אם מיכל פעילן מתעלמת מזה, אז גם אנחנו יכולים

קצה באימונים
למרות שנועד מראש להיות ציור רורשאך פוליטי נוסף - כזה שכל מחנה יראה בו דבר אחר לגמרי - הריאיון הדי-מדובר של רזי ברקאי לנוה דרומי ב"קבינט שישי" (i24NEWS) מהשבוע שעבר כן הצליח לשבור מוסכמות ישנות: רבים ממי שהיו אמורים לתמוך באוטומט בברקאי התקשו לגבות אותו מול עוד מופע התנשאות, שובע וגם קצת גזענות שלו. ולמרות שכל המעורבים ידעו שלשם זה הולך להידרדר, זה בדיוק הרעיון של פינה שנקראת "מפגש קצוות". האם ערוץ צעיר וחפץ חיים כמו i24, כזה שמטבע הדברים שואף להגדלת הקהלים שלו, צריך למתג את אחת מהמגישות המרכזיות בו כ"קצה" של משהו? זו שאלה. אבל יש שאלה יותר חשובה: למי אכפת?

הרי הימים שבהם ברקאי והמועדון שלו הכתיבו סדר יום תקשורתי וציבורי אינם. מאז שהוא פרש כל מה שנשאר ממנו זה סערות מזדמנות ועיסוק בלתי נגמר בסיבות שבגללן פרש. ובניכוי כמה ביטחוניסטים, או הריאיון עם רני רהב שהוא בגדר היוצא מן הכלל - "מפגש הקצוות" של דרומי מקפיד להיות עם אנשים שאולי נמצאים באיזשהו קצה, רק שאין להם איזושהי השפעה. אורי גבריאל, יוסי מרשק, ריקי בליך, סנדרה שדה (שבכלל סירבה לדבר על פוליטיקה)? אלה לא מובילי דעת קהל או סמלים, לא של השמאל ולא בכלל. הם אפילו לא מחזיקים קאסט של עונה חלשה של "הזמר במסכה". "השחקנית המזוהה עם מחנה השלום", תוארה בליך בריאיון איתה. גם עם אקדח צמוד לרקה אין אדם אחד שיזהה את המחנה הזה איתה, בין היתר בגלל שהמחנה הזה כבר לא באמת קיים. אז נכון, דרומי מן הסתם הייתה מעדיפה להתכסח עם דמויות תרבותיות ותקשורתיות בעלות איזושהי דריסת רגל (במחנה השלום!) ולא בשאריות הנ"ל. אבל בעיות העריכה של התוכנית שלה, ויש הרבה כאלה, הן לא מחיר שהציבור צריך לשלם במקומה. אם היא והערוץ שלה רוצים שלא נראה אותם כריקלין פינת ברדוגו, כדאי להם להראות מעט יותר בקיאות במי שניצבים מולם. או בקיצור, לבטל את הריאיון שבטח מנסים לסגור שם עם רננה רז.

מה לראות?
את "תחריר" (יס), עוד סדרה כחול-לבן על עולמות הביטחון וה"בהשראת אירועים אמיתיים" - אבל הפעם כזו שאמורה לסגור את הבאסטה תוך שישה פרקים זריזים בלבד. הימים הם ימי האביב הערבי, המשבר הוא המתקפה על השגרירות בקהיר, ההפקרה היא אותה הפקרה ישראלית קלאסית והשחקנית הראשית היא כרגיל יעל אלקנה. לביקורת המלאה.
האישה שבקיר
עם התקדמות העונה השנייה של "ניתוק" (אפל TV פלוס), הידועה גם בתור הסדרה הכי טובה בטלוויזיה, ניכר שאפשר לחלק את חברי הקאסט שלה לשתי קטגוריות - ממש ברוח הסדרה. אדם סקוט וג'ון טורטורו, למשל, מגלמים את המנותקים הקלאסיים: אלה שאומנם יש להם חיי משרד נפרדים מחייהם הפרטיים, אבל עדיין מקפידים להיות וריאציות של אותם טיפוסים, לשמור על איזשהו גרעין של אופי. מנגד ישנם פטרישה ארקט או טראמל טילמן בתפקיד סת' "מילקשייק" מילצ'יק: הם הבוסים, טיפוסים רעים במידה כזו או אחרת שפשוט צריכים לשמור על איזשהו פוקר פייס כשהמנותקים נתקלים בהם. רק שאז מגיעה בריט לאוור, וכל התזה הזו קורסת.

לאוור, שגילמה בסיבוב הבכורה את העובדת החדשה של מחלקת זיקוק מקרו-דאטה, לא מותירה ברירה אלא להשיק קטגוריה שלישית של כוכבי "ניתוק" - זו שרק היא מאכלסת לפי שעה, וזו שבזכותה היא הופכת מפרק לפרק לכישרון הכי בולט בסדרה שכישרונות לא חסרים לה. כי אם עד עכשיו היא הייתה רק הלי הפנימית, מאז תחילת העונה השנייה היא נדרשת לנווט בין שני קטבים מובהקים. זה של הלי הפנימית וזה של הלנה החיצונית, פלוס הפנימית העכשווית שזהותה נותרת מעורפלת לפי שעה. כלומר, גם קראש אוניברסלי וגם כלבה מהגיהינום אבל גם התעלומה העיקרית של העונה. זו חתיכת משימה עבור שחקנית, ולאוור מצטיינת בה בלי בעיה. ובעצם, יש תעלומה אחת גדולה יותר: התעלומה על איך לאוור המושלמת העבירה שלוש שנים בין עונה לעונה של "ניתוק", בלי שהיא תהפוך בזמן הזה לשם שכל המלהקים בהוליווד מתנפלים עליו.
פריים אחד למזכרת
מיומנו של ערוץ בהתפרקות: זה מה ששודר ברשת 13 בזמן פסגת נתניהו-טראמפ הלילית.
כל כך הרבה אגו, כל כך מעט פאסון
הרכבים, הבמה, שקית ההפתעות, הצלב האדום, המפגש עם צה"ל, ההורים, המסוק, המנחת, בית החולים ואז שוב ההורים אבל מזווית אחרת: שבתות שחרור החטופים הן כבר ריטואל שאפשר לדקלם בעל פה - ולשידורי החדשות המלווים, מרגשים והיסטוריים ככל שיהיו, אין ברירה אלא לחזור על עצמם. הנה יונית בשבת על הבוקר, הנה אדוה דדון בבית החולים, הנה מגי ואנשי ערוץ 14 כשהשבת יוצאת והחדשות אינן חדשות יותר. ורגע, מה זה שם? אה, עוד עקיצה בשידור למיכל פעילן. גם זו סוג של מסורת.

בשבועות האחרונים היו כמה חיכוכים כאלה במהלך השידורים החיים והבלתי נגמרים, ויראליים ומדוברים במיוחד היו אלה שבהם כתבת הרווחה של חדשות 12 נהדפה על ידי שותפיה לאולפן ולמדה להתעלם. אבל התופעה הזאת - שנובעת גם מהשעות הרבות באוויר וגם מהנסיבות שבגינן ציבור שלם נמצא על הקצה - גדולה יותר מאדם ספציפי או מערוץ מסוים. אילה חסון היא מומחית בתחום חוסר הקולגיאליות, אהוד יערי הודיע רק השבוע שהוא "לא בא לרב שיח", עקיבא נוביק הטיח במיכאל שמש ש"העיסוק שלך בשטויות עושה עוול עצום למציאות", והאוזניים עדיין מתאוששות מתחלופת צעקות חריגה בחריפותה בין כתבי התאגיד סולימאן מסוודה וזאב קם. העובדה שבערוץ 13 יש פחות רגעים כאלה בפאנלים הרשמיים היא רק עדות להיעדר הגיוון המתמשך שם, שבקצהו ממתין ניוון מחשבתי מוחלט. ומלבד העדות שלהם על רוח התקופה, עם עיתונאים שחושבים שהם הסיפור, חילופי המהלומות המילוליים האלה הם החטאה מושלמת של מה שבאמת מעניין את הציבור בשבתות חשובות כל כך.

כשעיתונאים מתווכחים בשידור - או רבים בטוויטר, או עוקצים בטלגרם - זה מלהיב תעשייה מאוד מסוימת, שזה מה שהיא: תעשייה. אליה מצטרפים גולשים ממחנות מנוגדים, שעבורם ערוץ הוא קבוצת ספורט והם אוהדים את העיתונאים שלהם לפי אותן מוסכמות, אבל גם הם יגיבו או ישתפו את הסרטון התורן בלי לייחס לו איזושהי חשיבות של ממש. למחרת, במשרד, הם עדיין ידברו כמו כולם על הבדיחה של עופר קלדרון או על הגבורה של לירי אלבג. כל עוד מדובר באולפן חדשות ולא ביציע העיתונות, לצופים תמיד יהיה אכפת מהתמונות המשודרות יותר מהעיתונאים שמשדרים אותן. והקטנוניות הברנז'אית הזאת היא אחת הסיבות העיקריות לכך שלא פחות מחמישה ערוצים שונים משדרים כיום את אותם דיווחים זהים בלי שום הצדקה בשטח, כשאפילו ב-14 התנערו די מהר מהלעומתיות שלהם ברגע שעסקת החטופים הפכה לאינטרס של פוליטיקאי מסוים. כל כך הרבה זמן אוויר, כל כך הרבה אגו, כל כך מעט פאסון, ובסוף מדינה שלמה מתעלפת מגדי מוזס אחד בלי שום קשר לעיתונאי שמדווח איך הוא שרד.
בשבוע הבא
הפיגועים הקטלניים נגד הקהילה היהודית בארגנטינה של שנות ה-90 הופכים לסדרת הדרמה הישראלית "המטרה: אמיא" (רשת 13, 13.2); חגיגות היובל של אחת התוכניות הכי חשובות באמריקה מעלות הילוך עם סדרת הדוקו "SNL 50: מאחורי סאטרדיי נייט לייב" (יס, כנ"ל); הפרקים החדשים, והאחרונים בהחלט, של "קוברה קאי" (נטפליקס, כנ"ל); ועונה שלישית לדרמת ההישרדות "הצהובות", אחרי כמעט שנתיים של הפסקה (יס, 15.2).
צילום נוה דרומי: מתוך "קבינט שישי", i24NEWS / צילום בריט לאוור: מתוך "ניתוק", אפל TV פלוס / צילום שידור שאמור היה להיות פסגת נתניהו-טראמפ אבל הוא לא: מתוך "מילון היופי", רשת 13