לפני שליסה פרץ הפכה לבמאית היא הייתה עיתונאית - ולפני שהיא הפכה לעיתונאית היא הייתה הפנים של קמפיין הליכוד. השנה הייתה 1984, ופרץ הנערה דיברה שם ברהיטות על הקטיושות שמאמללות את תושבי קרית שמונה. היא הייתה חדשה יחסית בעיירה, אחרי שעלתה מאמריקה, והיא גם ידעה שעשור לפני כן התרחש שם אירוע טרור תקדימי שטלטל את הסביבה. רק שהאירוע הזה לא ממש טלטל את המדינה, ולמעשה די נשכח, למרות שנזרעו בו כל הבעיות שצפו בעידן הקטיושות ואחריו.
"הבית בקרית שמונה", סרט הדוקו החדש של HOT8 שפרץ יצרה לצד רובי אלמליח ואילנית באומן, ממפה ביסודיות ויעילות את פיגוע הטרור בקרית שמונה מאפריל 1974. היום קוראים לו ככה, אבל אז בקושי ידעו מה זה פיגוע. שלושה מחבלים חדרו לישראל מלבנון, צעדו לעיירה, הגיעו לבית שברחוב יהודה הלוי 15 והחלו לטבוח בדייריו. 16 תושבים נרצחו באירוע המחריד ההוא, לצד שני חיילים, ובודדים הצליחו להיחלץ ללא פגע. אחדים אף מתראיינים כעת לסרט של פרץ, שמשלב גם חומרי ארכיון בלתי נתפסים ומספר קטעי אנימציה. עם אורך של פחות מ-60 דקות (כנראה מטעמי התמודדות על פרס לסרט קצר), "הבית בקרית שמונה" הופך כל אבן אפשרית בניסיון לפתוח מחדש - בזהירות, ברגישות - את הפצע.
פרץ מעידה כי הקדישה שנים לתחקיר ולמציאת המרואיינים, וזה ניכר. לצד הניצולים מתייצב מול המצלמה שלה גם חבר הכנסת לשעבר יגאל גואטה, שאחיו וגיסתו נרצחו בפיגוע, ויחד הם עוברים דירה-דירה וקורבן-קורבן. אחת מאותם קורבנות היא הנצ'ה אדלה שטרן, שנכדה אביחי הוא כיום ראש העיר של קרית שמונה. ולמרות שלא הייתה שם בעצמה, החיבור האישי של פרץ לאירוע ולזירה מהווה שדרוג משמעותי של הסרט שיצרה. כל במאי דוקו יכול לעסוק בכל נושא, אבל אין מה להשוות יוצר רגיל לאישה שמרגישה רדופה על ידי הפיגוע ההוא, ופיתחה לאורך השנים אובססיה של ממש לאירוע, לבניין ולניצוליו.
על אף העדויות הקשות מהזירה, שכוללות פירוט גרפי נורא, פרץ דואגת להעניק ל"הבית בקרית שמונה" קונטקסט מובהק. וזו לא משימה קשה במיוחד - אז, כשאש"ף מוקם נמוך למדי בשיקולי הביטחון הישראליים של אחרי מלחמת יום הכיפורים, לקח יותר מדי זמן עד שמישהו הבין את חומרת המצב. לימים התברר שניתן היה להציל חלק מהנרצחים, וכנראה שגם אפשר היה להקל באופן מקצועי על הטראומה שליוותה את מי שברח משם. הטבח הזה לא מאוד מדובר בדברי הימים של ישראל, בטח יחסית לממדיו האכזריים, ופרץ מבהירה בסרט את מה שידעה עוד כשהייתה קמע פוליטי: ביום ההוא המדינה עזבה את קרית שמונה, בהנחה שהיא בכלל הייתה שם אי פעם.