בפרק הקודם עצרנו עם תקרית השמנופוביה האחרונה של תומר בה הוא האשים את לירז בהחבאת אוכל, כי הוא מצא סנדוויצ'ים מוחבאים ועשה את החישוב המהיר ששמנים אוהבים סנדוויצ'ים ולכן הם מוכרחים להיות של לירז. עכשיו אנחנו מגלים שאורלי היא זו שהחביאה את הסנדוויצ'ים, ולא אמרה כלום בזמן שתומר הטיח האשמות בלירז. האם בפרק הזה תומר יריח פלוץ באוויר וימהר להאשים את לירז מול כל הדיירים מתוך החישוב המהיר ששמנים מפליצים, רק כדי לגלות שאורלי היא זו שהפליצה אבל שתקה בזמן שתומר מלבין את פני לירז? מקווה שלא, כי לפי לירז: "להלבין פני אדם ברבים שווה לרצח!".
תומר הרוצח מרגיש רע על כל העניין עם לירז (או לפחות משחק אותה מרגיש רע) ומחליט להכין לה מתנת פיוס. אבל מה להכין לה? תומר מגרד בסנטר וניתן לראות את האוגר הקטן שחי במוח שלו רץ במהירות על הגלגל עד שמגיע הרעיון. הרי מה שמנים אוהבים? עוגיות! יופי תומר, אני לא רואה איך לתת למישהי עוגיה שניה אחרי שהאשמת אותה בגניבת אוכל רק כי היא בחורה מלאה יכול להשתבש. לירז מתעלמת מהקיום שלו גם כשהוא מניח מולה את העוגיה ומספר כמה הוא עבד קשה על העוגיה הזאת בזמן שלירז שרה בהפגנתיות כדי שיבין שהוא לא קיים בשבילה. לא הוא ולא העוגיה שלו. אורלי מציצה מאחורי הספה ושואלת אם היא יכולה לאכול את העוגיה. היא מנשנשת בהנאה תוך כדי קריאות "זה כמו מופלטה".
יש בי משהו שקצת רוצה שאורלי תשבור את הסטטיסטיקה ותיקח את המשחק. אני יודע שזה לא אפשרי, כי דיירים מבוגרים לא מגיעים כלכך רחוק. הם כמו סיידקיקס בסרטי דיסני, הם שם בשביל הצחוקים אבל הם לא שזוכים בנסיכה. או במקרה הזה, מיליון שקל. או דירה? מה בכלל הפרס בגרסה הזאת של "האח הגדול"? בכל מקרה אורלי עצובה שלכולם שלחו מסוק ורק לה לא. "מה? אותי לא אוהבים? אולי אחותי תעשה מגבית ותאסוף כסף למסוק". בנתיים תומר הטחון בחצר מקבל מסוק מוזהב שאבא קנה לו ליום הולדת.
לרגע חשבתי שזו משימת שואה, הדיירים מחביאים אוכל, אפילו תומר הצדיק נתפס קובר חצי סנדוויץ' בחצר לאחר כך. האח הגדול מחלק להם צמידים צהובים לסמן אותם, "שימו עליכם את הצמיד הצהוב הזה, והנה 3 קילו תפוחי אדמה. סליחה, פלפלים ירוקים חריפים". כמו השואה רק עם טחורים. כלומר, פיסורה.
אנחנו מקבלים גרסה מעודנת ואינטלגנטית יותר של פרשת מגי וישראל עם מריה ו...ליאור? רונן? שניה, שכחתי איך קוראים לו. בודק בגוגל. אוקיי, רועי! בזמן שכולנו שכחנו שיש גם רועי בבית, שהופיע בעיקר כניצב בכל הפרקים, מסתבר שהיה לא פחות סוער גם אצלו ואצל מריה, שבשקט בשקט התפתח שם עוד רומן אסור, אבל כזה שמרגיש חמוד וילדותי ואמיתי יותר מהפלירטוט המטונף של ישראל ומגי. רועי מזהה את הדמיון בין מה שקורה איתו ועם מריה לבין מה שקורה עם ישראל ומגי, שגם פיתחו רומן בבית למרות שלמגי יש חבר בחוץ, ומחליט לשבת עם ישראל כדי לקבל עצות ולספוג מחוכמת החיים שלו. "וואלה אחי, כל חור בלילה שחור ואם יש דשא יש משחק וחבר זה לא חומה". תודה לך, מר מיאגי.
תמי נאלצת לעזוב את הבית, ואני עצוב בשבילה אבל קצת שמח בשבילי, כי לא חושב שיכלתי לסבול אותה עוד הרבה על המסך. איכשהו כל פריים עם תמי בו הופך להיות המופע של תמי. איכשהו, מבחינתה הכל סובב סביבה, ולא ממקום נרקסיסטי אלא ממקום של תינוקי פגיע שבסך הכל רוצה תשומת לב ולהרגיש נאהב. ולי זה כבר התחיל לעלות על העצבים. אפילו כשמריה מספרת לה על הרגשות שהיא מתחילה להרגיש כלפי "רועי" (שוב בדקתי בגוגל) ועל האהבה שהיא עדיין מרגישה כלפי הבן זוג בחוץ ועל כמה זה קשה לה, תמי מצליחה לעצבן אותי ולהפוך גם את זה אליה. "אני שמחה שאת מספרת לי את זה, כי זה אומר שאת אוהבת אותי. שאת מרגישה שאני חברה שלך ואת סומכת עלי".
או כשרועי (הצלחתי לזכור בלי גוגל הפעם!) ומריה יושבים בנסט לשיחה אישית על הרגשות שהם מרגישים אחד כלפי השני, תמי נתקעת בדלת הזכוכית כמו ציפור, לא מבינה למה הדלת סגורה. "את יכולה לתת לנו כמה דקות?" רועי מבקש. "הכל בסדר? למה הדלת סגורה?" תמי שואלת תוך כדי שמנסה לשבור את הדלת. "כמה דקות לבד, בבקשה" מריה מתחננת. "אז לחזור אחר כך?" תמי שואלת בזמן שהיא מנסה להתגנב פנימה מהחלון.
ואם לסכם את הפרק כולו: הרווחנו רומן אחד ואיבדנו רומן אחר. בערך. אה, וגם הסיוט של לירז מתגשם וסמואל נעדר הכריזמה הודח במקום תומר, שהיה לרגע המועמד המתבקש. אף עוגיה בעולם לא תגרום לה לסלוח לו עכשיו.