אלה חודשים טרופים עבור הנסיך הארי. אתרי הרכילות מדווחים על משבר ביחסים בינו ובין אשתו מייגן מרקל, התואר המלכותי HRH (הוד מעלתו, His Royal Highness) הוסר מעמוד הבית של האתר הרשמי של משפחת המלוכה, ובימים האחרונים התבשרנו כי הנסיך החליט לנסוע לבריטניה, להיפגש עם אביו ולנסות לשים את המחלוקות מאחוריהם ולהגיע לפיוס. אך כל אלה מתגמדים לעומת האירוע הגדול *באמת* שעובר על חייו בימים אלה - יציאת הסדרה הדוקומנטרית שלו לנטפליקס.
כן, הייתי סרקסטית. יש לי תחושה שיציאת סדרת הדוקו בכיכובו ובהפקתו היא לא האירוע הגדול ביותר מבחינתו של הנסיך הארי בימים אלה, ועדיין - זה קורה, אז אי אפשר להתעלם מזה.
הסדרה המדוברת היא "Heart of Invictus", שקיבלה בעברית את התרגום הנוראי "אינוויקטוס בלב ובנשמה". היא חלקית דוקו-ספורט, אבל בעיקר - מדובר בסדרה תיעודית העוקבת אחר תהליך השיקום של חמישה יוצאי צבא מכל העולם אשר משתתפים בטורניר ספורט סמי-פאראלימפי בשם "משחקי אינוויקטוס". הטורניר, שמתרחש אחת לשנתיים, מסייע לווטרנים מרחבי העולם שמשתתפים בו לאחות את פצעיהם דרך הספורט, והדוקו (בניצוחו של הבמאי הבריטי זוכה האוסקר אורלנדו פון אינסיידל) עוקב לאורך חמישה פרקים אחר ההכנות של הספורטאים לטורניר שהתקיים בהאג בשנה שעברה.
אז מה קשור הנסיך הארי? טוב ששאלתם. הארי הוא יוצא צבא בעצמו: ב-2007 הוא שירת באפגניסטן, בחשאי, במשך עשרה שבועות. דבר שירותו נשמר בסוד, והעיתונות הבריטית הייתה היחידה שגילתה על הימצאו בשטח הקרב, אך היא הסכימה לשמור על חשאיות על מנת שלא יהווה מטרה ויסכן את חבריו למחלקה. מהרגע שבו הסוד הודלף הוחלט להוציא אותו מאפגניסטן, אך הנסיך נותר עם מקום חם בלב לחיילים וליוצאי צבא. וכחלק מפעילותו למען הקהילה, הוא החליט לייסד ולממן את טורניר "משחקי אינוויקטוס", אירוע פאראלימפי לחיילים ויוצאי צבא, על מנת לעזור להם בשיקום.
לאור כל אלו, ולאור העובדה שהסדרה היא תוצר נוסף משיתוף הפעולה של הארי ומייגן עם נטפליקס, קל לדמיין כי הסדרה החדשה תהיה מסע יח"צ משומן למירוק האגו המנופח של הנסיך ורעייתו הדוכסית מסאסקס. גם השם שלה לא עושה עמה חסד, ואני מודה: לא ציפיתי שהסדרה הזאת תהיה משהו מיוחד, דמיינתי עוד תוצר יחסי ציבור גנרי ומיותר. אבל כמה כיף לטעות בדברים האלו.
כן, "אינוויקטוס בלב ובנשמה" תפסה אותי לא מוכנה. מדובר בסדרת דוקו לא רעה בכלל, ואפילו אפשר להגיד עליה: סדרת דוקו טובה. היא מלווה את הספורטאים בחודשים שלפני הטורניר וסופרת את הימים עד למשחקים, אך כשהמציאות מכה בדלת - היא, בלית ברירה, סופרת אחורה גם את הימים עד לפלישה הרוסית לאוקראינה. אחת מהדמויות שאחריהן היא עוקבת, יוליה "טיירה" פאייבסקה, היא פראמדיקית אוקראינית שנקראת לדגל וחווה על בשרה את קשיי הלחימה.
הפלישה לאוקראינה היא חלק מרכזי בסיפור, אך היא לא הסיפור כולו. אינוויקטוס בלב ובנשמה" מתמודדת עם כל מיני סוגי השלכות של השירות הצבאי, ביניהן פצעים פיזיים (אחד מגיבורי הסדרה הוא קשת בעל יד אחת בלבד, למשל), אבל מתעסקת גם בהלם קרב ופוסט-טראומה, במחשבות אובדניות, באלכוהוליזם, התקפי חרדה, הדחקה ועוד ועוד נכויות שלא בהכרח נראות לעין. יש בה כמה סיפורים מרתקים יותר וכמה מעניינים פחות, והיא גם קצת איטית מדי. אבל בשביל רגעים כאלה הומצא כפתור המהירות המוגברת.
לקרוא לה "דוקו-ספורט" יהיה לא מדויק, מפני שהספורט תופס בסדרה חלק מינורי למדי. הוא ברקע הדברים, לא המהות. גם הנסיך הארי הוא קישוט נחמד ותו לא. אבל בלב ליבה, "אינוויקטוס בלב ובנשמה" זו סדרה מרגשת, אפקטיבית, מעניינת ומפתיעה על התמודדות עם תוצאותיה האיומות של המלחמה, מצידם של מי שחווים אותה הכי מקרוב שאפשר. זו לא היכרות שזרה לנו, מן הסתם, אך גם אם היא לא מלמדת אותנו דברים חדשים - עדיין מדובר בסדרה מעניינת, עוצמתית, מפתיעה ונוגעת ללב.