1. מלחמת הכוכבות
    שום דבר טוב לא ייצא מהמלחמה הזאת, אבל אולי לפחות יהיה איזה מערכון חירום של "קופה ראשית" (כאן 11). כי חוץ מכמה שרים עם משכורות עתק ומשרדים מיותרים, כולם תורמים, מתנדבים או נרתמים - וזה תקף גם לאינספור אומנים. בזמן שהחברים מ"פאודה" פשוט נלחמים בשטח, אנשי "קופה ראשית" הבינו את כוחה של תוכנית שבאמת מיועדת לכל המשפחה, והתארגנו על ואן. הם חורשים את הארץ כמו בפסטיגל, רק בלי נועה קירל או תסריט מוגדר ועם מעט מאוד חיוכים ביעד. משפחות מפונות, בסיסי צה"ל, מה שצריך. אך בריאיון שהעניקו השבוע ל"יהיה טוב" (כאן 11), רצועת המלחמה החדשה של עמרי אסנהיים, הכוכבות הראשיות קרן מור ונועה קולר התקשו לשמור על אופטימיות. וזה מובן והגיוני.

    בחיים לא ראו ככה את קרן מור, גם לא בראיונות הכי אינטימיים שלה. אחת השחקניות הטובות והמאופקות ביותר במדינה - שתמיד מרגישה די מרוחקת, או מסתתרת מתחת לשאריות דמות - פשוט נשברה. "אני בחרדה מלשכוח", היא הסבירה בדמעות לאסנהיים על הניסיון לשמור בראש כמה סיפורים מייצגים מאלה שנחשפה אליהם בימים האחרונים. האמא שהיא מרגישה שעוד תהפוך לחברה שלה, הילדה שנרצחה אחרי שהתחפשה לכוכבה שביט בפורים. או האבא שביקש ממנה לשחזר את מערכון ה"אוי אוי אוי" שלה מימי "קצרים", אבל על הבת שלו שנשרפה. היא לא הצליחה. דווקא בתוכנית שנקראת "יהיה טוב", ודווקא בריאיון שאמור היה לעורר הכי הרבה תקווה, הגולה שתקועה בגרון רק התעצמה. אולי במקום שיהיה טוב פשוט יהיה אחר, כי אפילו השחקנית שכבר ראתה ועשתה הכל תצא מהמלחמה הזאת קצת שונה.

    פריים אחד למזכרת
    אחרי למעלה משבועיים, ביום ראשון שבה לחיינו תחזית מזג האוויר. לכאורה סימן לנורמליות כלשהי, אבל פתאום גם היא כבר מרגישה לא רלוונטית. הרי לאף אחד לא אכפת מגשם בלתי פוסק - והיה הרבה ממנו מאז פרוץ המלחמה - כשהשמיים נופלים. אולי בשלה העת לבחון מחדש את נחיצות העוגן הזה בחדשות, זה שנשאר לעמוד כמעט בכל מחיר, כי הוא לא באמת הכרחי. הטכנולוגיה קיימת, כמו שאוהבים להגיד בימים האחרונים.

  2. האיש שתמיד נמצא שם
    בתעשיית הבידור נהוג לדבר על איום משולש - אומנים שיכולים לשיר, לרקוד ולשחק באותה מידה של כישרון. ולמרות שבעיתונות המשודרת אין מקבילה רשמית כזאת, קל לנסח אחת: אדם שהוא גם כתב שמביא סקופים גדולים, גם פרשן שמתנסח בבהירות ובנחרצות, וגם מגיש שמוביל באנושיות כל משדר חדשות מיוחד. או בקיצור, ירון אברהם. הכתב המדיני של חדשות 12 איננו מוביל דעת קהל כמו עמית סגל או טאלנט מתוקשר כמו אדוה דדון, הוא פשוט תמיד נמצא שם. ובתחום הסיקור הפוליטי-מדיני, דנה ויס או דפנה ליאל נקראות לדגל בבולטות הרבה יותר גבוהה בהשוואה אליו. דווקא בגלל זה מרשים לעקוב אחרי אברהם בשלושת השבועות הראשונים של המלחמה, שלושה שבועות שבהם הפך לקול הכי חשוב על המסך. הערוצים מלאים בעיתונאים הישגיים, חדים וסמכותיים נוספים, אבל הוא כנראה היחיד שעושה כל כך הרבה בזירה כל כך מגוונת ורחבה.

    ירון אברהם הכתב חשף בשבועות האחרונים את ההעדפה האמריקאית להימנע מכניסה קרקעית, את פגישות נתניהו והאלוף במיל' יצחק בריק, את הטלת האשמה של "סביבת נתניהו" על המחאה - ואת הידיעה שעוד עשויה לתפוס כותרות רבות ביום מן הימים, על פעולה משמעותית ו"הזדמנות שאולי לא תחזור" שהובאה לשולחן הקבינט מטעם מערכת הביטחון ונבלמה על ידי ראש הממשלה. ירון אברהם הפרשן, מצדו, נכנס ביוסי שלי כמו שכולנו היינו רוצים, ומקפיד להציף באופן מנומק וברור את השאלות שצריך לשאול כבר עכשיו, גם אם "זה לא הזמן". וירון אברהם המגיש? הוא היה שם בשעות חוסר הוודאות של השבת השחורה, לפני שדני קושמרו הוביל אותנו דרך טראומה חדשה. אחר כך, באולפן, הוא היה מהבודדים שהיו הוגנים ואחראיים מספיק בשביל להבהיר לקהל שהמספרים הקשים באמת עוד לא נחשפו בפניו.

    בימים שלאחר מכן, כמו רבים וטובים ממקביליו, אברהם התקשה לעצור את הדמעות במהלך ראיונות מחניקים מהשטח. הוא אפילו הבין את הצורך שלו ושל עמיתיו לעשות חשבון נפש מסוים, ובסוף השבוע הודה במונולוג נרגש אצל רפי רשף ש"אני כועס על עצמי, כי עד עכשיו לא שמנו את החטופים במרכז השולחן". ובניגוד לאחרים, הוא גם הצליח לנסח את הכשלים במסיבת העיתונאים של החטופה יוכבד ליפשיץ (כשלים של המדינה, של גל הירש, של דובר איכילוב ו"אפקט הוואו" המטופש שלו), מבלי לגרום לזה להישמע כאילו הוא בא בטענות אליה או למשפחתה. 


    הקלישאה אומרת שאם תוקפים אותך משני הצדדים כנראה שאתה עושה עבודה טובה, אבל נראה שדווקא הכיוון ההפוך הוא זה שרלוונטי כאן. בזמן שיש מערכת (או מכונה) שלמה שמנסה להרעיל ולקעקע את המערכת העיתונאית של חדשות 12, אברהם הוא מהאנשים הכי פחות מנוגחים בה. ולא במקרה. זה לא קורה בגלל ניסיון להתנחמד על שום צד, ובטח שלא בגלל "איזון" מלאכותי שמתייתר בימים כאלה, אלא בגלל שמעבר להסתה והמחשבה האוטומטית - האף שלנו יודע להריח עיתונאי מקצועי ואמין כשהוא נמצא בסביבה. ולמרות שהוא לא היחיד שמביא ידיעות חשובות ולא נוחות בימים אלה (יש גם את יאיר שרקי ודיווחי האימים שלו מהליך זיהוי הגופות, או את גילי כהן ומיכאל שמש מהתאגיד וחשיפותיהם על ההתנהלויות המביכות בחדרים החשובים ביותר), נראה שעכשיו זה הזמן שלו. בימים שבהם רבים נזהרים לעשות זאת, בין אם מתוך צנזורה עצמית, תפיסת עולם שונה או סתם צביעות, ירון אברהם לא מפחד לדבר אמת לכוח. וככה, הוא דווקא מעניק כוח לקהל. זה קורה באופן הכי לא פוליטי ומחנאי שאפשר להעלות על הדעת, עם עיתונאי מיומן ואסרטיבי שהוא קודם כל בן אדם.
    צילום קרן מור: מתוך "יהיה טוב", כאן 11 / צילום תחזית מזג האוויר: חדשות 12