אנחנו עוברים תקופה קשה בכל מה שקשור לזכויות נשים. כאילו, בעיקר באוטובוסים, אבל גם קצת בחתונמי. חשוב להדגיש לפני שתתנפלו עליי ותגידו שכל אישה יכולה וצריכה לעשות רק מה שמתאים לה, שלפנק בן זוג זה לא בהכרח תוצר של שוביניזם אלא אולי פשוט סימן לזוגיות טובה ובריאה, ושאני טרחנית. אתם צודקים, הכל נכון וידוע. אבל לראות שלושה גברים יושבים רגל על רגל ומחכים שהנשים שלהם ישרתו אותם יכול להוציא אותי מדעתי. כן, גם אם הן מוחות על חוסר השוויון תוך כדי.
בכלל, מערכת היחסים של יוסי וחן מרגישה כאילו שלפו אותה ישירות ממדף ספרי ההיסטוריה, ניערו קצת אבק, העבירו מגבון לח ושלחו ישר לשידור. חן מנקה, מסדרת, מבשלת ומתרוצצת, יוסי רובץ על הספה ומשחק בטלפון, ואף מגדיל לעשות ומודיע חגיגית שצריך מעכשיו לשטוף את הרצפה בתדירות יומית כי הריח נעים לו. בהתחלה היה נדמה לי שזו עריכה מגמתית, אבל לא לקח הרבה זמן להבין שזו פשוט הדינמיקה ביניהם - חן טורחת ומשקיעה בזמן שיוסי יושב ומגרבץ, ופעם ב- טורח להוריד את הזבל ואז מסביר כמה הוא שותף שווה בבית.
אבל חן לא מתרגשת כמוני. היא נהנית לפנק את הגבר שלה, הוא מצחיק אותה, קונה לה נעליים, טוב להם ביחד. אני לא חושבת שחן לא פמיניסטית – אני חושבת שהפמיניזם שלה הוא פשוט אחר משלי – ואם חלוקת העבודה הזאת בבית עובדת להם, מי אני שאשפוט. חחחח סתם, מדובר בחתונמי, לשפוט אותם זה כל הקונספט של התוכנית. אבל יאללה, שיבושם להם – אני רק מקווה שאף אחד לא לוקח השראה.
ואגב שיפוטיות, חפרנו ודשנו במערכת היחסים של מור ושניר כל כך הרבה בפרקים האחרונים שכבר לא נותר יותר מדי מה לומר. נראה שהם עברו לגור חזרה ביחד הלכה למעשה; הם קמים בבוקר באותה הדירה, היא מתארגנת אצלו לקראת יציאה, עולם כמנהגו נוהג. כל נורות האזהרה שלי בגוף עדיין צועקות שהקשר הזה כבר הפך להרסני עבור מור, ושהיא צריכה לברוח כל עוד נפשה בה, אבל מור נשארת. שניהם כל כך מחויבים לתהליך שהם שוכחים את עצמם על הדרך.
דרך אגב, גם לשניר אני מאחלת לסיים את זה בהקדם. הוא סיפר שמערכות היחסים הקודמות שלו התחילו בלי שהוא שם לב, שהוא היה שנה שלמה בזוגיות בלי לדעת את זה בכלל. זה לא תקין. אני מאחלת לו זוגיות מאושרת בה הוא מטורף על הפרטנרית שלו מההתחלה, לא זוגיות פושרת בה הוא משלים עם האישה שניצבת מולו למרות שהיא לא בול מה שהוא חיפש. ואת זה מור לא יכולה לספק, למרבה הצער, גם עם כל האלכוהול שבעולם.
תקווה שכבתה וכזו שנדלקה מחדש
בין סצנת משבר לבוש אחת לסצנת עוגה אחרת, נדמה היה שמשהו מתחיל לקרות בין נעם ומשה. התיאום הטוב מדי בסופ"ש הזוגות, הרגשות שלה שהתחילו לקבל ביטוי, התקשורת ללא מילים, הפרגון, הקרבה. לא היה ברור האם מדובר בפאטה מורגנה, בחזיון תעתועים מתוחכם או שזה באמת תהליך שמתחיל לרחוש מתחת לפני השטח.
ובכן, היינו צריכים לראות את זה בא. החיים מלאים באכזבות. שום דבר מהותי לא קרה אצל השניים האלה, אפילו בנטפליקס יש יותר עניין בימים אלו. הם ממשיכים להיות מחוייבים לתהליך ולשחק אותה זוג, אבל עמוק בלב משה לא בטוח שהוא יגיד כן ביום ההחלטות, והוא גם מספר את זה לנעם בכנות. רק לא ברור לי למה אנחנו שומעים את כל זה בטסטה של נעם ולא ממשה עצמו. צוותי צילום יקרים, איפה אתם כשצריך אתכם?
אבל אלו העניינים שבלב. ענייני היומיום מלאים בדמעות של נעם, למרות שלא לגמרי הבנתי מה היה הטריגר להתפרקות שלה. משה עוטף אותה ומרגיע אותה במומחיות אין קץ - בואנה, הבנאדם רב אמן באינטליגנציה רגשית כשהוא רוצה - אבל הריב ביניהם מתפוצץ בסוף באוטו, כשנעם מבקשת להנמיך את הווליום של הרדיו ולמשה נגמר הפתיל של הסבלנות. התיאום וההרמוניה של סופ"ש הזוגות התנפצו לאלף חתיכות. זה הרגיש כאילו אנחנו משוגרים במכונת זמן אל תחילת הקשר שלהם, כשמשה היה קצר ועצבני, וקשה שלא להיזכר בסצנת הלק הידועה לשמצה.
בכל מקרה, אפשר לנסות לנתח למה נעם מרגישה שהמחוות של משה להרגעה נתפסות אצלה כמקטינות, אפשר גם להתעכב על אותם "פערים" שמדוברים מהיום הראשון שלהם ביחד, ואפשר פשוט להודות שזה לא זה. חבל, אבל אלו החיים.
ומתקווה שכבתה לאחת שדווקא נדלקה מחדש. שמענו את רותם מדברת כבר אלף פעם על זה שהיא משחררת אבל לא שחררה באמת – עד עכשיו. זה התחיל בסופ"ש הזוגות והרגיש כמו השתדלות יתר מעושה מול הזוגות האחרים, אבל למרבה ההפתעה, רותם מתמידה. זה עדיין לא פשוט לה, אבל היא זורמת יותר עם הפגנת חיבה פיזית מול המצלמות, היא מחייכת יותר, היא מאפשרת לרונן להתהלך בלי רצועה.
מתברר שכשלא ממשטרים בנאדם אז גם לומדים להכיר אותו יותר, וגם רונן מרגיש כבר יותר נינוח, וסוף סוף חש מספיק בטוח לספר לרותם על הפוסט-טראומה שמלווה אותו מהצבא. זו עוד לא רגיעה מושלמת אצל השניים האלה; השקט ביניהם מתוח, אבל לפחות מדובר באיזשהו סוג של שקט. רותם ורונן מחבקים את ההתחלה החדשה בשתי ידיים, ומתחילים לבנות מה שבהחלט נראה כמו תחילתה של זוגיות. שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
איך לא נדלקה נורה אדומה
גיבורת הפרק שלי היא ללא כל ספק מורן, החברה של טל עם הסרטונים המפלילים. תשמעי מורן, אין לי מושג מאיפה באת, אבל זה היה בול בזמן.
כי נדמה היה שהכל הולך בקלות מחשידה לטל ורון. שהם מדברים על תיאום מלא והמכונית באמת נוסעת חלק אבל שיש איזה רעש מוזר מאחורה, חריקה חלשה אך עיקשת. טל אמנם מספרת לחברתה ש"כרגע, בכאן ועכשיו" היא נטולת ספקות, אבל איכשהו, נשמע שבקולה יש דווקא רמז של היסוס; היא חוזרת על ה"עכשיו" הזה ומשתמשת בו כמו חליפת מגן, כאילו כדי להבהיר: כרגע אין ספקות, אבל אולי הם יגיעו בהמשך.
באמת, הייתה תחושה שהשיחות בין טל ורון קורקטיות מדי, שהכימיה קצת עצורה, שטל מדקלמת במקום לדבר. דווקא בטסטות טל הראתה קצת מההומור והקלילות שלה, אבל זה לא כל כך בא לידי ביטוי בדינמיקה מול בעלה. הפגישה של טל עם חברתה מורן הייתה כמו משב מרענן של רוח קרירה, הניעור שכולנו כל כך רצינו לתת לה. מורן הזכירה לטל שהיא עצורה מהרגיל, שהיא מרוסנת ולא נותנת לעצמה להישען עד הסוף, שהיא מדברת על אהבה אבל נדמה ששמחת החיים שלה הולכת לפעמים לאיבוד.
וכך, מצוידת בתובנות החדשות שקיבלה מחברתה, טל מגיעה לרון ומסבירה לו שהיא לא מביאה את עצמה עד הסוף. שהיא אדם יותר שטותניק ממה שיצא לו להכיר עד כה, ושהיא צריכה פרטנר. רון שומע את הדברים ויוצא מדעתו; הוא לא מבין מה מגיע ומאיפה זה נפל עליו, ומקבל את הביקורת רע, ממש. הוא נפגע ומתעצבן, ומסביר לטל שאם היא הייתה יותר שטותניקית הוא לא היה מתאהב בה.
וואו. להגיד לבת הזוג שלך שאם היא הייתה קצת יותר עצמה אז לא היית מתאהב בה. אין לי ספק שזה לא בדיוק מה שרון התכוון להגיד ושזה היה בלהט הרגע, אבל פאק, איזו אמירה קשה. ברור גם למה רון מגיב רע; זה מרתיח שאנשים חיצוניים שלא באמת יודעים מה קורה בחדרי חדרים מותחים ביקורת על החיים הפרטיים שלך (הו, האירוניה בכך שהמשפט הזה נכתב בריקאפ שמהותו למתוח ביקורת על חיים של אחרים). אני באמת ובתמים מבינה למה זה מעצבן אותו, אבל אם הייתי שומעת דבר כזה מבן זוגי הייתי נפגעת עד עמקי נשמתי ועושה סצנה. למרבה ההפתעה, טל דווקא לוקחת את זה בקלילות, ובמקום להתעצבן ולצאת מדעתה היא קוראת לו "צ'וקי קטן", מחייכת, צוחקת ומנשקת אותו. מסמנת וי על המריבה וממשיכה הלאה בקלילות מרתיחה. כנראה שהתקתוק של השעון הביולוגי היה רועש מדי, היא בטח לא שמעה עד הסוף את מה שהוא אמר.
המשך הפרק כבר מתקדם למחוזות הרבה יותר אופטימיים עבור צמד האשקלונים, עם דיבורים על להתחיל לעשות ילדים (!). הייתי רוצה להתרגש בשבילם יותר על כך שמצאו את שחפצה נפשם, שמצאו את הפרטנר שיקפוץ ראש ישירות לעשיית משפחה – הלוא זה מה ששניהם ייחלו לעצמם. אבל המחשבה הטורדנית לא עוזבת את הראש. איך אפשר לחשוב על ילדים משותפים, בשכל ישר ובעיניים פקוחות, כשטל לא מרגישה שהיא מביאה את עצמם לידי ביטוי עד הסוף? כשהם עוד לא באמת רבו? עוד לא באמת התגברו על מכשולים אמיתיים? אבל אין טעם לדבר על זה עם טל ורון, הם לא יקשיבו (כמו שראינו שקרה בפגישה של רון עם יעל שבמהלכה הוא כנראה חשב בעיקר על לאפה שווארמה). הם יעשו יחד ביחד כי הם שיכורים מהאפשרות להקים משפחה כל כך מהר, ואני שמחה בשבילם; רק נקווה שבעתיד הם כן יסכימו להתמודד עם הקשיים שניצבים בפתחם, ולא רק יפתרו אותם ב"צ'וקי".
ועוד כמה נקודות:
*רק לי הסצנות של נעם ומשה מזכירות קצת את האנרגיות הירודות של מעיין ועומרי מעונה 4?
*שניר נחוש לנפץ את כל המוסכמות המגדריות. לא רק שהוא פריק של ניקיון, עכשיו מתברר שהוא גם זה שמעכב את היציאה כי לוקח לו זמן להתארגן, תכונה שמאופיינת סטריאוטיפית עם נשים. שותף על מלא למאבק הפמיניסטי
*למה אין לכולנו, קולקטיבית, מקום פנוי לתמונות בטלפון? כנראה כי זה נראה לנו לגיטימי לצלם סרטון של זריחה שאף אחד לעולם לא יצפה בו. כן טל ורון, אני מסתכלת עליכם
*אנחנו מתקרבים בצעדי ענק למועד תחילת ההפגנות, ואני מתה לדעת איזה מהזוגות הולכים ומי מהם באיזה צד של המתרס