בכל תולדותיה הקצרות של "בית הדרקון" (yes ,HOT וסלקום TV) כמעט ולא היו פרקים שכל כך הזכירו את "משחקי הכס" כמו הפרק השלישי לעונה: המון סצינות טובות, עלילה מתקתקת ובעיקר בלי יצירת אתוס לקראת קרבות עתידיים, קיבלנו תכלס. הפרק כלל מפגש מרגש ומרתק בין ראינירה טארגאריין (אמה ד'ארסי) לאליסנט הייטאוור (אוליביה קוק), קטע מותח שנגמר באופן קומי שבו דיימון טארגאריין (מאט סמית') כובש טירה כמעט ריקה, וכמה דמויות חדשות - או כאלה שעד עכשיו היו שוליות, אבל מכניסות מסתורין ועניין לעלילה.
- רגע ה"רצח יורש העצר האוסטרו-הונגרי"
זוכרים את שיעורי היסטוריה? את רצח יורש העצר האוסטרו-הונגרי פרנץ פרדיננד שהתחיל את מלחמת העולם הראשונה? גם אם כן, כנראה שמעט מאוד אנשים זוכרים מה הוביל אליו. וכך בדיוק נפתח הפרק השלישי: ב"קרב על טחנת הקמח הבוערת". אירוע שולי כביכול, שלא מוזכר בהרחבה בספרים, עם דמויות לא רלוונטיות וגבול מסכן שמסומן בעזרת כמה אבנים. הריב המילולי הדי מינורי בין ארבעה נציגים מבית בראקן לארבעה נציגים של בית בלאקווד, ששניהם תחת בית טאלי, נעצר בפתאומיות ועובר לקאט של אלפי הרוגים במלחמה של ממש. האסקלציה של אותו ריב טיפשי מתגלה ככדור שלג ששולח כוחות שונים לאזור במטרה לכבוש את היעד האסטרטגי - בהמשך כל הפרק סובב סביב האירוע הזה, ומסתמן כנקודת מפנה לקראת המלחמה הגדולה. - לחתוך את המתח עם פגיון
במהלך ישיבת המועצה הקטנה במעלה המלך, אאיגון טארגאריין (טום גלין-קרני) נראה מתוסכל, קשה לו עם זה שכל הזמן מנסים לרסן אותו והוא דופק את הפיגיון שלו על השולחן. ולאותו פגיון יש משמעות חשובה לאורך כל הסדרה: מדובר בפגיון ממתכת ואליריאנית, שכאשר הוא מתחמם הוא מראה את הנבואה על הנסיך שהובטח שהרצון שלו יהיה השיר על אש וקרח. הפגיון היה שייך לאביו של אאיגון, המלך וייסריז, ובסופו של דבר יגיע גם לזמנים של סדרת "משחקי הכס" - עד לידיים של אריה סטארק, שתשתמש בו כדי להרוג את מלך הלילה. זה חתיכת פגיון, ותהיו בטוחים שהוא עוד יחזור בסדרה.
במהלך אותה ישיבה האגו חוגג. סר קריסטון קול (פביאן פרנקל) נראה ממורמר, וחבריו האישיים של המלך נראים כמי שמזלזלים בו. קול, האיש הכי שנוא בסדרה לפי שעה, רוצה להוכיח את עצמו בתפקיד החדש של ימין המלך - ומציע לנסוע בעצמו לכיוון העמק כדי לכבוש בסופו של דבר את הארנהול, שם מחכה לו דיימון. אליסנט, המאהבת שלו וגם האמא של המלך שלו, מתנגדת לרעיון והמתח בין השניים ניכר. אולי אפשר אפילו לנחש שמערכת היחסים הזאת עומדת להסתיים. ועוד לפני שקול יוצא לדרך, עם תספורת חדשה שאולי אמורה לסמן על שינוי באופי שלו, אנחנו מכירים את אחיה של אליסנט - גוויין הייטאוור (פרדי פוקס), שהופיע כבר בעונה הראשונה בלי שנראה את הפרצוף שלו בטורניר היורשים, הפסיד לדיימון, וכעת מצטרף לקול במסע לכיבוש הארנהול. כבר בתחילת דרכם אנחנו מגלים את ההבדלים בין קול הלוחם לבין הייטאוור הזחוח, בעודם נחשפים על ידי הדרקון של ריינה, ורק במזל הם מספיקים לברוח ולהינצל. - גשם על טירתי
למרות שהחלק החשוב בפרק מגיע בסופו, עם המפגש של ראינירה ואליסנט, החלק הכי טוב בו הוא ההגעה של דיימון להארנהול. לבוש בשריון כבד, עם חרב שלופה ותחת גשם שוטף מסתובב לו הנסיך בטירה הענקית ומחפש אויבים. לרגע אפשר לחשוב שמדובר בסרט אימה, ושמישהו עומד לקפוץ מאחת הסמטאות ולהתנפל עליו, אבל הלוחם האמיץ בעיקר נלחם בשדים שבראש שלו. בסופו של דבר הוא מגלה שבטירה יש מעט מאוד אנשים - ומי ששולט בה לא מתכוון להילחם בו, כך שכמו לכבוש מול שער ריק זה פשוט קל מדי. נראה שבעלה של ראינירה לא באמת מוותר על החלום להפוך למלך בעצמו, והוא מתעקש שיקראו לו "הוד מעלתו" ולא "הנסיך" ומדבר על כס הברזל שאותו הוא רוצה לכבוש בעזרת אנשי העמק. האם יזכה להילחם באם ילדיו כדי להפוך למלך? לא בטוח בכלל.
החלומות של דיימון רודפים אותו מילולית. הוא רואה את ראינירה בתור הילדה שהייתה בעונה הראשונה תופרת את ראשו של ג'האריס טארגאריין, יורש העצר שנרצח בהוראת דיימון. לא ניכנס לניתוח חלומות כי אין לזה באמת סוף, אבל בסופו של החלום הוא מתעורר ליד עץ ואליס ריבר - דמות לא ברורה ולא מוזכרת כמעט בספרים, שמזכירה קצת את האנרגיה הנבואית של מליסנדרה "ממשחקי הכס" (שכזכור היא חסרת גיל) - שטוענת שהוא ימות במקום הזה. בהתחשב בכך שקול נמצא בדרכו לאזור, נרמז לנו שבפרק הבא נראה קרב גדול בין השניים על המבצר, ולא בטוח מי ישרוד שם. - לוחמת שלום עכשיו
התפקיד של ראינירה בפרק הזה הוא מיוחד, והיא הדמות שהכי דוחפת לשלום בין שני הבתים. יש לה מספר סצינות, ובכל אחת מהן היא נראית יותר אנושית מהשנייה. תחילה בזמן הלוויה המאולתרת של שני האריקים (אשר נהרגו בקרב שבסוף הפרק הקודם), ובו היא מדברת עם רייניס טארגאריין (איב בסט): רייניס, שמזמן מתפקדת בתור המבוגר האחראי, מכניסה את המלכה לפרספקטיבה נכונה - בסופו של דבר כל צד רואה את המלחמה מהצד שלו - ושולחת אותה לזרועותיה של אליסנט חברת הילדות שלה, כדי לנסות להשכין שלום.
בחלק הבא ראינירה כבר שולחת את ריינה (כן, השמות של "בית הדרקון" בלתי נסבלים) ואת הילדים הצעירים יותר שלה למקום בטוח, יחד עם הדרקון שלה וכמה ביצי דרקון. הפריים עם ביצי הדרקון מחזיר אותנו ברגע ל"משחקי הכס", ולפרק האלמותי של הסדרה שבו דאינריז טארגאריין מחזירה לחיים את הדרקונים שנחשבו כבר לנכחדים. בריאיון לאחר הפרק הבמאית גיטה פאטל אישרה את הספקולציות - אכן מדובר בביצי הדרקון של דאינריז. הסצינה מראה את הבגרות של ראינירה, שמוותרת על חיים לצד הילדים שלה כדי לשמור על דור העתיד, והיוצרים ממשיכים להפוך אותה לחביבת הקהל, ממש כפי שעשו בשמונה עונות של "משחקי הכס" עם דאינריז עד שהחליטה לשרוף את כל העיר. ההשוואה בין השתיים רק הולכת ומתחזקת בכל אחד מהפרקים.
אבל השיא של הפרק השלישי הוא כמובן הנסיעה של ראינירה למעלה המלך, והמפגש הסודי עם אליסנט בבית המקדש. חשוב לציין שהמפגש הזה לא קיים בספרים - שם השתיים בכלל לא חברות, ויש ביניהן פער גילים הרבה יותר רציני - אבל נראה שהיוצרים ממש רוצים שנתאהב בראינירה ושולחים אותה למשימה אמיצה ושוחרת שלום, למרות סכנת המוות שמרחפת בכל רגע שבו רגליה דורכות במעלה המלך. באותו מפגש עם אליסנט מתקבל גם אישור סופי שהמילים האחרונות שאמר אביה של ראינירה בעונה הקודמת הן בעצם הנבואה (שגם כתובה על הפגיון), וכי הוא לא התכוון לאאיגון, בנה של אליסנט, אלא לאאיגון הכובש. אליסנט אומנם ממשיכה בשלה, וטוענת שהמלך שינה את דעתו על מי יירש אותו, אבל אפשר לראות על פניה שהיא מבינה שטעתה טעות גדולה. בכל מקרה זה מאוחר מדי, כי כדור השלג שהתחיל בטחנת הקמח הבוערת כבר שלח את קול לקרב - ונראה שבאמת אין מנוס ממלחמת אחים עקובה מדם.