רגע אחרי שיהוידע הודח וסיים במקום השלישי, הבנתי. נפל לי הביטקוין וסיר הלחץ שלי שרק; דו קרב העונה השביעית של "מאסטר שף" הוא בעצם שחזור קולינרי של גמר "כוכב נולד" השני בין הראל להראל. מצד אחד - עמיחי על תקן הראל סקעת; המתמודד שהוביל את העונה כולה והיה לכולם ברור שאין כאן באמת תחרות והוא הולך לכבוש את המקום הראשון בקלות. מצד שני - יהודה על תקן הראל מויאל: מתמודד שבלט לאורך כל העונה עם כישורים יוצאי דופן ואוכל שהביא בעיקר תחושה של בית. ואז? לעצור את העבודה, מהפך! יהודה עמר הוא ה"מאסטר שף" הבא של ישראל.

אני בטוח שגם אתם תפסתם את הראש ואמרתם לעצמכם שזה לא יכול להיות. מה הסיכוי שעמיחי לא לקח את העונה הזאת אחרי כל ההברקות, המנות יוצאות הדופן, החשיבה מחוץ לקופסא ומנת הגמר המשוגעת שלו? נו, אז הכל יכול להיות, יש הפתעות מקסימות בחיים, תשאלו את יהודה, שלמרות אמונתו הגדולה בעצמו גם הוא בטח תפס אתמול את הראש ואמר לעצמו: "לא זה לא חלום, עוד יבוא היום ואכבוש את העולם עם רוטב אדום".

למעשה, הרוטב האדום של יהודה היה סימן ההיכר שלו לאורך העונה כולה; הבסיס ממנו הוא יצא בכל פעם היה הבית והסירים של אמא – מדי פעם הוא סטה לצדדים, ניסה לשים מנוע של למבורגיני באוֹפֶּל משפחתית, ולפעמים זה הצליח לו – גם כשלא, הידיים שלו תמיד היו בטוחות על ההגה, ואין לי ספק שחלק ניכר מהנקודות שהוא קיבל אמש והפכו אותו למנצח קשורות לביטחון העצמי הגבוה שלו והיד שלא רעדה לרגע. לאורך כל העונה יהודה שמר על איזון מדהים גם בסירים והמחבתות וגם במצב הרוח שלו – לא ראינו אותו לרגע אחד נשבר, מתעצבן, או מתכנס בתוך עצמו. הוא הוביל, הוא בישל בלי פחד, הוא ניסה והצליח. התואר הזה מגיע לו לא פחות ממה שהוא הגיע לעמיחי.

הדרך להכרזה, אתם חייבים להודות, הייתה שונה מכל הגמרים הקודמים של התכנית. זה הורגש בכל העונה, ועוד יותר בגמר: המתמודדים ממש לא יצאו לקרב עם סכין של ארקוסטיל בין השיניים, והאווירה הייתה כמו של מחלקה בצבא. שלושה גברים כל שונים אחד מהשני, שלושתם מוכשרים בצורה יוצאת דופן ובעלי לב ענק שבאמת ובתמים אוהבים ורוצים בהצלחה אחד של השני. האם זה הפריע? האמת שכן, קצת. איפה שירה בצלאל הטורפת? איפה טום אביב שלא ראה בעיניים? במקומם קיבלנו אווירת אס"ק בקורס חובשים.

זה הורגש במיוחד על יהוידע שלכל אורך הגמר שמר על חיוך ואווירה טובה, זה בסדר גמור שזו דרך הטבע שלך ובגדול אין שום ייאוש בעולם כלל, אבל אתה בגמר, חבוב! זה הרגע שלך להתפוצץ, להשאיר את הנחמדות אצל הנכדים ולחסל. אני מדבר כמובן על חיסול דרך בחירות – והבחירות של יהוידע לשלוש מנות הגמר שלו היו, איך נגיד, בעייתיות. טורטיות, חומוס ורביולי. נשמע לגמרי כמו התפריט של כל קפיטריה בכל חברת הייטק. ועם תפריט כזה, לצערי, לא זוכים בתואר. סורי.

יהוידע ניזרי (צילום: בני גם זו לטובה)
הרגע להתפוצץ - יהוידע נזרי|צילום: בני גם זו לטובה

יהודה, מצד שני, שמר על נתיב הרוטב האדום כאמור, אבל דאג לקשט אותו עם טעמים קצת אחרים – קציצות האבוחצירה שלו נראו פשוט מעדן, בטח על פוקצ'ה, פסטת זנב השור שלו אמנם הרגישה כמו מנת ביסטרו, אבל לפי דעתם של השופטים עבדה קצת פחות, והסלמון עטוף באצת נורי על רוטב חריימה היה השילוב המדויק בין המטבח של אמא לתפריט ההזמנות של ג'אפניקה. אולי הטעם לקה בחסר, אבל הפרזנטציה ואופי המנה היו בדיוק הדברים שאתה צריך ואמור להביא בגמר של "מאסטר שף". חצי הדרך לתואר כבר הייתה אצלו בכיס הסינר.

גם עמיחי החליט ללכת על רביולי, אבל כמו תמיד אצלו – הגיע הטוויסט, והפעם היה מדובר בקינוח. "אני תמיד קורא תיגר על מוסכמות חברתיות", הוא אמר ואני חייכתי. היה כיף ללוות אותו לכל אורך העונה והמנה הזאת הייתה סוג של קינוח מופלא לדרך המדהימה שהוא עשה. אחריו הגיעו טארט השכבות המופלא שזכה לציון מושלם מהשופטים, ולוקוס 3 המרכיבים עם ברולה החציל. כאן, אני מודה, משהו התחיל להיסדק בפסל שהתחלתי לבנות לו. עמיחי! כל העונה היית אשף המרכיבים והחיבור יוצא הדופן ביניהם ודווקא לפני הרגע הכי מכריע של העונה החלטת ללכת על פשטות? הבנתי שככה ראית את עצמך בעוד עשור, אדם פשוט יותר, וזו אכן הייתה המשימה. אבל למה לך? תמשיך להיות האדם יוצא הדופן שאתה ולבשל דברים שלא מוגבלים במרכיבים. זה הכוח שלך. מספר הנקודות המועט שקיבל על המנה השלישית היה למעשה זה שחרץ את גורלו רגע לפני הדו-קרב הסופי.

יהודה עמר ועמיחי שרפשטיין (צילום: בני גם זו לטובה)
מנת החלומות - עמיחי ויהודה|צילום: בני גם זו לטובה

"דמיינו את מנת החלומות שלכם", אמר חיים והזניק את שני הפיינליסטים למשימה האחרונה בהחלט. 45 דקות של מתח והאפשרות לשים את ה-DNA  של שניהם על צלחת. וזה בדיוק מה שקרה; עלי הגפן הממולאים של עמיחי היו הצגה מדהימה. כולל הפרזנציה וטוויל עור הדג. מנה מרהיבה שהרגישה מנצחת. יהודה בחר גם הוא בדג, שוב עם רוטב אדום, אבל הפעם עם קולי עגבניות ונגיעות זעפרן. המנה שלו אולי פחות הטריפה את העיניים מזו של עמיחי, אבל היה אפשר להבין בקלות שמדובר במעדן. הזמן טס, אמא של יהודה התרגשה וטעמה, ושני הבנים, גם של עמיחי וגם של יהודה, הסתכלו על האבות שלהם במבט שרק בשבילו שווה לזכות בתואר.

אבל אז זה נגמר – כשרק נקודה אחת הפרידה ביניהם, חיים בחר לתת את סינר הזהב ליהודה והפך אותו לזוכה הגדול של העונה. מגיע לו. כל כך מגיע ליהודה. אם בשבוע שעבר כשמאיר אדוני הגיע להתארח אמרתי שהוא האבולוציה של המטבח הישראלי, החיים כהן של הדור החדש, אז יהודה, ללא ספק, הוא האבי לוי של דורנו. המון קווי דמיון יש בין לוי ליהודה, וכל מה שנותר לי לאחל לזוכה הגדול הוא חצי מהדרך שעשו אדוני ואבי, יש לו את כל מה שצריך, ואני הראשון שיבוא לטבול אצבע בסירי הרוטב האדום שלו.

יהודה עמר ברגע הזכייה (צילום: בני גם זו לטובה)
חודה של נקודה - רגע הזכייה|צילום: בני גם זו לטובה

פחמימות:

"ראיתי את עצמי במראה וראיתי קציצות" – יהודה. זה השלב שכדאי להתחיל להיזהר עם הטעימות

"היום אני מי שהייתי אתמול ומה שהתחדש לי היום" – יהוידע. מקום 3 כאילו?

"הבצק חתיך כמוך" – ויקטוריה ליהודה. התגעגענו ויקטוריה

"כל מה שהייתי עד עכשיו היו ניסיונות להיות אני" – עמיחי. נו, והלך לך לא רע, לא?

"זה ביס שאני אתגעגע אליו"- מיכל על הטארט של עמיחי. חבל שלא השארת משהו לטעום

"בעוד 10 שנים הייתי רוצה להיות פשוט יותר" – עמיחי. לא לא, אל תשתנה אף פעם