"אי אפשר להסביר את גודל ההקלה": כמו הרבה גברים ונשים מאז פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר של השנה שעברה, גם בעלה של מגישת חדשות i24 מירי מיכאלי משרת במילואים ונלחם בשטח. אתמול (ראשון), אחרי זמן רב שלא שוחחו - ורגע לפני שהתחילה המהדורה המרכזית - המגישה קיבלה מבן זוגה איברי שוורץ שיחת טלפון, שבה עדכן אותה לשלומו וסיפר כי הוא חוזר הביתה. מיכאלי התקשתה לעצור את הדמעות.
"טוב לשמוע את הקול שלך", אמרה מיכאלי בטלפון, בשיחה שתועדה על ידי הכתב הפוליטי של הערוץ, נדב אלימלך, ופורסמה בחשבון האינסטגרם של המגישה. "אני בשידור, יש לי דקה. יאללה תבוא כבר". אז, היא פרצה בבכי וביקשה שיתקנו לה את האיפור: "אפשר טאצ'-אפ?".
לצד הסרטון, כתבה מיכאלי כמה מילים על התקופה שעוברת עליה בימים שבן זוגה במילואים, כשכל דפיקה בדלת מטלטלת אותה: "שבת בבוקר, צלצול בדלת. כשעוד ועוד מהמיטב שבמיטב נופלים בעבורנו. והוא בלבנון. זו הייתה שכנה וחברה, טובה ומתוקה כל כך שרצתה לעזור עם הילדים כשאני לבד איתם, כל השבתות וכל החגים. הסתכלתי על הילדים, נשאתי תפילה וניגשתי לדלת בידיים רועדות, חיוורת כמו סיד.
"זר לא יבין את האימה והפחד, לצד הגאווה הענקית", היא הוסיפה. "אנחנו מאחוריו במאה אחוז, תומכים ומאמינים שאין משימה גדולה וערכית מזו. זה הכי לחיות בגבוה שיש. פינו, ליבנו ומעשינו שווים. הכי 'נעשה ונשמע' של ימינו. הולכים לקרב בלי לשאול שאלות. כל אחד מהלוחמים ענה 'הנני' עוד בטרם נשאל. ועם זאת, מה שמשפחות המילואים עוברות עוד ייכתב גם כן בספרי ההיסטוריה.
"קשה לשמוח שמחה מלאה בימים האלה, כשאנחנו מאבדים כאלה נשמות טהורות ומתוקות, אבל כל כך הרבה משפחות, תודה לאל, נושמות לרווחה. ניצלנו מהסטטיסטיקה, מהגורל. הם כולם היו שם ובני המזל גם שבו. ואז ברגע אחד, באמצע כתבה במהדורה, צלצול טלפון, יצא מלבנון אחרי זמן רב שלא שוחחנו והוא בסדר. אי אפשר להסביר את גודל ההקלה, את כל המתח שנצבר, את כל מה שהחזקתי כל כך חזק בשביל הילדים, כדי לתפקד כמו אבא וכמו אמא ולוודא שהבית שמח ואף אחד לא דואג, בעבודה שבה דווקא כשהוא במילואים - הכי עמוס.
"הכתב הפוליטי שלנו, נדב אלימלך, צילם את הרגע הזה ושלח לי. לא ידעתי שצילם, לא התכוונתי לפרסם, לא מאוד מחמיא, אבל זה רגע של אמת שמראה אולי טפח קטן מהחיים במילואים. והאמינו לי, אנחנו אישית לא מתמודדים עם כלום, לעומת אחרים.
"אז בהזדמנות הזאת, כשסוף סוף הבכי השתחרר ויש הקלה גדולה, אני רוצה להרים לכל משפחות המילואים שנמצאות בקרב הזה יחד, לחיילים הגיבורים שלנו, לילדים ולבנות/ בני הזוג שלהם שנושאים בנטל ולא רואים בו נטל, אלא זכות. הכל בזכותכם, אנחנו אוהבים ומעריכים אתכם. ומה כולנו יכולים לעשות בעבורם? לא לדפוק בדלת בלי לתאם מראש (שמעתי על משפחות שהשאירו שלט על הדלת שמבקש לא לעשות כן), לשאול מה נשמע, להציע עזרה עם הילדים, לשלוח משהו טעים או פשוט לחבק. זה תמיד עוזר. המילואימניק שלנו חוזר הביתה בקרוב. זה הזמן שלנו להעביר את כל הדאגה סביבנו הלאה. תודה לכל מי שהיה שם".