"טהרן" הפסידה במלחמה הכי חשובה עבורה

צמוד למדד
גמר "הכוכב הבא" חתם סיבוב טלוויזיוני נוסף של רד אורבך - אבל זו לא הדמות הפיקטיבית היחידה שסיימה השבוע את דרכה. כי משום מה, במדינה למודת השרוף, שפיטה, אביהו פנחסוב, דודו פארוק ולאחרונה גם אבו טבלה תמיד יש מקום לנודניק נוסף. והפעם: אייל חדד. סטייליסט וכוכב רשת שמגדיר את עצמו כ"אושיית" "לייפסטייל", כוכב הדוקו-ריאליטי הגברי "מגדלים" (הוט) שלמרות החשיפה והפורמט שדורש כנות כלשהי לא שחרר לרגע מהפוזה.

עד לפני מספר שבועות חדד היה דמות שידועה - בדרך כלל לשמצה - בעיקר מהרשתות החברתיות. אנשים ונשים רבים הלכו מרצונם להופעות שבהן הוא מדרג את לבוש האורחות, ואנשים ונשים רבים המשיכו לראות בו מקטין נשים מקצועי שבדרך לפסגה דורך אחת-אחת על העוקבות שלו. באחד הפרקים האחרונים של "מגדלים", כשהוא נמצא מאחורי הקלעים של המופע שלו ונטול משקפי השמש הקבועים, חדד אמר למצלמות ש"היום אתם ממש רואים את האמת". הוא, וגם אנחנו, ידענו שהוא משקר. חדד היה דמות ריאליטי מהסוג הנורא ביותר, כזו ש"בזה" לפורמט ומשתתפיו בשעה שהיא זקוקה לו בדיוק כמוהם. ולמרות שהבוז לנשים בהחלט נכח אצל כל המשתתפים (מאיר כהן המבולבל, גיא איתן המפתיע לטובה ונאור ברוך שמזיע מרוב שופוני), אצל חדד זה עדיין היה הכי מכעיס. שלושת האחרים לפחות מחפשים באופן אקטיבי בת זוג, וכנראה מפילים על מין שלם עניינים לא מטופלים. הוא, מצדו, סתם נהנה להתנהג בנבזיות נטולת אותנטיות כלפי כל המגדרים.

מה לראות?
את "שלומי 6" (הוט), דרמת כדורגל ופשע שאומנם יש בה מעט מדי מהראשון ויותר מדי מהשני - אבל לפחות יש בה את אופק פסח ועידו אליאלי, שני כוכבים עולים ולגמרי נהדרים. לביקורת המלאה, וגם הריאיון של גל מלכה למגזין mako.
גוד מורנינג בולטימור
מצד אחד: היא צולמה בפילם ובפורמט שלא עובר מסך בימינו, ונקברה תחת בירוקרטיות שמנעו ממנה לעלות ב-VOD כלשהו מאז שנת 1993 כששודרה לראשונה. מצד שני: כל אנשי הניינטיז שצפו בה נשבעים בשמה, ו"הסמויה" או "הסופרנוס" - יחד עם תור זהב שלם של HBO ושל טלוויזיה בכלל - לא היו מתאפשרות בלעדיה. ההכרעה בהתלבטות הזו לכאורה ברורה, כי הטכנולוגיה קיימת, אבל עדיין לקח הרבה יותר מדי זמן עד ש"רצח מאדום לשחור" (יס) נהייתה זמינה באיזושהי פלטפורמה נגישה. עכשיו, במקביל לשאר העולם, זה סוף סוף קרה.

122 פרקים וסרט יש לדרמת המשטרה המהוללת שמבוססת על ספרו של דיוויד סיימון - והם נחתמו עם ארון מלא בפסלונים, קאסט שרבים ממנו כבר מתו בטרם עת וג'ון מאנץ' אחד (ריצ'רד בלזר ז"ל) שהועתק באופן חריג ליקום של "חוק וסדר". הצפייה בגרסה המשופרת-ויזואלית של "רצח מאדום לשחור" מוכיחה שלא היה צורך לשפר שום דבר מבחינת התסריט המחוספס או הריאליזם הסיפורי והקולנועי, ושבין כל הגופות והגזענות עדיין מדובר במכתב אהבה ארוך מאוד לעיר בולטימור החביבה על הפושעים. ויש את אנדרה בראואר (ז"ל), יפת קוטו (ז"ל) ומליסה לאו (תבדל"א) האדירים, את כוכבי האורח שמאז הפכו לשמות ענקיים, את הפרק הפסיכי בעלילתו ובאיכותו ברכבת התחתית ובעיקר את העובדה שאכן מדובר בליגה אחרת מכל סדרות ה"חקירת משטרה אחת בשבוע" שסתמו בשנים שלאחר מכן את הצנרת הטלוויזיונית. מה שאין זה מספיק זמן להתחייב לצפייה כל כך ארוכה, אבל לא בכל יום יש הזדמנות של פעם בשלושה עשורים.
פריים אחד למזכרת
הריאיון הבלתי נשכח של לי נעים מחדשות 12 עם החבר הכי טוב של אמילי דמארי, רגע לפני שהיא הפכה לחברה הכי טובה של מדינה שלמה.
הנדסת רביניאן
ממש בעוד כמה ימים תסתיים העונה השלישית של מערך יחסי הציבור של המוסד הסדרה הישראלית "טהרן" (כאן 11). הדרמה הבינלאומית שבינתיים ממשיכה לקבל ברקסים מעבר לים, ספינת הדגל של התאגיד שהתהדרה בגיוס של יו לורי לקאסט ולא הבינה שהשיחוק ההוליוודי האמיתי שלה הוא בכלל ששון גבאי. וכדי לדעת איך לסכם את העונה הזאת, שלא תהיה האחרונה, הפעם אי אפשר להיעזר במספרים: הרייטינג נמוך, ענייני הזכויות מונעים העלאה ליוטיוב ונתוני שאר פלטפורמות הדיגיטל לא שקופים לאף אחד. בהיעדר כמות נותרה רק האיכות, והאיכות היא בעיה.

מדד האיכות הכי יעיל של "טהרן" הוא תמר רביניאן, סוכנת המוסד בגילומה של ניב סולטן. בתחילת הדרך עוד היה קל להיקשר אליה ולדאוג לשלומה, אבל בשלב זה הידיעה שתמר רביניאן תשרוד היא לא סיבה לאופטימיות אלא זרז לאובדן העניין. תמר הרי תסתכן, תיחשף, תידקר, תיפצע ותשרוד את כל מה שהיוצרים מכינים לה במעין-משחק וידאו שהוא חייה. מניין הנשמות שלה הוא כמניין פרקי הסדרה, ואם היא בכל זאת תמות - זה יקרה רק בפרק הממש-ממש אחרון שלה. עבורה, בתוך עלילת הסדרה, הסיכונים הם מן הסתם בשמיים. עבורנו, הצופים ש"טהרן" מתחה אותם בעבר והיום היא מרגישה להם כמו שידור חוזר, הסיכונים אינם. וכשאין סיכונים, אין עניין.

ומילא אם "טהרן" הייתה מנצלת את הלופ האינסופי הזה לטובת טיפוח של איזשהן דמויות משנה עשירות, אולי אפילו גיבור אלטרנטיבי שיהיה אפשר להחליף אותה איתו בטוויסט קטלני של סיום עונה. אבל לא: לירז צ'רכי כבר מזמן איננה, שון טאוב הענק נקלע לדמות שכל מה שקורה לה נע בין רשלנות לחוסר היתכנות מוחלט, גבאי הוא בעיקר עזר כנגדה ולורי הוא באמת אחת התעלומות המצערות של העונה. עד שהדמות הבינלאומית התורנית של "טהרן" קיבלה פיסת בשר, זה היה מעט מדי ומאוחר מדי. בסוף, לא נשארים עם הרבה מעבר למוזיקת הרקע המשכרת של מארק אליהו המוכשר. וחבל - כי "טהרן" כן התחילה חזק והצדיקה את ההייפ העולמי סביבה, עד שהנוסחה שלה הפכה מסוד קסם לכלא של עצמה. במקום לרכוב על גל הביפרים, "טהרן" הגיעה לעונה השלישית שלה כשהיא כבר מותשת כמו סדרת ה-6 באוקטובר שהיא. ודווקא במלחמה הכי חשובה עבורה, הסדרה שבאה לנצח את הטלוויזיה גילתה שגורלה הוא להפסיד.
בשבוע הבא
העונה החדשה של "חתונה ממבט ראשון" (קשת 12, 26.1); פרק סיום העונה הכפול של "טהרן" (כאן 11, 27.1); מייקל פסבנדר וריצ'רד גיר מככבים בגרסה האמריקאית ל"הסוכנות", סדרת הריגול הצרפתית שהפכה לחביבת המבקרים (הוט, 28.1); וגם "פטריק" מסיימת עונה (רשת 13, כנ"ל).
צילום אייל חדד: מתוך "מגדלים", הוט / צילום אנדרה בראואר וסטיב בושמי: מתוך "רצח מאדום לשחור", יס / צילום לי נעים: חדשות 12