האנשים שריסקו לכם את הלב עם סיפורן של זיינאפ ומלק הקטנה, שנלחמו כנגד כל הסיכויים להפוך למשפחה בטלנובלה אימא, חוזרים בסדרה חדשה - אישה, גם היא עיבוד טורקי לסדרה יפנית ובדיוק כמו ב-אימא ואולי אפילו יותר, מדובר במסחטת דמעות שתשאיר אתכם בסכנת התייבשות. עם אישה נדמה שהיוצרים החליטו ללכת בעקבות שירה של מדונה "What it feels Like for a Girl?", ולהתלוות בכל פעם לחייה של דמות נשית אחרת, על הקשיים, הטרגדיות והמיעוט החריג של צחוק שהם כוללים. בדומה לסדרות הטורקיות האחרות שמשודרות לאחרונה בערוץ ויוה, גם אישה מציגה סטנדרטים גבוהים של הפקה ומקפידה על צילומי חוץ ואפילו סצנות אקשן. עברו הימים של תפאורות הקרטון של בובה פראית ואיך אנחנו שמחים שכך.
האנסמבל ב-אישה קטן יחסית והוא מבוסס בעיקר על בהאר (אוזגה אוזפירינג'י) וילדיה, ניסאן ודורוק. לומר שהחיים לא האירו פנים למשפחה הקטנה שלהם זה יהיה בגדר אנדרסטייטמנט בלתי נסבל. בהאר הביאה לעולם את ניסאן עוד כשהייתה נשואה לבעלה, מטפס הרים מגה חתיך, בשם סארפ (ג'אנר ג'ינדורוק) אבל הוא נהרג בזמן שזו הייתה בהריון עם בנם. סארפ מוצג בסדרה לא מעט בפלאשבקים שמציגים אותו בתחילה כגבר המושלם ובהמשך כדמות קצת יותר אפלה ושומרת סוד. התאונה הימית בה הוא נהרג היא התעלומה הגדולה סביב הסדרה והיא תלווה אותנו כנראה עד לפרק האחרון וה - ידעתם שזה יבוא - סוחט דמעות.
בנוסף לכל הצרות המצוינות לעיל, בהאר היא כמעט ויתומה בעולם ואין לה שום גב כלכלי. מסתבר שגם בטורקיה הסוציאליזם פשט את הרגל ולאחר מותו של סארפ בעל הבית המנוול מפנה אותה מהדירה כך שהיא צריכה לעבור עם הקטנטנים לשכונה מפוקפקת. האדם היחיד שיש לבהאר בעולם הוא אימה, האטיג׳ה, אבל זאת נטשה אותה בגיל צעיר בגלל שחיה באומללות רבה עם אביה של בהאר. אגב, אחרי שהאם נטשה גם אביה וגם סבה של בהאר נפטרו תוך זמן קצר. חרא על החיים שלה? אתם אמרתם.
הפלאשבקים הם חלק משמעותי מאוד בסדרה ודרכם אנחנו גם זוכים להפוגה שמציגה את בהאר בימים יפים יותר, יחד עם ניסאן הקטנה וסארפ כשהם זוכים ליהנות ממנעמי החיים. מעניין לראות איך בהאר מוצגת תמיד כמי שיודעת שהחיים הטובים הם לא משהו שהיא באמת ראויה לו, כך שבזמן שדמויות אחרות אולי היו יוצאות מגדרן בזכות הטוב שנפל בחלקן - היא תמיד מצניעה לכת. המוות של סארפ והקושי הכלכלי שבא בעקבותיו גורם לבהאר לבחור בצעד לא פשוט עבורה: חידוש הקשר עם האם הזונחת. כמו כל קשר שחודש לאחר שנים ארוכות, יש כאן משקעים שרק צופית גרנט הייתה יכולה לפתור בספיישל של אבודים.
קו עלילה מעניין נוסף קשור בשירין, בתה של האטיג'ה מנישואיה השניים וחצי אחות עבור בהאר, הצעירה הפאנקיסטית (כן, הפאנק לא מת בטורקיה. ניוז!) קשורה בדרך זו או אחרת למותו של סארפ. 'יואו' תגידו לעצמכם, זה נשמע ממש כמו טלנובלה ואז תיזכרו שאתם בעצם רואים טלנובלה וכיף לכם. שירין היא לא דמות שלילית לגמרי מאחר שאת המשקעים שלה היא שומרת עמוק בלב ומביעה את עצמה באיור בלתי פוסק. רוצים לנחש מה היא הכי נהנית לאייר? צדקתם, את דמותו של סארפ. למה? כמה? איך? תשובות על כך ייחשפו לאט לאט במהלך הסדרה.
בפרקים הראשונים של אישה (העונה הראשונה קצרה יחסית לז'אנר ומונה רק 97 פרקים) עלילת המתח מפנה את מקומה לתיאור חיי היום יום של בהאר, כנראה כדי לדאוג שנהיה תמיד בצד שלה ולא נתפתה ללכת אחרי שירין. מרשים לראות איך היא שמה את חייה האישיים בצד ודואגת אך ורק לילדיה, גם אם זה כרוך בלקיחת עבודה שנייה כמלצרית בלילה. אגב, כנראה שמלצרית לילה זאת הדרך הטורקית לומר שמדובר בעבודה לא לגילה, כי מלצרות בלילה דווקא יכולה להתאים ממש לסטודנטים ובעלי מקצועות חופשיים.
באחת הסצנות הקשות בסדרה, בהאר נאלצת לוותר על עבודת המלצרות לאחר שהיא מוצאת את ניסאן ודורוק בוכים ואומללים בדירתם הקטנה כאשר היא שבה הביתה מיום עבודה מלא. ההתפטרות מהמשרה השנייה מחזירה אותה עמוק למעגל העוני ומציגה עולם בו לנשים אין באמת דרך להרים את עצמן מהריסות חייהן. כמובן שבטלנובלה כמו בטלנובלה, זה הזמן להכניס לתמונה דמות של נדבן עשיר שיציע להוציא את בהאר והילדים מהמצב הקשה אך המניעים שלו לא לגמרי ברורים.
אישה היא סדרה קטנה ועצובה על אישה אחת שמנסה להשאיר את הראש מעל המים גם כאשר הגלים לא מפסיקים להגיע. למעשה, מכל הטלנובלות שמשודרות כרגע היא מזכירה הכי הרבה את סיפורה של שפחה רק שבה בכיתי קצת יותר.
אישה משודרת בימי א'-ד' ב-22:00 בויוה+, פרקי השבוע ברצף משודרים ברצף בימי שישי ב-19:00 ושבת ב-13:00