הפרק של "חתונה ממבט ראשון" ששודר אמש (שני) נפתח עם הפחד הכי גדול של כל אדם שטס לחו"ל: אובדן מזוודות. כאילו שזה לא מספיק נורא בפני עצמו, מינדי ואסף היו צריכים לחוות את זה כשהם א. בחברת אדם שהוא בייסיקלי זר ו-ב. מוקפים במצלמות. ואיכשהו, הם הצליחו להתמודד עם המצב בלי לעשות יותר מדי דרמה (מאוד לא מתחשב מצידם, אם תשאלו אותי). אולי זה משום שהם כבר מרגישים יחסית בנוח האחד עם השנייה, אולי זה כי לשניהם גם ככה לא יזיק להחליף מלתחה - או שאולי זה בזכות זה שאסף, כפי שקיוו המומחים בעת השידוך, פשוט יודע איך לפעול בעתות משבר.
בהקשר הזה, תהיתי איך אופיר היה מתנהל אם היה נקלע יחד עם מינדי לסיטואציה הנ"ל, ואז כבר חשבתי שאולי בפרק הנוכחי נגלה מה עלה בגורלו - אבל לא, כנראה שנצטרך לחכות עוד. הצלע הגברית של הזוג השני שמתחתן העונה הוא שחר: גרוש בן 40, תל אביבי בפועל אבל צפוני בנשמה, גמול מוויד ובעל גומה גדולה. כדי שנוכל להכיר אותו קצת יותר לעומק, הפקת חתונמי הלכה אקסטרה רחוק ודאגה להציג חומרים ארכיוניים מיום היוולדו ועד ימינו, כאילו מדובר בדוקו על חייו של רוקסטאר מהסבנטיז. בכל מקרה, הרושם המתגבש הוא שמדובר בצ'ארמר עם תסביכים. שחר הוא מסמר הערב אבל ככזה הוא כנראה גם קצת מרצה, אחד שהלך לקיצון כי הוא הניח שזה מה שמצפים ממנו לעשות - ולאט לאט הפנים את הציפייה.
שחר נמצא בסוג של מסע שיקום עצמי, לא רק בגזרת ההתמכרות אלא גם בגזרת הרומנטיקה: הוא מוכן להודות שעד עכשיו הוא ניסה למצוא זוגיות בלי באמת לחפש אותה. מצד שני, הוא לא ממש יודע לומר מה הוא צריך. כמו כולם הוא רוצה משהו "מדויק" - מילה שכבר מזמן התרוקנה ממנה המשמעות - ומעבר לזה הוא לא מונה תכונות שהן מאסט או מאפיינים שהם דיל ברייקר. מצד אחד אני שמחה על הפתיחות היחסית של המשתתפים בעונה הזו (עד עכשיו, לפחות), ומצד שני, הצד הצמא לדרמה שבי מייחל למשתתפים שנויים במחלוקת, כאלה שמציבים סטנדרטים הזויים או מציגים ציפיות ילדותיות. במילים אחרות, ואני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל אני קצת מתגעגעת לשטויות שיצאו מהפה של יוסי מיוסי וחן.
בחזרה לענייננו. הכלה המיועדת של שחר היא איילה, בת 33, גרה בעמק חפר וכפילה של סופי צדקה. על פניו, נראה שלה ולשחר יש לא מעט במשותף - שחר הוא מדריך קבוצות ומלווה תהליכי שחרור מתלות, איילה היא בעלת עסק עצמאי שמשלב סיפורים אישיים ושירה משותפת - משמע, שניהם עובדים בעבודות מומצאות. כמו כן, גם שחר וגם איילה התחילו את המכתבים שלהם זה לזו ב"היי את/היי אתה" (אם אפשר למצוא דרך לפנות לחתן או הכלה המיועדים בדרך פחות קרינג'ית, זה יהיה נהדר, תודה).
אבל עכשיו רגע של רצינות: איילה, כמו שחר, גם היא צ'ארמרית עם תסביכים. נראה לי ששניהם רגילים להיות קצת פרפורמרים בכל אירוע שהם מגיעים אליו (על העניין הזה עוד ארחיב בהמשך), ושאצל שניהם המנהג הזה משמש גם כמנגנון הגנה; אבל אצל איילה במיוחד ניכר שלפעמים הוא גם סוג של נטל. כלומר, שהיא לובשת חיוך כל כך גדול גם כשהיא עצובה, עד שהיא לא יכולה עוד, והעצב ממש מבקש לצאת החוצה. העצב הזה לא נובע רק מהבדידות שברווקות. איילה התמודדה עם שכול בגיל צעיר, כשאחיה הבכור נהרג באסון המסוקים, והמוות פגש אותה שוב ב-7 באוקטובר, כשאיבדה אנשים יקרים לליבה מהקיבוץ שבו גדלה, ניר יצחק.
עם האבן הכבדה הזו על הלב, אבל גם עם תקווה שהיא תכיר את האחד שהיא תוכל להניח עליו את הראש, איילה מגיעה לחופה ביום החתונה. וצריך לומר שהיא הגיעה עם הרבה אנרגיות. נראה היה ששחר רצה לקחת על עצמו את תפקיד המגניב, המקרב והמקליל, אבל אז איילה השוותה והעלתה: היא אחזה בזרוע שלו וחיבקה אותו וחייכה הרבה ורקדה עוד יותר; לשחר לא נשאר מקום להיות הכריזמטי שהוא רגיל להיות, ונראה היה שבתוך הדינמיקה החדשה עם איילה, כלומר בתגובה לקופצנות שלה, הוא מעט מרוחק ומאופק (לא באופן מכוון, פשוט כי ככה). במפגש הראשוני שלהם לאחר החופה הם נראו די מרוצים זה מזו, ובאובר-אול התקבלה התחושה שמדובר בהתאמה מוצלחת (למרות שהיא יצאה בעבר עם חבר שלו). אבל אני לא מתחייבת על זה.
וכן, זה בגלל סוגיית הכריזמה. הייתה לי תחושה ששחר רגיל להיות הכריזמטי יותר במערכות היחסים שלו - תחושה שאומתה בשלב מאוחר יותר של הפרק כשחברה של שחר, מיכל, נתנה את דעתה על השידוך מול המצלמות. מיכל התחילה את הריאיון ב"אני מקווה שהיא לא תאכל אותו", ואז, כנראה בניסיון להיות זהירה ולא לומר בטעות משהו פוגע, היא הגדירה מחדש את האישיות של איילה כחיובית בעיניה: כבר לא כאישה שעשויה "לאכול" את החבר שלה, אלא כאישה שהיא "שמש". ולדבריה, היא מקווה ששחר ידע איך להתמודד עם זה. במילים אחרות, שהוא ילמד שאפשר להתחמם מהשמש שלה - ולא שהוא ירגיש שהיא זורחת חזק יותר מהשמש שלו עצמו, או לחילופין, שהוא נשרף.
בלי להכיר את שחר כמו שמיכל מכירה אותו, יש לי תחושה שהמהות של הדברים שלה היא נכונה. שגם אם הוא טוען שאיילה מוצאת חן בעיניו - ואני מאמינה לו, בסך הכל - הוא כן עומד להירתע מהאישיות התוססת שלה. וזה לא שיש בעיה עם האישיות שלה. פשוט לפעמים דינמיקות מתקבעות בשלב מוקדם ואז הן מתקשות להשתנות. עוד לפני ששחר ואיילה נפגשו, כשגלעד ביקר את איילה בביתה, עלתה הסוגיה של מציאת האיזון בין רך לקשה, כלומר, פרטנר שיהיה רגיש אבל גם מחוספס. לב העניין הוא פחות באטרקטיביות של תכונות מסוימות, אלא יותר בנזילות, בדינמיות, שמאפשרת לשני הצדדים בקשר זוגי כלשהו לחקור כל מיני גרסאות של עצמם. מעניין יהיה לראות אם שחר ואיילה יאפשרו אחד לשנייה חקר מסוג כזה.
אגב, זה מעניין גם בהקשר של מינדי ואסף, דווקא בגלל שעוד לא ממש ברור מה מחבר ביניהם כבני אדם. בזמן ששחר ואיילה גילו שירח הדבש שלהם ייערך בסיישל, מינדי ואסף כבר עושים את ספרד: החופשה הזו כוללת בינתיים שיט רומנטי ביאכטה וגם אינסוף עמידות ידיים בגן שעשועים מקומי (שזה כאילו, למה לא, אבל בעצם - למה כן?). בסך הכל נראה שדי כיף להם ביחד, אבל באמת שאני לא ממש מבינה איך.
אם בכל זאת לנסות, אני חושבת שכרגע החיבה הזו מבוססת בעיקר (אם לא רק) על המישור הפיזי. ואם להיות יותר ספציפית, אז ניכר שאסף מאוד אוהב את איך שמינדי נראית, והוא גם מאוד אוהב לדבר איתה על זה. יש משהו קצת לאב-בומברי בהתנהלות שלו איתה, ואולי זה נראה ככה כי כל המחמאות האלה לא מגובות בשיחות מעניינות בסיסיות (לפחות לא כאלה שהתנהלו מול המצלמות). או אולי זה פשוט שמינדי היא עדיין דמות די מסתורית. כולי תקווה שבפרקים הבאים המסתורין הזה יתפוגג.