בפעם השנייה מאז תחילת העונה החדשה של "הלוטוס הלבן", אני מוצאת את עצמי חייבת לאלבי התנצלות. בהתחלה חשבתי שהוא נחמד מדי בשביל להיות אמיתי, ובשבוע שעבר בירכתי אותו על כך שפגש את לוצ'יה המלאכית. לוצ'יה אמנם נותרה אחת הדמויות האהובות עליי, אבל בעוד האמנתי - ממש כמו אלבי - שהחיבור ביניהם אותנטי, עכשיו מתברר שהיא מתמרנת את התמימות שלו בשביל כסף. ועדיין, היא מתנהגת אליו יותר יפה מאשר פורשה.
דומיניק, מצדו, מודאג מהקשר שנרקם בין לוצ'יה לבנו. לא רק כי הוא מבין שהוא תמים ודואג לו, אלא בגלל שהוא מפחד שהוא יהפוך להיות כמוהו. החופשה הזאת מאלצת את דומיניק להתבונן עמוק בפנים ולהתעמת עם האופן שבו הוא מתייחס לנשים, וניכר שזה מכניס אותו למשבר עמוק. הוא מטיל חלק מהאשמה על אביו ברט שהיה מודל גרוע מאוד, אבל הוא גם יודע שהוא לא באמת יכול להאשים אף אחד מלבד עצמו.
ואם כבר מדברים על החלטות גרועות בנוגע לנשים, ולנטינה ממשיכה להיות חסרת מודעות עצמית לחלוטין כשהיא מחליטה להפריד כוחות בין רוקו ואיזבלה, רק בגלל שמפריע לה לראות אותם מפלרטטים. היא מטילה את האשמה כולה על רוקו, ומפספסת לחלוטין את העובדה שאיזבלה נהנית מהפלירטוטים האלה. והחלק הגרוע ביותר? היא בטוחה שהיא עושה הכל בצורה מעודנת, ובכלל לא עוצרת לחשוב על המשמעות של המהלכים שלה בהתחשב ביחסי הכוח המובנים בינה לבין העובדים שלה.
ולנטינה משחקת באש, אבל היא חובבנית לעומת הארפר, שעומדת לפוצץ את כל החופשה. היא נמצאת בספירלה של זעם מאז שמצאה את עטיפת הקונדום בחדר, ואפילו אם היא מאמינה לאית'ן לאחר שהוא סיפר לה את כל האמת, כבר מאוחר מדי. זה לא משנה אם הוא בגד או לא בגד, הארפר כועסת לא רק על כך שהוא הסתיר ממנה את מה שקרה באותו הלילה - היא גם כמעט מענישה אותו מראש על מעשים עתידיים. החיים שלהם עומדים להשתנות מקצה לקצה בעקבות ההתעשרות, וההתנהגות של קמרון מספקת לה הצצה לסוג האנשים שאית'ן עומד לבלות איתם עכשיו שהוא עשיר. אם בהתחלה היא חששה שהוא יהפוך לקמרון, השיחה של הארפר עם דפני בפרק הקודם רק החדירה בה יותר פרנויה, כי קמרון הוא הגרסה הלא מזיקה של סוג הגברים שמסתובבים בחוגים האלה.
הפלירטוט האסור בין הארפר לבין קמרון הוא אידיאלי עבור שניהם. הארפר זוכה לנקום באית'ן, על מה שעשה או אולי על מה שהיא חוששת שהוא עוד יעשה בעתיד, בעוד קמרון משכפל את ההתנהגות של מהקולג'. קמרון הוא לא בדיוק איש מתוחכם מבחינת אינטליגנציה רגשית, אז כשאית'ן מאשים אותו בכך שהוא שכב עם נשים שהוא חיבב בתקופת הקולג', בגלל שהיה מאוים על ידי החוכמה שלו, קמרון פשוט משכפל את אותה ההתנהגות בדיוק, ורוצה להוכיח לעצמו - ולאית'ן - שהוא יכול להשיג אפילו את הארפר. חבל מאוד שאף אחד מהם לא עוצר לרגע לחשוב על דפני. כך, בליטוף ירך אחד, הארפר הופכת לנבלית האמיתית של הסיפור הזה. אפשר בהחלט להבין את ההתנהגות שלה והסערה הרגשית שהיא נמצאת בה, אבל עדיף שהיא תבחר בנקמה שלא כוללת מגע עם קמרון.
בינתיים, טניה נושמת לרווחה כשהיא מגלה שקוונטין מפוצץ בכסף (לפחות לכאורה), כי זה אומר שהוא לא ינסה לנצל אותה בשביל הכסף שלה. בסוף הפרק היא מגלה שדברים הם לא בדיוק כמו שהם נראים (למרבה הצער היא לא מגלה שלסיציליה אין מלכה), אבל עדיין לא ברור לגמרי מה התוכנית של קוונטין וחבריו ולמה הם מעמידים פנים שג'ק הוא האחיין שלו. כשמדובר בתסריט של מייק ווייט, גם אי אפשר לדעת. לפעמים המציאות שלו טמונה דווקא בהסבר הפשוט ביותר, ובהחלט יכול להיות שג'ק פשוט רוצה שפורשה תגלה שהוא למעשה נער ליווי שנשכר על ידי קוונטין, ואין כאן תרמית מתוחכמת.
מעקב חשודים שבועי:
מי מת? יכול להיות שדומיניק. לא כי יש למישהו סיבה להרוג אותו, אלא כי הדמות שלו מרגישה טרגית. בשלב מסוים היה נדמה שהוא בדרך לעבור שינוי, ולהיפטר מההרגלים הרעים שלו שגרמו לו לאבד את המשפחה שלו. אבל לאט לאט נראה שהוא מפנים את ההבנה שהוא לא באמת מסוגל להשתנות, וגם אם כן - זה לא יכפר על נזקי העבר.
תוך כדי שהוא מנסה להצטדק בפני אלבי שהוא למעשה פמיניסט, ומצד שני מפיל את האשמה בהתנהגות שלו על אביו, דומיניק מבין את המחיר הגבוה שההתנהגות הילדותית שלו גרמה לו לשלם. הוא לא רואה את עצמו כגבר שמזלזל בנשים, אבל הוא מבין שהבחירות שלו היו מזלזלות, גם באשתו וגם בנשים שבגד איתן. מדובר בדרך רגישה ואנושית מאוד להציג על המסך דמות של גבר בוגדני, שצובעת אותו בגוונים של אפור מוסרי. דומיניק הוא לא בהכרח אדם רע, אבל הוא אדם שעשה דברים רעים. הוא נראה כל כך מיוסר, שבהחלט אפשר לדמיין שהסיפור שלו נגמר בטביעה מקרית או אפילו בהתאבדות. יחד עם זאת, עדיין אפשר לחלום שהגופה הצפה שייכת לפורשה.
ומי הרג אותו? אם אכן מדובר בדומיניק, סביר שהוא פשוט טבע - אבל התיאוריה הזאת לא מסבירה את שאר הגופות שהתגלו בים.