מה אתם יודעים, מסתבר שלאביב גפן יש מעריצים שרופים שנולדו אחרי יציאת "חלולים", ולמי שלא בקיא בדיסקוגרפיה - מעריצים שעדיין לומדים בתיכון. אחת מהן היא גלי גבעון, שאולי נולדה ב-1999 אבל לגמרי עוברת גם כילדת אור הירח. גלי נראית כמו מישהי שהייתה אמורה להיות נשיאת מועדון המעריצים של נועה קירל - אבל אז היא קיבלה לבת מצווה את "עכשיו מעונן" והשאר היסטוריה. למרות שימוש עודף במניירות, גלי נתנה הופעה מוצלחת יחסית באודישן האינטימי, אבל ספגה לא מעט חצים ממי שבדך כלל ידועה בנטייתה להרים - הבוררת מירי: "אני לא הייתי מעבירה אותך", "לא הצלחת להחזיק צליל אחד", "היא כמו קליפה של לנה דל ריי בלי התוכן". קשה שלא לתהות האם מדובר בביקורת עניינית של מירי, או שאולי אביב צודק - והיא פשוט לא מבינה את הקטע של הדור הזה, שלא לומר חוטאת בגילנות. כנראה שלגלי זה לא ממש משנה, כי היא באה להרשים את אביב ורק אותו, וכל המנטורים האחרים האלה ברקע הם בבחינת תפאורה עבורה. גלי עברה את האודישן, אבל לא את מבחן הקהל, וזאת למרות שמירי החליטה לפרגן - ולהעניק לה 100 נקודות.
ראשונה להבחן היתה קים אטדגי, מעין ביונסה מקומית שבחרה דווקא להופיע עם שיר של "chainsmokers" - וחבל שכך, כי לגמרי יכולתי לדמיין אותה מביאה ביצוע גדול מהחיים של ריטה, ריקי גל או כל דיווה ישראלית אחרת ולא משאירה לשופטים יותר מדי מקום להתלבטות. ובכל זאת, קים לא אכזבה (האם תהיה לנו מלחמת קימיות מול קים כהן?) ודילגה בקלילות אל מבחן הקהל, תוך כדי שהיא סופגת האשמות מאביב על כך ש"היא בעיקר עסוקה בסלפי". ובכן אביב, תן לי לגלות לך סוד: כולנו עסוקים בסלפי, וזה סבבה לגמרי.
במבחן הקהל קים כבר עלתה כמה רמות ולא הותירה לקהל יותר מדי ברירות, אלא להצביע לה בהמוניו במה שהוא ככל הנראה שיא חדש שנשבר בתכנית. מה ששדרג את כל העסק הזה היה השיר המגה-ממכר פרי עטה Goldfish, שמבחינתי צריך להיכנס לפלייליסט של גלגלצ עוד היום. כשמתמודדי ריאליטי מבצעים שיר מקורי זה לרוב מביך ובוסרי, ואפשר לספור על כף יד אחת את השירים המקוריים המוצלחים בהיסטוריית הריאליטי הישראלי (אני אישית עדיין מכורה ל"בדיוק כמו פעם" של ישראל בר און מ"כוכב נולד 6") אבל קים הצליחה לעשות את זה מהודק, יפה והכי מקצועי שיש.
אחריה עלתה לשיר בנצ'י מלדה, שחוץ מלספק ביצוע משובח באודישן גם הציפה את סיפור אברה מנגיסטו, נושא חשוב וכאוב שנדחק לשוליים, ובטח אל מחוץ לפריים טיים. ולמרות זאת, המתמודד המעניין ביותר בפרק היה ללא ספק בן קורט, "מתי כספי המזרחי"כמו שמירי קראה לו, והדמות הכי צינית שנראתה על המסך מזה הרבה זמן. "אני בעיקרון מנגן ואוכל, זה כל מה שאני עושה", העיד על עצמו וסיכם את מהותו של הדור. זה אולי לא עזר לו לעבור את האודישן, אבל בהחלט עזר לו לרכוש מקום של כבוד אצלי בלב, דבר חשוב לכשעצמו.
בפינת "איפה לעזאזל ראינו אותה קודם" קיבלנו הפעם את ליאל אלדדי, הידועה גם בכינוי המפוקפק "נשרוואי" - פליטת "דייט ראשון" ודמות ריאליטי טראשית מהסוג שכבר מיצינו מזמן. עם כל הכבוד לניסיון הטלוויזיוני שהיא הספיקה לצבור, אלדדי לא סיפקה ביצוע מרשים, לא הפגינה כריזמה מתפרצת ולא ניחנה בקול יוצא דופן. בהמשך: תנסה את מזלה ב"מאסטר שף" וכמובן כפאנליסטית אצל "אופירה וברקו".
את שלב האודישנים האינטימיים חתם מורן קרייתי, חבר ילדות של אייל ואמן בפני עצמו, שהספיק להצליח גם מעבר לים, כלומר במסיבות רווקים של ישראלים בבוקרשט. לאור ההיכרות העמוקה בין השניים, אייל פסל את עצמו מלשפוט באודישן והפגין יושרה מקצועית שנבחרי הציבור שלנו יכולים בהחלט ללמוד ממנה משהו. ניגוד עניינים או לא, קרייתי הפציץ בביצוע ל"לוחמת" של אייל ואז גם במבחן הקהל ל"שדות של אירוסים" של שלמה ארצי, השיר האלמותי שזיכה את יהודה סעדו בניצחון הגדול בעונה 3 של "כוכב נולד". האם גורלו של קרייתי כגורל יהודה סעדו? מוקדם מדי לקבוע, אבל מה שבטוח זה שיש לנו פה מתמודד שיגיע רחוק.
משפטים שנאמרו:
"זה מזכיר לי קצת את המוזיאון של אנה פרנק" בן על "מנהרת הסלפי" שלו. Say no more
"איתור החמציצים היה מלאכה קשה ברמת אביב" בן על זיכרונות הילדות הכואבים