כמה: הביקורת נכתבה אחרי בצפייה בפרק הראשון לעונה (ובשתי העונות הקודמות)
איפה: זמינה לצפייה בסלקום tv
החלטת tvbee: לראות
בשתי העונות הראשונות של נופל וקם, פיט הולמס הצליח לעשות את הבלתי יאמן: הוא יצר דמות של קומיקאי שלא עושה כלום עם הקריירה שלו, לא עובד, חי על חשבון אשתו המורה, חי כנוצרי אדוק, ובכל זאת - אי אפשר שלא לחבב אותו.
זה קורה לצופים וזה קורה גם לקומיקאים שהוא מופיע לפתע בעולם שלהם, אחרי שאשתו עוזבת אותו בשביל גבר אחר והוא נאלץ להתחיל לקחת את הקריירה שלו יותר ברצינות. החיוך שלו, הקלילות ובעיקר הרצון לעשות טוב לכולם, שעומד בסתירה בולטת אל מול המיזנטרופיה הנוכחת בעולם הסטנדאפ, גורמים לשאר הקומיקאים לא לבוז לו, אלא לאמץ אותו לחיקם.
למרות שנופל וקם מתמקדת, לכאורה, בניסיון הטיפוס של פיט בסולם עולם הקומדיה, הוא לא באמת נתקל בקשיים רציניים. בתחילת העונה השלישית הוא כבר מסתובב ברחבי ארה״ב ומופיע בפני סטודנטים, יש לו דירה משלו והוא מקבל אודישן בקומדי סלר - מועדון הסטנדאפ האגדי בניו יורק. יחסית לזמן הקצר שעבר מאז שהוא ישן לראשונה על הספה של ארטי לאנג, הוא עשה דרך משמעותית. הסיפור של פיט הולמס גרסת נופל וקם הוא לא הסיפור של סצנת הסטנדאפ, ולמרבה השמחה, הוא גם ממש לא מתיימר להיות. זהו סיפור ספציפי על גבר ממוצע ותמים שמנסה להגשים את החלום האישי שלו, לא גאון מעונה שחושב שהוא המתנה שהעולם מחכה לה.
אבל כאן בדיוק נעוצה הבעיה של פיט. אסתי אדושם, מי שאחראית על הבוקינג של הקומדי סלר ומופיעה בתור עצמה בפרק שפותח את העונה השלישית, אומרת לו לאחר האודישן: "מי אתה? מה אתה? ולמה עכשיו? יש לי מספיק בחורים לבנים שמדברים על כלום". אם זה נשמע לכם מוכר, זה כמובן בגלל שג׳רי סיינפלד עשה מהכלום הזה קריירה. אבל כיום, בתקופה בה כל העולם הוא סיר לחץ של פוליטיקת זהויות וסכסוכים אנושיים שעומד להתפוצץ בכל רגע, הסטנדאפ מבוסס האבחנות שכל כך אהבנו בשנות התשעים כבר לא מספיק. אפילו סיינפלד הוא כבר לא סיינפלד. המשפט הזה כמובן גם מהדהד את העובדה שלראשונה בהיסטוריה האנושית - להיות גבר לבן זה לא בהכרח יתרון.
הרגע הזה מבלבל את פיט, ובצדק. הוא רואה איך הסטודנט הצעיר והאלמוני שהביא איתו מסיבוב הקולג'ים (בגילומו של ג'בוקי יאנג-ווייט מהדיילי שואו) מקבל מקום על הבמה מבלי לעבור אודישן, כי הוא בן עשרים, גיי, לא לבן וחשוב מכך - מכיר את מישל וולף. הוא טרי, רלוונטי ומגניב - כל מה שפיט הוא לא. מצד שני, הסצנה הזאת גם חושפת את השרירותיות שבהצלחה.
זו הרי עובדה ידועה שכמעט כל שחקנית או שחקן מצליחים בהוליווד, כמו גם רוב דוגמניות העל, שמעו עלבונות בתחילת דרכם באודישנים, מאנשים שאמרו להם שהם לא יצליחו לעולם. אודישנים הם בסך הכל מאורע זמני שההצלחה שלו תלויה בהמון משתנים. בזמן אחר, עם בדיחות אחרות או מול קהל אחר, יכול להיות שזו הייתה הפריצה הגדולה של פיט. אבל השאלה הגדולה עכשיו, זו שכבר הרימה ראשה בעונות הקודמות של נופל וקם, היא האם הוא ישנה את הסגנון הקומי שלו כדי להתאים יותר לרוח הזמנים, אחרי שקיבל ביקורת מאדם עם תפקיד כל כך מהותי בסצנת הסטנדאפ.
אפשר רק לקוות שלא, כי אם יש משהו שנותר יציב במהלך הסדרה, זו האמונה של פיט בחומרים של עצמו. הוא אוהב קומדיה, הוא מת על הבדיחות הקטנות והמטופשות שלו, הוא נהנה לשמוע את הקהל צוחק מאותם הדברים שהוא צוחק מהם, ובגלל שהוא אדם שכל כך חשוב לו לשמח אחרים, הוא מתרחק מנושאים טעונים - לא בגלל שהוא לא יודע איך להתמודד איתם, אלא כי פשוט לא מתחשק לו. ההומור שלו מכוון למכנה המשותף הנמוך ביותר, אבל לא במובן השלילי והרדוד. יש בעולם מספיק קומיקאים פרובוקטיביים, ופיט מעדיף להיות חמוד.
יש משהו פשוט, ענייני וישיר באופן בו פיט ניגש לקומדיה. בעוד רוב הקומיקאים נמצאים בהכחשה תמידית לגבי רמת האגוצנטריות שלהם, הוא בכלל לא עוסק בשאלה הזאת. הוא מרוכז בעצמו, זה ברור, אבל זה לא עניין מבחינתו ולא מקום להלקאה עצמית או לעודף חשיבות עצמית. אולי זה בגלל שבבסיס, פיט הוא אדם מאושר, בעוד הקומיקאי הממוצע הוא אדם מסוכסך עם עצמו, מלא בשנאה עצמית ומשתמש בקומדיה כדרך - לא אפקטיבית כל כך - לברוח מהשדים שלו. וכן, יש מספיק הופעות אורח של קומיקאים אמריקאים בתפקיד עצמם שעונים להגדרה הזאת.
אבל אולי, בעצם, זהו ה-זמן לקומיקאים כמו הולמס. נכון, יש משהו תרפויטי בסטנדאפ שלוחץ על כל הנקודות התרבותיות הכואבות של ימינו - בדיחות על טראמפ, על אונס, על גזע - אלה עובדות מצוין, אבל גם נמצאות בכל מקום. אם לשפוט לפי הפרק הראשון, אפשר לנחש שלפחות חלק מהעונה הקרובה תעסוק בזה. פיט פותח את העונה כשהוא נמצא במצב טוב - יש לו דירה, הללויה, הוא ביחסים מעולים עם אשתו לשעבר ובן הזוג החדש שלה ואפילו מיישר את ההדורים עם אלי, הקומיקאית שיצא איתה בעונה השנייה וזרק אחרי שהבין שכמו רוב הסטנדאפיסטים - היא קשוחה מדי בשביל לב המרשמלו שלו. עכשיו, לא נותר לו אלא להתמקד בלהבין איך הוא ממשיך ללכת במסלול של הקומדיה החמודה והלא פוגענית, אבל גם מצליח לבלוט מספיק כדי לעלות שלב בקריירה.