אני מודה שלקח לי לא מעט זמן לשבת ולכתוב את שעל ליבי אחרי הפרק ששודר אתמול. הדמעות עוד לא התייבשו, הטישו אזל והלב עדיין מבקש את אלעד. איך הלכת? מה עשית? על כל דמעה שלך שנפלה לתוך התבשיל לבית אמא - הזלתי שתי דמעות לתוך הכריך העצוב שלעסתי מול המסך. אמנם מדובר בריאליטי אוכל, כזה שהרגשות באים בו לידי ביטוי בעיקר דרך הבטן ופחות דרך הלב, אבל אותו הלב נקרע אתמול. תרצו או לא - זו הייתה אחת ההדחות הכי כואבות בתולדות התכנית.
אבל לפני הדמעות, ההדחות וההבנה שאהרוני הפך באופן רשמי לשופט הכי בולט ומשפיע של העונה - הייתה לנו משימה. כפולה. ועוד איזה משימה. שוב בישול בשעה עם חומר גלם אחד, והפעם היו אלה הבנים שניסו להפיק חלומות מחצילים ופילה בקר. זה התחיל עם הירק הכי ים תיכוני בעולם, הפלא הסגול שבעצמו הוא סוג של פילה עולם הירקות. ירק קל יחסית, כזה שמספיקות כמה שנים טובות בארץ כדי לפתוח את יד הדמיון הטובה ולהבריק. וזה לגמרי עבד - מתוך חמשת המועמדים שניגשו למשימה, ארבעה עברו די בקלות והוכיחו שאם אתה נושם את אוויר הים התיכון ובעל זוג ידיים טובות, כנראה תדע לעשות נפלאות מירק סגול שמתחלק לשחור ולבן - או שאתה אוהב חצילים, או שאתה ממש שונא.
הראשון להוכיח ולבלוט מעל כולם באהבתו לחציל היה יוחאי, איש העסקים שמסתובב בכל אסיה ויודע לתקוף גם חצילים מלוכסנים. אמנם חציל הפנקו שלו עם המיסו והביצה לא נראה כמו מנה שהייתי משלם עליה בארוחה עסקית, אבל זה בעיקר כי אני לא מתחבר במיוחד למטבח האסייתי. מצד שני - אהרוני עשה קריירה שלמה על המטבח הרחוק, ואם הוא התמוגג מהטעם, כנראה שאין יותר מדי מה להוסיף. ברוך הבא לנבחרת יוחאי. למרות שאם תשאל אותי, בפרק של יום רביעי מחכים לך עוד ארבעה מתמודדים לא פשוטים ומקומך על המרפסת עדיין לא סופי.
יחד עם יוחאי עברו אל השלב הבא (בינתיים) גם עמרי, אורן ויהוידע. עמרי, המתמודד הצעיר מכולם וזה שמרבית הידע שלו מבוסס על תכניות אוכל ודמיון רחב הפתיע אפילו את חיים עם רביולי החציל שלו. עכשיו, למרות שמדובר במנה שלא מסתדרת במוחן של בלוטות הטעם - אני סומך על חיים כהן שהבין שעמרי הוא סוג של מטאור קולינרי. אחריו הגיע אורן, מתמודד שכלל לא זכור לי משלב האודישנים, אבל מה זה משנה - אמפנדס חציל? אהבתי מאוד! בורקס חצילים הוא אחד החטאים הכי גדולים שלי, ובתור בן להורים ארגנטינאים השילוב בין חציל לאמפנדס מרגיש כמו חטא שיסלחו לי עליו למעלה. בקיצור - אורן, נשמה, מתכון ומהר.
ואז הגיע יהוידע. בהתחלה זה הרגיש כמו מנה סופר באנלית - גלילות חצילים וסלט חצילים קר - מנה שהרגישה כמו חלק מתפריט חורף 97 של קפולסקי. זה כנראה רק הרגיש ככה, כי למרות הסתייגותו של אהרוני, שאר השופטים דווקא סלחו לו שבחר לברוח למחוזות מוכרים ופשוטים, ובמבחן הטעם יהוידע הצליח (ולא בקלות) לתפוס מקום בנבחרת. למרות זאת, מבין כל השבעה שעיטרו את כסאות העולים לשלב הבא, אני חושב שליהוידע יש את הסיכויים הכי נמוכים לשרוד את הפרק של רביעי הקרוב.
אל משימת הפילה, בחלקו השני של הפרק, הגעתי עם רגשות מעורבים. מצד אחד: חומר גלם מושלם, מלא טעם ויוקרה, אבל כזה שאם בוחרים לצאת איתו יותר מדי מחוץ לקופסא נופלים ובגדול. מצד שני: ארבעה מתמודדים סופר מוכשרים שכנראה יבחרו לנסות ולשבור עם הפילה מוסכמות ואז יאבדו את מקומם בנבחרת. כאן בדיוק הגיע הרגע בו חששתי על המשך דרכו של אלעד. הפילה הגיע לעולם כדי שנהנה ממנו בלי יותר מדי איפור ופירות יבשים. זה נתח מדהים, מובחר, כזה שצריך לקבל את כל הפוקוס - בלי רקדניות אקזוטיות לידו.
מי שהשכיל לעשות זאת היה עמיחי, דווקא המתמודד הטבעוני מבין החמישה. כן, גם בלי לאכול בשר חמש שנים הוא הבין שפילה צריך לצאת כסטייק, וזה יהיה נחמד אם תזרוק לידו קצת תפוחי אדמה וברוקולי. לשמחתו הוא גם השכיל לצלות אותו בצורה מדויקת, ובלי הרבה דרמה (אבל כן עם ביס אחד שעוד יוציא את טל גלבוע לרחובות) הוא הבטיח את מקומו בשלב הבא. לצדו הגיע חמוש במדליוני פילה וצ'יפס מסולסל איציק (או "אבו צליאק" אם תרצו) שגם הוא הגיע מלא בטחון וזיכרונות מילדיו שלא מרבים בבצקים - אז הוא פירגן להם והשאיר את מרכז הבמה לטעם הבשר. ברור שזה עבד לו. האחרון להיכנס מסבב הפילה היה שי, שהחליט ללכת על קונצ'רטו ליפן עם צלייה קצרה של הבשר, קצת אורז והרבה פטריות. פייר? הייתי בטוח שהוא הולך הביתה. משום מה, דווקא אהרוני היה זה שנלחם עליו אחרי שאייל קטל, ולמרות שהוא התיישב בביטחון על כסא העולים לשלב הבא, גם לשי יש הרבה מה לדאוג מסבב המתמודדים הבא.
שורה תחתונה: לא כל הנוצץ דורש התעסקות מיותרת. זו הסיבה שבגללה נפרדנו משלומי - שנלחץ ואז החליט לשדך בשר פרה לתבשיל הודי, כשל בענק, הקשיב יותר מדי לקולות היציעים ולצערו יצפה בהמשך העונה מסלון ביתו. זו גם הסיבה שבגללה מצאתי את עצמי אתמול מייבב מול פרק של תכנית אוכל. אלעד! למה היית חייב להוציא את הפירות היבשים ולהרטיב לי את הלחיים? באודישן שלך הייתי בטוח שיש כאן טבח שהוא עילוי, כזה שיידע לטפל בפילה ב"מינימום מאמץ". כעת, כל שנותר לי הוא לקוות שמישהו שם בהפקה ייזכר שיש דבר כזה שנקרא גלגל הצלה ויזרוק אותו לכיוון הנכון. מי שיש לו לב כזה ענק וכאלה מחסנים של רגש ומחויבות משפחתית חייב להיות בנבחרת מבחינתי. חייב לקבל הזדמנות שנייה. חייב לקבל סינר בדמעות.
פחמימות
"רוב ההשפעה שלי היא בעצם מעצמי" - עומרי. תמשיך ככה ילד, ושאף אחד לא יגיד לך אחרת
"לאוכל יש כוח חשוב יותר מתמונות או סיפורים" - חיים. גם כאן בכיתי
"בסוף זה טעים לאללה, וזה מה שאנחנו מחפשים כאן" - מיכל. נו נו, אז מה עם אלעד? הוא חוזר בסוף?
"לעשות סטייק מצוין זה יפה, זה נחמד, וזה חשוב" - אהרוני. אין דברים חשובים מזה שף
"פילה בקר זורק אותי אחורה לילדות" - אלעד. שנייה רגע, אני הולך להביא עוד טישו