פעם, כשבנות עלתה עם עונה ראשונה, היו שהתייחסו אליה כאל סקס והעיר הגדולה החדשה. השתיים היו כל כך שונות שאי אפשר היה לומר את זה בלי להיכנס לדיון עמוק על ההבדלים בין השתיים. במקרה של בולרז ההשוואה פשוטה הרבה יותר - בולרז היא הפמליה החדשה, וההשוואה הזאת לא ממש דורשת הבהרות או הסתייגויות.
הדימיון כלל לא מקרי - יוצר בולרז, סטיבן לוינסון, היה המפיק בפועל של הפמליה והתסריטאי של שלושה פרקים בסדרה. לוינסון לקח את המעטפת של הפמליה והכיל אותו על עולם חדש, זה של שחקני הפוטבול: דוויין "הרוק" ג׳ונסון מככב כאן כספנס סטרסמור, שחקן פוטבול לשעבר שלאחר כמה תפניות שגורמות לו להפסיד כסף, נאלץ למצוא קריירה שנייה, לכאורה פחות נוצצת - כיועץ כלכלי.
אבל מי שכבר הורגל לחיים הזוהרים של ה-NFL, נשכר כיועץ כלכלי בעיקר בגלל הקשרים שלו, ובמהלך העונות (הסדרה נמצאת עכשיו באמצע עונתה הרביעית, והפרקים מועלים לסלקום tv בצמוד לשידורם בארה״ב) בונה את עצמו מלמטה למעלה, כשהוא אוסף שחקני פוטבול צעירים כלקוחות. התוצאה היא בדיוק מה שאתם מדמיינים - כסף, מסיבות פרועות, הרבה מאוד נשים מחופצנות ואפילו יותר אגו גברי - רק במיאמי במקום בהוליווד.
הסדרה, חייבים לומר, לא זוכה ליותר מדי אהבה בעיתונות האמריקאית. היצירה הטלוויזיונית בשנים האחרונות די נמנעת מאסקפיזם (א.ק.א הצצה לחייהם של היפים והעשירים), ומעדיפה לעמת את הצופות והצופים עם המציאות הלא נעימה, לנסות לתקן אותה ולהביע עליה ביקורת. קשה היום ליצור סדרה מבלי לקחת אחריות חברתית ולהגיד באמצעותה דברים עמוקים על האנושות, גם אם מדובר באנימציה או מדע בידיוני. בולרז משחקת במשחק אחר לחלוטין. המבקרים אולי לא מבינים אותה - אבל הקהל עף על העובדה שהיא מספקת בידור נטו.
כמו בהפמליה, גם כאן לא מדובר בסדרה שטחית לחלוטין: ספנס עצמו הוא דמות מעניינת (לא מזיק שג׳ונסון הוא כוכב במובן הכי קלאסי של המילה ונראה שהוא תמיד נוצץ מהילה של סקס אפיל) ובין דמויות המשנה מעניינת במיוחד זו של צ׳רלס גרין (עומר מילר מ״CSI מיאמי״, לא השף), שחקן עם לב ענק שפרש לחיים נפלאים אבל מתקשה להשאיר את שיאו מאחוריו בגיל כל כך צעיר.
מה שבכל זאת הופך את בולרז לחלק מהמרקם הפוליטי-חברתי של הטלוויזיה של שנת 2018 היא העובדה שרוב הקאסט הראשי שלה הוא גברים שחורים, לא לבנים כמו בהפמליה. אמנם כמו הפמליה, גם בולרז מתייחסת לנשים בעיקר כקישוטים יפים ברקע ולא כדמויות עומק, אבל היא לפחות מוכיחה שגם סדרה שנותנת ייצוג למגוון אתני עם לא מעט דמויות שחורות, יכולה להיות פופולרית בלי להיות מתוייגת כ"סדרה שחורה".
בולרז מגיעה מצוידת עם כל החבילה שהפכה את מקור ההשראה שלה לסדרה טובה - משחק טוב, עריכה מהודקת והרבה מאוד פאן - כל אלה מאפשרים לבלוע עונה שלמה בחמש שעות של בינג׳, שמרגישות כמו עשרים דקות. אפשר לומר שבולרז, שמכוונת בעיקר לקהל של גברים צעירים, צריכה להגיע עם כוכבית - צפו בה בשביל הכיף ובשביל "הרוק" (הסקס אפיל שלו מפיל גם גברים סטרייטים, אנחנו נשבעים), אבל אל תשכחו שמדובר בפנטזיה בלבד. ואם להיות ספיציפיים: אל תנסו לאמץ את הלייף סטייל של הגברים בסדרה - להיות דושבג זה כל כך 2004.
כל הפרקים של בולרז עונה 4 ניתנים לצפייה בסלקום tv