את המחדל הזה של ערוץ 14 אפשר לסכם בשלוש מילים

הקרב על האסי
רק טאלנט בקליבר של אסי כהן מצליח להצחיק עוד לפני שהוא מוציא מילה אחת, ואז עוד מצליח לטבוע קאצ'פרייז כבר בפעם השנייה שהוא שואל "?to who" בתור המלצר שהוא מתחזה אליו. הקאמבק התקופתי של כהן ל"ארץ נהדרת" (קשת 12) - הקאסט שם דינמי יותר מאי פעם, כפי שתעיד השתלבותו הכמעט-מוחלטת של עומר עציון בחבורה - הגיע הפעם בדמות פרודיה על סוכן מוסד, אחד שמוצג בכזו עליבות שהוא מסוגל לגמור ליוסי כהן את הקריירה הפוליטית עוד לפני שהיא התחילה. "את רוצה להגיד 'וואו' או שנמשיך?", אז הנה: וואו.

לא שזה אמור היה להפתיע מישהו, אבל גם הדמות החדשה של כהן היא תענוג מוחלט. בזכות השנינויות האופייניות ("לטעום מעץ הריגול, מפרי הביון"), בזכות הפאה שיושבת טוב באמת, בזכות הלהט שבו הוא שואל את אשתו אם היא רוצה שהילדים "ישמעו שמאשימים את אבא שלהם שהוא היה בצנטריפוגות". כהן, שעל פי דיבורים זרים הוא האיש הכי מצחיק בישראל, רשם את הגיחה הזאת ל"ארץ נהדרת" בעיצומה של תחייה מקצועית מסוימת: בקרוב יהיו סרט חדש וסדרה שבה יתאחד עם ליאת הר לב, ואם עוד לא צפיתם בסטנדאפ של שאולי אז מה אתם עושים עם החיים שלכם. ועם גאון כמו כהן, אפילו לא צריך שהדמות הספציפית והנהדרת הזאת תחזור בהמשך. כל מה שצריך זה ששחקן האורח ימצא זמן להתארח יותר ויותר.

מה לראות?
את "פוטנציאל גבוה" (דיסני+), העיבוד האמריקאי ללהיט הצרפתי "מחוננת" - שמפגינה, כמיטב הקלישאה, פוטנציאל גבוה למדי. קייטלין אולסון מ"פילדלפיה זורחת" ו"האקס" מגלמת מנקה פשוטה אך גאונה, כזו שלמשטרה לא נותרת ברירה אלא לגייס אותה לפענוח של תעלומה אחת לפחות בשבוע. קליל, מטופש, מופרך ובא בול זמן. לביקורת המלאה.
אגדה עוד בחייה
גם המובן מאליו צריך שייאמר לפעמים: "מסע אגדי" (אפל TV פלוס) היא אחת הסדרות המתוקות, החכמות, המצחיקות והיציבות ביותר על מסך הטלוויזיה. זה היה נכון לכל אחת משלוש עונותיה הקודמות, וזה נכון באותה מידה לחדשה - שבמקום להמר בניסיון להתעלות על הקיים פשוט משכילה לשמור עליו. ויחד עם "ניתוק" המופתית וחמורת הסבר, החברים באפל סידרו דאבל-פיצ'ר שבועי של שני מקומות עבודה איומים בדרכם.

השינויים הבולטים היחידים בעונה החדשה של "מסע אגדי" (מלבד פרק תעלומת רצח מושלם שיגיע בהמשך) הם כאלה שנועדו להחזיר אותה למסלול המקורי שלה: תעשיית משחקי הווידאו שוב נמצאת בקשיים מסוימים, הפעם באשמת הפוסט-קורונה - ולמרות שכולם חזרו לעבוד תחת אותה קורת גג, פירמידת המעמדות הפנים-ארגונית התהפכה כמעט לחלוטין. ככה הסדרה ממשיכה לספק את אותן מתיחויות ויריבויות שאמורות היו להעכיר את האווירה, אבל בפועל מייצרות עוד תוכן עבור קומדיה שמוצאת איזון מושלם בין ציניות מוחלטת לאהבת אדם גמורה. והשיבוץ שלה בסמוך ל"ניתוק", שכל כך שונה ממנה מחד וכל כך דומה לה מאידך, עושה לשתיהן שירות נהדר. מאחת יוצאים עם מחשבות קודרות על המציאות והעתיד הקרוב, מהשנייה יוצאים עם לב ששובר שיאי התרחבות בכל פרק מחדש.
פריים אחד למזכרת
מזל טוב אדוה דדון, שידורי חדשות 12 משחרור התצפיתניות סידרו לך את רגע הלי נעים שלך.
סרק בישראל
באיזה עולם הגיוני שסרט דוקומנטרי מסתיים - לא מתחיל, מסתיים - עם השאלה "אז מה בעצם אתה אומר שקרה פה"? כנראה שבעולם שבו הבמאי נלקח למעצר מנהלי בעיצומן של העריכות. "השב"כ ידע" (ערוץ 14), סרטו של שמעון ריקלין יחד עם הבמאי אברהם שפירא (שמאז כבר שוחרר), שודר השבוע במשבצת לילית של 22:30 שדי מקפלת בתוכה את כל מה שצריך לדעת על התחנה: מצד אחד לא מעזים להזיז את "הפטריוטים" מהשעה הקבועה שלהם, מצד שני מתייחסים אליו כאל אירוע שעומד להרעיד את המדינה. מצד שלישי נותנים לחלק מאנשי הערוץ להביע את הסתייגותם מהיוזמה לפלרטט עם קונספירציות על רצח רבין בתזמון הכי גרוע בעולם, מצד רביעי מאפשרים לריקלין להתפאר במסמך תיעודי שבסופו של יום לא מחדש שום דבר.

ספוילר: "השב"כ ידע" לא באמת מוכיח אם השב"כ ידע, לפחות לא בהקשר המיידי שצופי 14 חושבים עליו. ובכל מקרה, זה לא שהסרט עצמו מעניין כמו הטיפול בו בהיבט הרחב. אומנם ההחלטה לפנות למחוזות מאתגרים מעט יותר משידורי אולפן במחירי סוף עונה היא דבר שכל ערוץ אמור לשאוף לו - אבל מספיק היה לצפות באירוח של ריקלין אצל "פתחי את שי" (ערוץ 14) יומיים לפני השידור כדי להבין שהוא לחלוטין לא הפרטנר הנכון. בריאיון כן מאתגר, בדיוק כפי שראוי היה לקיים אותו, תיאר ריקלין את הסרט כ"הצד המציאותי, אין קונספירציות, הכל עובדות". 35 שניות מלאות לאחר מכן, כשסיפר שאבישי רביב חיכה ליגאל עמיר בכיכר, הוא נשאל אם זה אומר שסוכן השב"כ ידע על הכוונה לרצח וענה ש"לדעתי כן, זה מה שאני חושב". עובדות אומרים לכם. נועם פתחי פרגן ב"יואו", שי גולדשטיין נתן "מה אתה אומר" ואז פתחי השווה והעלה עם "אנשים נעצרו בארץ על פחות מזה". "מישהו החליף לו את הכדורים? יש תשובה?", נשאל ריקלין וענה ש"יש רמז".

עם קפיצה כזו קלילה בין רמזים לעובדות גמורות, אולי כדאי שמישהו ירמוז לריקלין (ואחרים) שסרט מאת עיתונאי לא יכול להתחיל במונולוג של העיתונאי על עצמו. "בקיץ 95' הקמתי פה נקודת מחאה שבה הייתי יום וליל", מספר הפרזנטור של מלחמת האחים במונולוג מחוץ למעון בבלפור, ומשם הוא מפליג לשיחה שניהל באותם ימים עם מאבטח שב"כ שאמר לו ש"העניינים בשליטה" כשניגש אליו ואמר לו ש"לדעתו" ירצחו את ראש הממשלה דאז. כיאה לסרט לא ערוך, "השב"כ ידע" מתפזר מאותה נקודה למרואייני חוד כמו משה פייגלין וברוך מרזל, וכמעט מצליח להתאפק במשך שבע דקות לפני שהוא מתחיל להתלונן על התקשורת. המשאבים ה"קולנועיים" של הסרט דווקא לא דלים, שזה מפתיע, אבל הם מתאיינים כשכל המאמץ של ריקלין מוסב לנושא אחר לגמרי. המרואיינים במשדר, שספק אם ידעו איך יקראו ואחד מהם כבר התחרט עליו, נטרפים מהכלים שהפעיל השב"כ באותה עת - בראשם סיפורי הכיסוי הנרחבים והאינטימיים - לטובת מאבק בטרור יהודי. אולי בגלל שהם לא מבינים שהמושג הזה בכלל אפשרי. "אם אין במציאות אז בואו ניצור אותו, כדי לשרת מטרה פוליטית כלשהי", אומר אדם שלא יזיק אם יצפה מדי פעם בחדשות שערוץ 14 נוטה להסתיר.

"הסרט מציג מקורות ועובדות", נכתב בתיאור של "השב"כ ידע" בלוח השידורים - וזה בדיוק מה שסרט שלא מציג מקורות ועובדות היה אומר. אומנם 45 הדקות המתאמצות של ריקלין כן מצליחות להאיר את השב"כ באור רע מאוד (לא שזו משימה קשה), אבל עדיין, איפה החדשות? איפה הסיפורים-לכאורה על רצח רבין שלא נחשפו עד עכשיו? זה "השב"כ ידע" או "השב"כ כשל"? כל מה שיש זה מרואיין שאומר שהוא "לא קונה זה" ושרביב "ישב, ככל הנראה, עם האחים עמיר" לפני הרצח. אותו רביב כבר התייחס לנושא בסרט עליו ב"עובדה", ולפי ריקלין גם התראיין אליו לאחרונה במשך שעתיים לטובת ריאיון שטרם שודר. כי חלילה שמישהו יחכה עם המחדל הטלוויזיוני כדי לשלב את זה בעריכה, שבעת אחוזי הרייטינג הצנועים האלה לא ישיגו את עצמם. וזה המחיר שריקלין וערוץ 14 נאלצים לשלם על עצם ריקליניותו: סרט אפוי כמו מצה שנגמר לפני שהוא מתחיל, ומוביל לדיון באולפן עם שמועות רבע-מבוססות על שיחות שניהל ראש השב"כ הנוכחי ערב המלחמה. שם מפוצץ ורועש בלי יותר מדי מהות, כמו עוד פאנל של ינון מגל. קוריוז מוחלט. או בשלוש מילים: סרק, סרק, סרק.
בשבוע הבא
הפרויקט התיעודי "אויבים" חוזר לעונה חדשה - ונזכר רק עכשיו לעשות פרק על יחיא סינוואר (כאן 11, 3.2); בילי בוב תורנטון, ג'ון האם והפייבוריטית לאוסקר דמי מור מככבים ב"לנדמן", הסדרה הבאה מבית אייקון השמרנות טיילור שרידן (הוט, כנ"ל); ואירועים אמיתיים מימי האביב הערבים מקבלים עיבוד דרמטי בסדרת המתח הישראלית "תחריר" (יס, 4.2).
צילום אסי כהן: מתוך "ארץ נהדרת", קשת 12 / צילום דני פודי: מתוך "מסע אגדי", אפל TV פלוס / צילום אדוה דדון: חדשות 12 / צילום ברוך מרזל: מתוך "השב"כ ידע", ערוץ 14