למה נטפליקס מסתירה את הסטנדאפ על 7 באוקטובר?

עופרה עלתה
איך יודעים שבן אדם מדהים: יש על שמו יותר מפרשה אחת. בדיוק בנקודת האמצע של "המו"לים" (כאן 11), סדרת הדוקו הכל כך ממכרת על המשפחות הגדולות של התקשורת הישראלית, בדקה ה-35 של הפרק השלישי, לזירה סוף סוף נכנס איש שהוא קרקס וקרקס שהוא איש - עופר נמרודי. מאותו רגע, הסדרה של עמרי אסנהיים וגלעד טוקטלי היא כבר לא רק חשובה או מעניינת אלא גם לגמרי כיפית. ומה ששודר השבוע הוא רק הפרומו, כי בפרק הבא הווליום הזה עוד יילך ויתגבר עד לקרשנדו שהוא סרטון אכילת המסמכים המיתולוגי.

אומנם הווליום הזה יתגבר גם במישור הפלילי, שזה מסוג הדברים שאין שום סיבה לברך עליהם, אבל מה לעשות שנמרודי הוא דמות כל כך מרתקת, גדולה מהחיים ונטולת סאבטקסט שאנחנו לא ראויים לה בשום אופן. הסיגרים, הגינונים המלכותיים, המערכונים עם סימה קדמון ויאיר לפיד, הרצון להחזיר עטרה ליושנה במחיר של האמצעים הכי מפוקפקים - המו"ל לשעבר של "מעריב" הוא איש שמסך הטלוויזיה נוצר עבורו, לא משנה אם מדובר בתוכן תיעודי או דרמטי. אפילו ההשוואות המתבקשות ל"יורשים" מחווירות מול מו"ל שנשאר במערכת עד הירידה לדפוס ואז עוד יוצא עם העיתונאים למועדון, והתחושה שהסיפור שלו כבר לא רלוונטי לימינו היא בגדר אשליה בלבד. כש"המו"לים" מראה את הדרך הרקובה שבה נמרודי ניסה לממש את מניעיו הצודקים, ואת הטעויות שעשה ועדיין נעשות לרוחב כל המפה התקשורתית, הוא דווקא יותר רלוונטי מכולם.

מה לראות?
את "ילד רע" (הוט), כי כבר כמה שנים שלא הייתה איזו סדרת כבלים או לוויין שעוררה באזז אמיתי ואורגני ולזאת לגמרי יש את הפוטנציאל. חמוש בקבינט מלחמה של יוצרים שותפים כמו הגר בן-אשר ורון לשם, הקומיקאי דניאל חן מציג סיפור שנכתב בהשראת חייו ומתרחש בין כותלי כלא נוער. מומלץ לשים לב לגיא מנסטר, הבן של עודד שמגלם כאן את חן בצעירותו ומתגלה ככישרון ענק. לביקורת המלאה.
מהדורה עוד יותר מוגבלת
בהתחלה הקריסה הכאוטית של רשת 13 עוד הייתה קצת משעשעת, אחר כך היא נהייתה מתסכלת - וכעת היא פשוט מכמירת לב. הידיעה על עזיבתה של מי שהייתה הפנים הפורמליות של הערוץ, הילה קורח (הפנים המעשיות היו ונותרו דרוקר), נארזה השבוע בסנדוויץ' דיווחים על מגעים כושלים מול גוף מתחרה אחד ומשקיע אחר, והכותרת האמיתית היא לא עצם זה שקורח הולכת הביתה אלא מה שגרם לה לעשות את זה. שנתיים אחרי שפשטה את החלוק הלבן תוך תמיכה במאבק המתמחים, היא עדיין מעדיפה לחזור למקצוע הזה ולתנאיו האכזריים מאשר להישאר בערוץ המתקשה.

כל האירוע, כאמור, בעיקר מצער. קורח הביאה קול מעט אחר למהדורת החדשות ובמקרים רבים הצופים רק הרוויחו מזה. היא זכתה ביושר בכל מחמאה שהורעפה עליה מאז הודעת הפרישה - אבל בין כל אותם מסרים בלט ההספד היוסי בייליני של מתן חודורוב, עמיתה של קורח מחדשות 13 ויו"ר ועד העובדים של החברה. אחרי שכבר ניסו לגייס את הביטול (שלא יצא לפועל) של "אזור מלחמה" למאבק במנכ"לית שאין לה שום קשר לזרוע שמשדרת את הרצועה, חודורוב החליט בשביל קורח מה גורם לה לעזוב והודיע שזה בכלל קשור למאבקי כוחות פנימיים והחיפוש אחר מנכ"ל חדש. וככה, בדיוק ככה, חודורוב הבטיח פעם נוספת שימשיך לאבד אנשים שדווקא רצו לתמוך במאבק שלו ושל חבריו.
פריים אחד למזכרת
לקח לו כמה שנים, אבל גם אסף אמדורסקי עבר את טקס החניכה הרשמי לפאנל השופטים של "הכוכב הבא" (קשת 12): דמעות מאודישן מרגש.
השוֹק השחור
לא מזמן, כשההפסד של טראמפ בבחירות עוד היה נראה סביר ואף אחד לא שיער שנהיה כפסע ממצב שבו האחים מננדז ממונים לשרי האוצר וההגנה, אנשים חשבו שבדיחה אחת על פוארטו ריקו אשכרה תגזול ממנו את המפתח לבית הלבן. מי שעמד מאחורי אותה בדיחה הוא הקומיקאי טוני הינצ'קליף, שם ידוע בעולם הומור העלבונות שהפציץ מוקדם יותר השנה באירוע הרוסט של טום בריידי בנטפליקס. אבל אפילו שם, בערב שבו אין כניסה לקפוצי ישבן, נזהרו מלגעת בנושא הכי נפיץ של התקופה. היה רק קומיקאי אחר שדיבר על קומיקאי שלישי, והגדיר אותו כ"יהודי מהסוג שיגרום לך לרצות להצטרף לחמאס".

את הזהירות הזאת אין מה לחפש ב"המלכה השחורה" (נטפליקס), מופע הסטנדאפ החדש של אדריאן יאפלוצ'י שעלה לפני שבוע וחצי לשירות הסטרימינג בקול ענות חלושה. כמה חלושה? נטפליקס עושה כל שביכולתה כדי שהקהל, בטח הישראלי, לא ישמע עליו: חפשו את המופע של יאפלוצ'י בממשק העברי של נטפליקס, ולא תמצאו דבר. חפשו אותו בממשק הלועזי - ותמצאו אותו עם כתוביות באנגלית בלבד (בעיה דומה נרשמה בזמן אמת גם ברוסט של בריידי, רק שזה כבר יותר עניין טכני שקשור לחוסר היכולת של החברה לתפעל אירוע לייב תפקודי אחד). אומנם מדובר בקומיקאית מפרופיל תקשורתי די נמוך, אבל העובדה שמי שביים את "המלכה השחורה" הוא לואי סי.קיי הופכת את האירוע למעניין וראוי להתייחסות. האיש ממשיך לנסות להתקמבק לאחר הפרשה ההיא, וספק אם חיבתו הטרייה לפסלות וכתיבת ספרים תענה לו על כל הצרכים שנותרו.

מה הבימוי של סי.קיי נותן למופע של יאפלוצ'י? כלום ושום דבר. זה נטו מנטורינג מאחורי הקלעים ומתן חסות לקול שובר מוסכמות חדש. וכשמגלים אילו מוסכמות הסטנדאפיסטית הזאת מעוניינת לשבור - מלבד ילדים מאומצים, כלבים מאומצים, דאעש, ירי בבתי ספר ("חלק אומרים שיש יותר מדי, חלק אומרים שלא מספיק"), קצת אוקראינה, פוסט-טראומה, אסון התאומים, ג'פרי אפשטיין, פדופיליה באופן כללי, אוטיזם, אלימות במשפחה, הפלות וטרנסים כי אי אפשר בלי טרנסים - קל להבין למה בנטפליקס, לפחות בזרועתה המקומית, לא מיהרו לשווק אותה. יאפלוצ'י היא לכאורה משלנו ("אמא של אמא שלי היא יהודייה, ככה נדבקים בזה", בתוספת בדיחת רכבות) ואפילו הופיעה בעבר בישראל, אבל אצלה יש דבר שכנראה לא תמצאו בשום מופע מקביל אחר: בדיחות על 7 באוקטובר. על חמאס, על היהודים, אפילו על האונס. ולא כחלק מאיזה מונולוג חצי-אישי כמו אצל ראמי יוסף, אלא בדיחות קלאסיות לגמרי שנזרקות ברצף בתחילת המופע הלא-מספיק-מגובש הזה. סי.קיי עצמו הרגיל דור שלם למופעי סטנדאפ יותר סיפוריים באופיים, והבוסריות החיננית של יאפלוצ'י דווקא די פוגעת בה בהיבט הזה, לא שהוא משנה באיזשהו אופן. חזרה לישראל.

"אני לא יודעת כלום על מה שקורה במזרח התיכון, ובגלל זה אני מרגישה שאני האדם הנכון שידבר על זה", מודיעה יאפלוצ'י בשלב די מוקדם של המופע. יפה. "אני לא יודעת איך לשמח את פלסטין, מישהו ניסה לתת להם קזינואים?". בדיחה לא מספיק מצחיקה, אבל בסדר. "אני מניחה שחמאס חייב להרוג את כל היהודים, רק שהם מגבילים את זה לישראל. מה שמראה לכם שזה לא באמת נוגע ליהודים, זה נוגע למי שכובש את השטח הזה" - זה כבר סתם פוליטי מדי. ואז, בזמן שאפשר לשים לב למספר אנשים בקהל שקמים ממקומם (לכו תדעו מאיזו סיבה), זה מגיע. "גם אם הם היו חייבים להרוג את כל היהודים, זה כן מרגיש כאילו האונס היה רק בשביל עצמם". פה אפילו הבטן הכי עמידה מתכווצת לא מעט. אך צריך להודות ביושר: יחד עם ברכתם של סי.קיי ונטפליקס, יאפלוצ'י מפגינה אומץ לא מבוטל כשהיא מציגה בדיחה כזאת בשלב יחסית סמוך לאירוע כה נורא. יתרה מזאת: במוקדם או במאוחר, ההומור הכי שחור על 7 באוקטובר עוד יגיע. מותר יהיה להזדעזע ממנו, מותר יהיה להזכיר שהוא מלכתחילה מיועד לקהל מאוד מסוים. והיי, היא לפחות מכירה בקיומם של אותם פשעים מיניים. בימינו גם זה לא מובן מאליו.
בשבוע הבא
אחרי עיכובים בחסות המציאות הישראלית, "בקרוב אצלי" עם עדי חבשוש אמורה לעלות אחת ולתמיד (קשת 12, 25.11); רשת HBO מגישה דרמת יוקרה נוספת ב"מילי בלאק", שהפעם מתרחשת דווקא בג'מייקה (יס, הוט וסלקום, 26.11); שלום אסייג חוזר לשתף פעולה עם יוצר "מנאייכ" רועי עידן במותחן הפשע "פטריק" (רשת 13, 28.11); ואיש הצללים מאחורי הכור בדימונה נחשף בסדרה התיעודית "האטום ואני" (כאן 11, 30.11).
צילום עופר נמרודי: מתוך "המו"לים", כאן 11 / צילום הילה קורח: חדשות 13 / צילום אסף אמדורסקי: מתוך "הכוכב הבא", קשת 12