יש שני מרכיבים עיקריים שיכולים להפריד בין סדרות וסרטי דוקו מעולים לבינוניים: הסיפור עצמו, והאופן שבו הוא מוצג באמצעים הקולנועיים למיניהם. לפעמים, סיפור מדהים - ובעיקר סיפור ספציפי וייחודי מאוד - יכול להיות מספיק כדי להחזיק יצירת דוקו, אפילו אם היא ערוכה ומבוימת ברמה מאוד בסיסית, למשל במקרה של "טייגר קינג". פעמים אחרות דווקא היצירה עצמה היא זאת שהופכת את הסיפור למרתק ומותאם למסך, גם אם בבסיס שלו הוא לא בהכרח מצדיק תיעוד, כמו במקרה של "המדרגות" המופתית. היצירות הדוקומנטריות הטובות ביותר, כמובן, מכילות את שני הדברים גם יחד.
למרבה הצער, הסרט "אורגזמות בע"מ: הסיפור של OneTaste", שעלה בסוף השבוע האחרון בנטפליקס, קצת נכשל בשני הפרמטרים. הסיפור מתמקד בניקול דיידון שהקימה את OneTaste, ארגון שהתחיל מהדרכות קבוצתיות של "מדיטציית אורגזמות" עבור נשים והמשיך וגדל למעין שילוב בין כת ותרמית פירמידה, כשדיידון שואבת השראה מכנסיית הסיינטולוגיה בעודה מתכננת לגייס משתתפים חדשים. מעניין? בהחלט, יש כאן כוח, כסף, אורגזמות ופשע. חדש? לא. המסך הוצף בשנים האחרונות בסיפורים של גורואים צמאים לכסף ושליטה והרפתקאות עסקיות שיצאו משליטה.
אם כבר לספר עוד סיפור מהסוג הזה, כדאי מאוד לעשות את זה באופן שיצדיק את העשייה. אבל היוצרים של "אורגזמות בע"מ" מתעצלים ונשענים על הסיפור בלבד, וגרוע מכך - עושים עבודה די רשלנית בתחקיר, כך שאפילו הסיפור עצמו לא מגיע לעומקים שהוא יכול היה להגיע אליהם.
הסרט קופץ ישר אל תוך הארגון עצמו והאופן שבו הוא פרח, מבלי להתעכב על העבר של דיידון ומי היא בכלל, אישית או מקצועית. זאת הייתה בחירה לגיטימית אם העבר שלה היה נחשף בסרט במלואו מאוחר יותר, אבל היוצרים מסתפקים בציטוטים בודדים שלה ושל מקורבים אליה שרומזים על אלימות מינית בעברה, ומעבר לכך רק מציינים שלא ידוע כמעט דבר על העבר שלה. גם אם הגישה לעבר של דיידון לא פשוטה, היה יכול להועיל כאן לפחות ניסיון כלשהו לנבור: התוצאה מרגישה עצלה, וגם מקשה על הצופים להבין את הדמות הזאת לעומק ולהיות באמת מרותקים על ידה. לנבליות יש פוטנציאל אדיר להיות כוכבות דוקו, ונטפליקס עצמם יצרו כמה וכמה כאלה, כמו מא אנאנד שילה מ"ארץ פראית מאוד" או קרול בסקין האגדית.
שאר הסרט ממשיך באותה השקעת מינימום: ראשים מדברים וקטעי ארכיון שמביאים סיפור מעניין, אבל לא באופן מלהיב, וכל חלקי הדוקו לא מתחברים יחד לנרטיב אחד ברור שקל וכיף לצרוך - וזו זו הרי המשימה של יוצרי דוקומנטרי.
לסיפור עצמו, גם אם הוא לא ייחודי, יש עדיין ערך כלשהו. שווה להכיר אותו, אפילו רק כעוד דוגמה למה יכול לקרות כשפרקטיקות רוחניות פוגשות נוכלים קפיטליסטיים. דיידון היא סוג של גאונה מרושעת, מאחר שהיא הקימה את האימפריה שלה על גבי נשים וגברים עם צרכים אמיתיים ועמוקים, אנשים שסובלים מחוסר ביטחון או מכישלונות בחיי הדייטינג והמין שלהם, ומחפשים קרבה ומשמעות. הקורסים והסדנאות שלה עלו עשרות אלפי דולרים, ובתחילה אולי באמת עזרו לנשים שלא חוו אורגזמה לשפר את הבריאות הנפשית והפיזית שלהם, אבל מהר מאוד הפכו למרחב נצלני ואלים כלכלית, פיזית, נפשית ומינית. הארגון, אגב, עדיין פועל, במקביל לחקירת FBI שמתנהלת נגדו החל מ-2018. דיידון עצמה מתגוררת במקום שנקרא The Land עם עוד מעובדי הארגון, וכולם מכחישים כל קשר לטענות שעולות נגדם בסרט.
אם הסיפור נשמע לכם מספיק מעניין ואתם רוצים לוותר על קריאה מרובה, אפשר לצפות ב"אורגזמות בע"מ" ולקבל ממנו את רוב הפרטים. אבל כדאי לקחת בחשבון שהוא לא יענה על כל השאלות, או אפילו יעשה לכם חשק להשלים את הפרטים החסרים לאחר מכן - אז אולי עדיף לחפש דוקו מלהיב ומושקע יותר, כזה שלא ישאיר אתכם עם שיעורי בית.