כשאת איזבל ואת נאלצת לבלות את ירח הדבש שלך עם נועם, החיים נראים כמו משימה לא קלה. וכאילו לא קשה לה מספיק, עכשיו היא גם שכחה לקחת איתה משקפי שמש. בתור אישה שלא יכולה לעשות צעד אחד בחוץ בלי משקפי שמש, אני בהחלט מבינה את התסכול, אבל נועם לא כל כך מבין, והוא גם אומר לה את המשפט הכי מעצבן עלי אדמות: "זה לא תורם להתבאס". אמנם הקארמה נקמה בו כשהכובע שלו עף לים, אבל גם הרגע המושלם הזה - שיכול היה, בפוטנציאל, להציל את היום - לא עזר בשום דבר. כי שני האנשים האלה פשוט לא מתאימים כזוג (והם גם לא מתאימים כחברים. ותכלס, אפילו לא כמכרים).
ובשלב הזה, לא רק שאיזבל זועמת - היא כבר לא טורחת להסתיר את הזעם שלה. כי היא פשוט לא מבינה מה חשבו המומחים כשהם שידכו לה את האיש הזה (ואפשר גם להניח שבחזרתם לארץ היא תדפוק סצנה ליעל, שקד-סטייל). והאמת, גם אני לא מבינה מה המומחים חשבו. לפעמים יש שידוכים שנראים מבטיחים בתיאוריה ואז לא עובדים בפרקטיקה, זה קורה. אבל במקרה של איזבל ונועם, אני באמת לא מצליחה להבין מה היה הוויז'ן. איזבל זקוקה לטיפוס חריף ושנון עם נגיעה של מלנכוליה, מישהו שיהיה לא פחות מורכב ממנה, ויאפשר לה לתפוס גם את המשבצת של הקלילה לפעמים. ונועם הוא ההפך הגמור מזה. הוא פשוט יותר, תמים יותר, אופטימי, ויש מספיק נשים בעולם (וספציפית, בעונה הנוכחית של חתונמי) שיעריכו את התכונות האלה.
המזל הוא שהסבל מתחיל להיות הדדי (משפט מוזר, אני יודעת). ארוחת הערב אומנם מתחילה על צד שמאל, כשאיזבל מוצאת עוד דרך עקיפה להגיד שהיא בחיים לא תצא עם נועם, והוא מצידו ממשיך לשחק את תפקיד המרצה והמרוצה. שוב, נחמדות היתר שלו מוציאה ממנה את אי-הנחמדות שלה (וגם להפך). אבל כשהם עוברים מהמסעדה הרומנטית לחדר האוכל הם סוף סוף מצליחים לנהל שיחה על הפערים ביניהם. זה כמובן לא מביא אותם לגשר על הפערים (אי אפשר), אבל לפחות הם מבינים ששניהם נמצאים באותה הסירה. וזה, בעצם, הדבר החשוב ביותר: נועם מפריד סופית בין איזבל הכלה שהוא המציא לבין איזבל הבנאדם האמיתי, וקולט שגם הוא לא כל כך נהנה מהחופשה הזו. אז לא רק היא תקועה איתו, גם הוא תקוע איתה. וכשאיזבל לומדת את המידע הזה, היא יכולה להרגיש קצת נחת.
במילים אחרות, נועם ואיזבל הם כמו שני אויבים שמתחברים כשהם מגלים שיש להם אויב משותף - רק שהאויב המשותף הוא הזוגיות שלהם. וכשהם נזכרו שבעצם אפשר גם להחליט שמוותרים, שאפשר גם להודיע ליעל שלא עובד ולסגור את הבסטה, הידיעה הזו אפשרה לשניהם לשחרר. ואפילו - כנגד כל הסיכויים - ליהנות קצת (אבל רק קצת). אני עדיין חושבת שהם יהיו הזוג הראשון שיפרוש בעונה הזו (מיד אחריהם יפרשו מור וחיה), אבל לפחות הם יפרשו בקלאס. בלי שום רצון לתקשר אחד עם השנייה יותר אי פעם, אבל כן עם מידה בסיסית של כבוד זה לזו. גם זה משהו.
ומהשידוך הכי פחות מוצלח לשידוך המוצלח ביותר - לפחות לדעתם של צופי חתונמי, שכבר מגיבים בהתרגשות לאירועי הפרק של אתמול. אני לא בטוחה שאני שותפה לדעה הזו, אגב, ואני גם אסביר למה. אבל קודם כל, נחזור להתחלה: החתן הוא ברק, בן 32 מקיבוץ החותרים, מ"פ במגב במילואים. הוא גם מרצה בנושא קבלת החלטות - שזה מעניין בהתחשב בזה שאת ההחלטה הכי חשובה בחיים שלו הוא נתן לאנשים אחרים לקבל בשבילו. וכמו שכבר הובטח לנו בפרומו, ברק בהחלט נראה ומתנהג כמו דמות ראשית ב"פאודה" (אם כי אני לא בטוחה שזה דבר טוב, אבל זו כבר שיחה ליום אחר).
את הילדות שלו ברק העביר בין חוות בודדים בדרום הר חברון לבין הערבה, כלומר, בין הבית של אבא לבית של אמא, ונראה שגם ברמה הסמלית, אלה שני הכוחות שפועלים בתוכו - הגברי והנשי. אבל עם כל הכבוד לתיאור "לוחם עם נפש של משורר" מאת גלעד, אני חושבת שהאלמנט הגברי אצל ברק משמעותי הרבה יותר (ולפני שתתעצבנו עליי בתגובות, אני מדברת על "גברי" ו"נשי" כקטגוריות תרבותיות, לא כמהויות). ואני חושבת ככה לא רק בגלל שהוא נראה כמו מה שצ'אט GPT יצייר לי אם אבקש ממנו תמונה של גבר. אני חושבת ככה גם בגלל האופן שבו הוא תיאר את הכלה האידאלית עבורו, כשהוא ייחל "שהגובה והרוחב יהיו בפרופורציה", כאילו הוא מדבר על ספה חדשה לסלון. וגם בגלל שהשתמע מכל מיני דברים שנאמרו בפרק (בין אם אלה דברים שברק בעצמו אמר או שאמרו המומחים עליו), שהוא מפחד מלהרגיש.
הכלה שמשדכים המומחים לברק עונה על כל הדרישות שלו, לפחות מבחינה חיצונית: קוראים לה חן, היא בת 34, גרה בתל אביב ועובדת כרואת חשבון בתחום המיסים. מעיין טוענת שהיא מאוד מצחיקה, יעל טוענת שיש לה צד פרוע, ואולי בהמשך הן יתגלו כצודקות - אבל אני רואה בינתיים אישה שהיא אומנם מתוקה ורגישה, אבל לא בדיוק מצחיקה וההפך מפרועה. בכל מקרה, על עניין הרגישות אני כן רוצה להתעכב לעוד רגע. מעיין מתלבטת בשאלה האם השידוך בין ברק לחן הוא שידוך נכון: כי היא רגישה מאוד, והוא - רגיש אבל לא מאוד. ונראה לי שהחשש הזה שלה לגמרי תקף.
כי לאורך הפרק אנחנו רואים לא מעט ביטויים לרגישות הזו של חן - גם הביקורת העצמית, גם הפחד שלה לצאת "מגזימנית וחסרת פרופורציה" מול בן הזוג, וכמובן אינספור סצנות בכי: אם הייתי עושה צ'ייסר בכל פעם בפרק שחן בכתה, הייתי מסיימת את הלילה עם הרעלת אלכוהול. אבל רגע ברצינות, יש בי פחד שמול ברק, חן שוב תרגיש מגזימנית וחסרת פרופורציה. לא כי היא כזו, אלא כי לברק יש פרופורציות אחרות משלה. ואולי הוא לא ידע מה לעשות עם הדמעות שלה. בהתאם, אולי היא לא תדע איך להתמודד עם הקשיחות והחספוס שלו.
אני כמובן לא חושבת שזה שידוך לא-טוב. הרי כולנו ראינו את ברק וחן בחופה: את ההתלהבות שלו ברגע שראה אותה, את הרגע שבו היא הושיטה לו את היד, את החיבוק הממושך אחרי שבירת הכוס. החתונה שלהם הייתה מלאה ברגעים כאלה. אז כן, היה נחמד לראות שיש ביניהם קליק ראשוני, ועוד יותר נחמד היה לראות את ההתנהלות של כל אחד מהם מול ההורים של השני (וגם את השיחות של ההורים בינם לבין עצמם, שהיו מלאות פרגונים אותנטיים לגמרי).
ובכל זאת, אני רוצה להגיד דבר נוסף על ברק וחן - לא כדי לכבות את הלהבה, אבל אולי כדי להנמיך אותה קצת. ברור שהם מצאו חן אחד בעיני השנייה, אבל מכאן ועד זוגיות מוצלחת הדרך ארוכה. מה שאני בעצם רוצה לומר זה דבר כזה: יכול להיות שהשידוך ביניהם נראה כל כך מדהים עכשיו פשוט כי שניהם אנשים נורא יפים. זה נראה מדהים קודם כל בעיני ברק וחן עצמם, כי כל אחד מהם קיבל פרטנר בעל מראה חיצוני שהוא אטרקטיבי בקונצנזוס (קצת כמו שקרה בחתונה של עינת ולירון מעונה 4). ומאותה סיבה, זה נראה מדהים גם בעינינו הצופים, שנחסכה מאיתנו אי-הנוחות שמעוררות לפעמים החתונות האלה. אבל אסור לשכוח, ובכן, שגם אישיות היא חלק מהתמונה. אני בעיקר סקרנית לגבי איך ייראה הריב הראשון שלהם, אבל אולי מספיק עם הפסימיות לבינתיים. קודם כל נראה איך יהיה להם בירח הדבש.