אחרי שלוש דקות בדיוק באזורים הכפריים של מקסיקו, "המירוץ למיליון" חוזר לעיר הגדולה. אמנם שברנו את חוקי הפורמט בכך שלא עברנו מדינה אחרי נקודת הסיום וההדחה האחרונה, אבל נו, כנראה שהשכר שדורשים הכפריים על חלוקת מעטפות נהיה קצת כבד על ההפקה. מובן.

אבל רגע לפני שזה קרה, צפינו במתמודדים מבזים את עצמם עוד קצת במשימת גילוף התירס. מור סילבר, זאת ש"כולם רוצים להיות כמוה כשיהיו גדולים" על פי טוהר (פייר, בצדק, אתם יודעים כמה מרוויחים היום על תוכן שיווקי באינסטגרם?), מתלוננת על כך שלהיות נמוך מהווה חיסרון משמעותי במירוץ. מור, אני וכל 153 הסנטימטרים שלי מזדהים איתך וכואבים את כאבך. ועוד על צמד המוריות: רק אני הופתעתי מזה שמור השנייה לא שכנעה אותה לבצע את המשימה בעזרת משפטי מוטיבציה נוסח "את הצלחת ללדת ילד! מה זה לגרד תירס בתוך בריכת קורנפלור בשבילך?!".

רוב הזוגות צולחים את המשימה הזו בקלות ומגיעים לאתגר הבא - נשיפה על בועות סבון באמצע קניון הומה אדם, משימה שבגיל שלושים כמו בגיל שמונה מוציאה ממך לא מעט אמוציות. בשלב זה אודי ויוסי כנראה משחזרים את מופע הרחוב שלהם מהטיילת של טבריה ומפעילים את הקהל, ואילו הלן ורגב מפגינים יכולות מרשימות בתחום ויוצאים מהמקום כווינרים הגדולים אחרי חמש דקות. ההישג הזה גורם דווקא לטוהר להרעיף על הלן מחמאות מחשידות: זה התחיל עוד בתחילת הפרק, כשטוהר המליץ לרגב "לתת להלן את המושכות" אם הוא רוצה לנצח, והמשיך כשהוא הלל את יכולותיה לנשוף על בועות סבון. לידיעת הקוראת אוולין.

כבר הכתרתי כאן לפני כמה פרקים את מיתר ועדי בתור הפייבוריטים שלי העונה, אבל הפרק גם קיבלתי הוכחה לכך שהבחירה שלי הייתה מוצדקת. ההתנהלות של עדי במשימת בועות הסבון הייתה לא פחות ממעוררת השראה, ואני ממליצה בחום לכל משתתף במירוץ ללמוד ממנה. דווקא כשמיתר נשבר לחלוטין ונשכב על הרצפה באקט ילדותי (טוב, זה לא שהמשימה הזו הייתה מאוד בוגרת באופן כללי) היא ידעה לשחרר, לתת לו ספייס ולקחת את העניינים לידיים, מה שהוביל אותם גם לניצחון במהרה. עדי, פליז קחי אותי איתך לעונת האולסטארס.

שלא תחשבו שהתוכן השיווקי הלא ממש עדין שמאפיין את העונה הזו הצליח לחמוק מעיניי הפרק. הדיאלוג הלא ממש אמין בין אליהו ודניאל שכלל את משפט המחץ "איפה באמת צריך מובילאיי אחי, במקסיקו סיטי" היה דוגמה לאיך לא עושים תוכן שיווקי בשנת 2017, ואנחנו כבר אחרי כמה סשנים של שתיית מיץ פירות חסר מיתוג באופן מחשיד.

האם "מה שלומכם" הוא ה"מה נשמע" החדש? טוב, עם נטע ברזני אי אפשר ממש לדעת, כי כל דבר שהבחורה הזו מוציאה מהפה חשוד באופן מידי במאמץ יתר. נטע מנסה לטבוע ביטויים שיישארו מזוהים עמה גם אחרי ש-15 דקות התהילה שלה יחלפו, ותאמינו לי, הן יחלפו לפני שהיא תספיק להגיד שוב או מיי גאד. נטע, אנחנו אוהבים אותך והכל אבל את מסריחה ממאמץ, ולא, לא מדובר רק בשאריות קורנפלור שהחמיץ.

ואז הגיע רגע השבירה של אוולין וטוהר, ספק רגע של חוסר טאקט מצד ההפקה (יום המתים? באמת?) ספק רגע שבירה בלתי נמנע. סיפור אובדן הילד של טוהר ואוולין, שכנראה עוד נשמע עליו עוד בהמשך, הוא מסוג הדברים שיכולים להפוך את הקרביים ובעיקר לגרום לנו להעריך את העובדה שלמרות הכל, הם הצליחו לשמור על זוגיות שהחוזק שלה בהחלט ניכר לאורך התחרות.

אחרי שכל הזוגות, פרט לירדן ואן, נאלצים לבצע קפיצת בנג'י כעונש על כישלון בשאלון מסיבת הרווקות, רגב והלן מגלים שהם שוב קיבלו "עצור" מהמתמודדים ועתידים להתעכב לפני נקודת הסיום הבאה שתבוא עלינו לטובה. כבר ניסיתי כאן בעבר לנתח את הסיבות לאנטגוניזם שהם מעוררים, אבל חייבים להודות שהסאגה הזאת כבר חצתה גבול מסוים. זו אמנם רק חצי נחמה, אבל גם דניאל ואליהו נכנסים לרשימה השחורה, ואתם יודעים מה אומרים: זה לא נגמר עד שאתה מנקה את הסוליה על השטיח של רון שחר.