורנייה היה אחד מהם.
מעטים הם האישים שהשפיעו כמוהו לא רק על הסכסוך הערבי-ישראלי ועל המזרח התיכון, אלא על מפת הטרור העולמית. מורנייה הוא האיש שבמוחו האפל המציא את פיגועי ההתאבדות ונתן להם צידוק דתי, אף שבאסלאם התאבדות היא אסורה. מורנייה הוא מי שהקים את חיזבאללה כגוף צבאי בחסות איראנית, דחק את צה"ל מלבנון במלחמת התשה, עמד מאחורי הפיגועים בקהילה היהודית בארגנטינה, ולא היסס לחטוף, לענות ולהרוג את ראש תחנת ה-CIA בביירות. 25 שנה נמשך המצוד אחריו, עד שהוא חוסל בפברואר 2008 בדמשק, במבצע משותף ונדיר למוסד ול-CIA.
עכשיו קחו את כל המשקל ההיסטורי הזה, שימו אותו על הכתפיים של אבי יששכרוף וליאור רז, יוצרי "פאודה", והתוצאה היא "רוחות ביירות" - מיני-סדרה בת ארבעה פרקים, שמשודרת ברשת שואוטיים האמריקאית ובמקביל מדי שבוע גם ב-yes, כשהפרק הראשון שלה שודר בסוף השבוע האחרון.
"רוחות ביירות" היא הפקה גדולה וגם הבטחה, ולו משום שמה שהפך את "פאודה" לכל כך מוצלחת עונה אחר עונה - מעבר לאקשן הריאליסטי הסוחף ולחספוס המסתערבים - היא העובדה שהיא לא חששה להביט לכל אחד מהגיבורים השבורים שלה בעיניים (ולא פחות חשוב, מבעד לעיניים). לא משנה כמה נורא הוא הטרוריסט וכמה הבטן הישראלית גועשת, סוד כוחה של "פאודה" הוא שהיא התייחסה אל כל שחקן בזירה כאל בן אדם, ולרגע לא הפקיעה ממנו את האנושיות שלו.
אבל נשאלת השאלה עד כמה הדבר אפשרי במקרה של "רוחות ביירות", דוקו דרמה על ארכי-טרוריסט שמעורר כל כך הרבה אנטגוניזם? הסקירה הזאת מתבססת על צפייה בפרק הראשון בלבד ועל כן היא תהיה מאוד מסויגת. מעבר לכך שחבל שלא הועברו עוד לצפייה, תמוה עוד יותר שלא כל ארבעת הפרקים שוחררו בבינג' - שכן מה יותר מצדיק צפייה מרוכזת מאשר סדרה תיעודית קצבית ומהודקת.
כך או אחרת, גם בלי מסקנות חותכות, כן ננסה לתת משהו מן הרושם הראשוני. הדבר הראשון שאפשר וצריך לומר מלכתחילה, במסגרת תיאום הציפיות הכללי, הוא ש"רוחות ביירות" היא לא "פאודה". היא גם לא "פגע וברח" - סדרת האקשן שרז ויששכרוף יצרו לנטפליקס - וגם לא "נרקוס", שאת שתי העונות הראשונות שלה העבירה במצוד מתוסרט אחר נבל בשר ודם, פבלו אסקובר.
אומנם מורנייה סיפק הרבה מאוד השראה לאפיון דמויות הטרוריסטים ב"פאודה", ובעיקר בעונה הרביעית שלה, אבל "רוחות ביירות" היא מוצר טלוויזיוני אחר לגמרי - שמגיע מעולמות הדוקו המתוסרט של ערוץ ההיסטוריה. היא דרמה דוקומנטרית שמתסרטת את אירועי העבר, תוך שהיא משלבת בהם קטעי ארכיון תקופתיים וכן עדויות של מי שהיו חלק מהמרדף אחר מורנייה בעבר. האחרון הוא כלי שמצד אחד נועד להעצים את האמינות, אבל בו בזמן, לא פועל כאן בשביל לקדם את העלילה. עדויות ה"לשעברים" – ספרתי שלוש הפסקות כאלה במהלך הפרק - בעיקר עצרו את התנופה והכניסו את הפרק למבנה דידקטי, בדומה ל"הצארים האחרונים" או "עידן הסמוראים" שעלו לאחרונה לנטפליקס.
בכלל, הדידקטיות שולטת בפרק הפתיחה של "רוחות ביירות", שביים גרג ברקר (שמתמחה בדוקו וביים גם את הסרט "המצוד אחר בן לאדן"). זה פרק שתפקידו העיקרי הוא לספק מבוא לקורות האזור ולמקם את השחקנים בזירה, לקראת תחילתו של המרדף אחר מורנייה שייפרס בשלושת הפרקים הבאים. קשה לומר שאפשר היה להתרשם לעומק ממי מן הדמויות שכבר הפציעו לכמה רגעים. נמצאת כאן דינה שיהאבי - שזכורה מהעונות המזרח תיכוניות של "ג'ק ראיין" - בתפקיד סוכנת CIA; וגם נוויד נגהבאן - ששיחק ב"טהרן" ובסרט הנהדר "באבא ג'ון" - בתפקיד בכיר איראני שערק. ויש לזה פוטנציאל, אבל המשכיות תהיה (אולי) רק בפרקים הבאים.
כך גם הדינמיקה בצד הישראלי שעדיין שטוחה באופן מפתיע. אמנם תמיד כיף לראות את יעקב זדה דניאל - עוד בוגר "פאודה", שמגלם כאן בכיר במוסד - שולח אנשים ללכת לעזאזל, או את מיכאל מושונוב בתפקיד מאיר דגן (אז אל"מ ולימים ראש המוסד כשמורנייה יחוסל). אבל המדים כרגע יושבים עליו בערך כמו על יהודה לוי ב"מינכן" של שפילברג. לא זוכרים? לא נורא.
הרבה רבדים קשה למצוא בשלב זה גם בדמותו של מורנייה הצעיר, בגילומו של אמיר חורי ("תמונת ניצחון"). חורי נדרש לסמן בכמה אפיזודות בעיקר את הדומיננטיות ואת האכזריות של מורנייה – כך למשל, כאשר הוא ניגש לגייס את המחבל המתאבד הראשון, רואה אותו משחק עם בנו הקטן, ובכל זאת שולח אותו אל מותו. אבל אל שורשי המוטיבציה של מורנייה "רוחות ביירות" עדיין לא צללה. אולי בהמשך, כאשר חורי יגלם אותו גם בפרק השני, או כשאת מקומו יתפוס בפרקים 3 ו-4 הישאם סולימאן, הלא הוא "הפנתר" מהעונה הראשונה של "פאודה". ובכן, אנחנו כבר יודעים איך יגמר המרדף במכונית התופת בדמשק - עכשיו רק אפשר לקוות שהדרך לשם תתפתח בצורה יותר מעניינת.