המסע של יובל רפאל לאירוויזיון 2025 בבאזל, שוויץ, החל אמש (רביעי) עם זכייתה בגמר "הכוכב הבא לאירוויזיון". לאורך העונה כולה רפאל ריגשה מדינה שלמה, ומלבד הווקאליות האדירה שלה - היא הביאה איתה את סיפור ההישרדות שלה מהטבח בנובה ב-7 באוקטובר, שקשה להישאר אדישים אליו. רפאל, בת 24, הסתתרה שבע שעות במיגונית, כשהיא מעמידה פני מתה, ועליה גופות של נרצחים. 40 צעירים נכנסו למיגונית הזו בתחילת היום הנורא, ורק עשרה יצאו ממנה בחיים.
ב-11 באוקטובר 2023, ארבעה ימים אחרי השבת השחורה, רפאל התראיינה לעמליה דואק ועופר חדד בחדשות 12, לצד שתי ניצולות נוספות - בר גולדשטיין ואדר דוכן - ושחזרה את היום ההוא, החל מהאזעקה הראשונה שפתחה את שערי הגיהינום ועד לרגע שבו הצילו אותה, אחרי שעות ארוכות של תופת. "היינו במסיבה, ובסביבות שש בבוקר התחיל מטח של טילים", סיפרה רפאל. "מיהרנו כולנו לרכב, היינו חמש חברות - שתיים מהן כרגע מאושפזות. כשהגענו לרכב, הייתה מסה מטורפת של אנשים ורכבים שניסו לצאת (משטח הפסטיבל). בסוף, כשהגענו לכביש ראינו מיגונית אז החלטנו לעצור בצד ולהיכנס אליה כדי להגן על עצמנו מהטילים".
די מהר, ובעודן מסתתרות מהטילים, הן וכל אלו שהיו איתן במיגונית הבינו כי מדובר באירוע בסדר גודל שלא הכרנו. "תוך כדי שיחות עם ההורים הבנו שיש חדירה, וכבר בשעה שבע בבוקר המחבלים מצאו אותנו בתוך המיגונית", הוסיפה רפאל לתאר, ובר המשיכה: "וריססו אותנו".
באותה העת בשבת ההיא, רפאל התקשרה לאביה, והשיחה המצמררת ביניהם, שבה הוא מדריך אותה להעמיד פני מתה, לא יוצאת מהראש: "אבא, יש מלא מתים", היא נשמעת אומרת לו ומתחננת: "תשלח משטרה לפה. אבא, בבקשה, תשלח משטרה לפה דחוף"; "אני שולח עכשיו מאמי", הוא עונה לה, "תהיי רגועה, תישארי איתי על הקו. אל תנתקי, טוב? תהיי בשקט"; "אבא מוחצים אותי, מוחצים אותי", היא ממשיכה, והוא מבקש: "תהיי בשקט מאמי, תהיי מחוצה, יובלי, בת שלי. יובלי, לנשום עמוק, להתחבא, להיות פני מתה... תהיי מתה, יובלי, תנתקי את הטלפון ממני. תהיי מתה".
ארבעה ימים אחרי השיחה הזו, היא תיארה בריאיון כי "אבא שלי הכניס אותי לפוקוס. היו עלינו כמויות של אנשים, היינו מחוצים מכל עבר, לא היה אפשר לנשום. הוא פשוט הכניס אותי לפוקוס. המילים שלו היו כל כך נכונות באותו רגע, וכשניתקתי את הטלפון דאגתי גם להגיד את זה לכולם - שחקו פני מתים. אנחנו מתים, לא חיים כרגע. שאף אחד לא ינשום".
בר ציינה כי לאורך כל אותן שעות ארוכות במיגונית, המחבלים שהו מחוצה לה: "שמענו אותם מטעינים את הנשקים, מוציאים את הנצרה של הרימון, זורקים אותו פנימה, מצפצפים עם הרכבים ומדליקים מדורה בכניסה למיגונית. הם כל הזמן היו שם בתנועה עם האופנועים, עם הרכבים שלהם - הם לא השאירו אותנו רגע לבד. היינו חייבים פשוט להיות בדממה".
וגם אחרי שבע שעות כשכבר הגיע החילוץ, אלו שנותרו בחיים התקשו להאמין שאכן מדובר במחלצים ישראלים. "לא באמת היה רגע שבו נשמנו לרווחה", סיפרה רפאל, "וגם כשהגיע אותו אדם - שאנחנו מודות לו מכל הלב שלנו - הוא קרא לנו לצאת החוצה, הסתכלנו אחת על השנייה ולא האמנו שזה באמת מישהו שהגיע לחלץ. חשבנו שזה מחבל שמנסה למצוא איזו טקטיקה להוציא אותנו, ועד שהוא לא אמר לניצן 'ניצן, אבא שלך מחכה לך ברכב' - רק אז הבנו שזה באמת אנשים משלנו".