דמות משנה טובה מקדמת את המסע של הגיבורה ועדיין יודעת לעמוד בפני עצמה, ולפעמים אפילו לגרום לנו להתבאס שאור הזרקורים לא לגמרי עליה. לא חסרות כאלה ב"הדיילת". הגיבורה שלנו היא קאסי, דיילת אלכוהוליסטית שנוהגת לעשות כל טעות אפשרית, בין אם זה להביא הביתה חתיך מהמועדון ובין אם זה להתעורר לצד גופה משוספת גרון. אבל האמת היא שדמויות המשנה שמסביב לקאסי מעניינות בדיוק כמוה. מייגן, קולגה שלה שמחלטרת בריגול תעשייתי; אנני, ה-BFF הצינית שלה שעובדת כעורכת דין של העולם התחתון; ודייבי, אחיה הגדול, האחראי ומוכה הטראומה.
כולם ראויים לדיון, ו"הדיילת" היא באופן כללי סדרה שראוי לשבת עליה. אבל הפעם ארצה להתמקד דווקא בדייבי, ולו בגלל שהשחקן שמגלם אותו: טי אר נייט, שעבר מתחת לרדאר הציבורי לאורך הקריירה שלו. אין סיבה שתכירו את השם טי אר נייט, אבל צופים אדוקים של "האנטומיה של גריי" לא יוכלו לשכוח בקלות את ג'ורג' אומאלי, אחת הדמויות המתוקות והטראגיות שהופיעו בישורת הראשונה של הדרמה הרפואית המצליחה אי פעם. ג'ורג' היה הילד הטוב הנצחי – בחור רך, עדין ומתוק שלא עומד בקצב של שאר הרופאים החתיכים מסביבו. לא מקסים כמו דרק מקדרימי, לא מחוספס כמו אלכס קרב ולא לוהט כמו מארק סלואן. זה מה שהפך אותו לדמות כל כך מקסימה: הוא ידע שכולם חושבים שהוא לא חזק, נאה או כריזמטי מספיק, וחרדת ה"אני לא טוב מספיק" שלו הייתה סיבה מצוינת לעודד אותו. נייט הפך את הסטאז'ר ההיסטרי והחביב הזה לדמות מעוררת הזדהות וחמודה ברמות, ובגלל זה היה כל כך קשה לראות איך הדמות הזאת הולכת לאיבוד.
בתחילת "האנטומיה של גריי" הנשים היו חזקות, הגברים היו סקסיים, וג'ורג' היה ג'ורג'. איזי התייחסה אליו כאל אחותה הקטנה, כריסטינה קראה לו "במבי" ומרדית ראתה בו ידיד ותו לא. הוא היה דמות משמעותית בכמה מקווי העלילה הבולטים של העונות הראשונות, אבל בכל הרומנים ששודכו לו נראה שמשהו מאוד לא טבעי: כשהתאהב בקאלי, כולם ממש חיכו שזה ייגמר; כשהתאהב באיזי, זה נראה היה כמו סיפור אהבה בין שני בני דודים.
במהלך צילומי העונה השלישית אחד משותפיו למסך - השחקן איזאיה וושינגטון, שגילם את דוקטור ברק - כינה את נייט בקללה ההומופובית המשוקצת "Fag" ("מתרומם") בעת ויכוח נפיץ. אחרי הסערה ההיא וושינגטון פוטר מהסדרה, אבל בעונה החמישית גם נייט בעצמו כבר בקושי הופיע בה: בתשעת הפרקים הראשונים של עונה 5 הוא היה על המסך במשך 48 דקות בלבד (זמן המסך של סנדרה או באותו פרק זמן, למשל, היה כפול מכך). בסוף העונה - ג'ורג' אומאלי מת. יום אחד אושפז בבית החולים מטופל עם פרצוף מרוסק שנדרס על ידי אוטובוס, בסוף העונה נחשף שמדובר בג'ורג', ואז הוא מת. הטיפול של הסדרה בג'ורג' היה כל כך מגושם, שגם מות הגיבורים שלו עבר למסך באגביות תמוהה.
נייט עזב את "האנטומיה" בלי להסתכסך בקול רם עם יוצרת הסדרה, הגברת שונדה ריימס, גם אם התבאס בקול רם על זמן המסך הדל שקיבל לקראת הסוף. בשל מה שהוא כינה בזמנו "קצר בתקשורת" בינו לבין ריימס, השחקן בחר שלא לשאול את הבוסית הגדולה מה קורה עם דמותו. במקום זאת, הוא פשוט ביקש לעזוב. "ניסיוני בן חמש השנים הוכיח לי שלא יכולתי לסמוך על שום תשובה שניתנה (על ג'ורג')", הוא הסביר בריאיון למגזין People. "ועם כל הכבוד, אני הולך להשאיר את זה ככה."
מאז, נייט לא מצא את עצמו במיוחד: כמה תפקידי אורח פה ושם (הוא אף חזר ל"האנטומיה של גריי" כדמות שהגיחה בדמיונה של מרדית), כמה תפקידים בתיאטרון, טיפונת קולנוע, ובגדול זהו. ואז הגיעה "הדיילת" – סדרה שנתנה לו תפקיד אמיתי, בשרי וחיוני לעלילה. תפקיד שנראה מזווית מסוימת כמו התנצלות מאוחרת בפני נייט.
דייבי הוא העוגן הבורגני של קאסי. בשעה שקאסי מתבליינת ומשתכרת עד דלא ידע, דייבי מכין ארוחת בוקר לילדות שלו וחוזר מדי לילה לבן זוגו האוהב והחתיך. בתחילה נראה שזאת הפונקציה שלו בסדרה: להבהיר כמה קרייזי יכולה להיות הדמות הראשית שלנו לעומת הרוב המנומנם, שמייצג דייבי. רק בהמשך אנחנו מגלים שבידו אחד השלבים הכי מהותיים בהתפתחותה של קאסי כדמות. קאסי, כך מתברר לנו, הייתה משוכנעת כל חייה שהיא ואחיה גדלו עם אבא מצחיק וכיפי שלימד אותה איך שותים בירה; כשדייבי בא לבקר אותה בניו יורק, הוא מזכיר לה שאבא שלהם היה אלכוהוליסט מתעלל שבז לעדינות ולרכות שלו והעדיף את אחותו הקטנה על פניו ובמובהק. אבא שלו התנכל לו, התעלל בו, ובאגביות כינה אותו "Fag" – בדיוק כמו שאיזאיה וושינגטון כינה את נייט מול כל חברי הקאסט של "האנטומיה", זמן קצר לפני שנייט יצא מהארון.
קאסי הדחיקה את זה, אבל דייבי, בדיאלוג אחד קשוח ואוהב, מבהיר לה כמה שהזיכרון שלה היה סלקטיבי. בכעסו, דייבי מזכיר לה מכמה דברים היא התעלמה, מנשק אותה על מצחה, עולה על מונית ונפרד ממנה לשלום. זאת סצנה יפהפייה שנייט וקיילי קווקו מבצעים כמו שני שחקני ענק.
בזכות דייבי, קאסי נזכרת בדיעבד באיזה בית היא גדלה. איך אבא שלה הנחיל בה אלכוהוליזם, איך התעלל באחיה, בנו הבכור. וברגע שהיא מבינה שהתודעה שלה יכולה לתעתע בה יותר משחשבה, קאסי מתקדמת בעוד צעד בדרך לפתרון התעלומה שבמרכז הסדרה (וכמו בסיפורי המסתורין הטובים ביותר, התעלומה היא פשוט תירוץ להיכרות מעמיקה עם הדמות הראשית). וברגע שתמונת הילדות שלה הולכת ומתבהרת, הדבר הראשון שהיא עושה זה להתנצל בפני דייבי. ונראה שלא רק היא חייבת לו את ההתנצלות הזאת, אלא תעשייה שלמה.
כש"האנטומיה של גריי" עלתה, נראה שגבר בטלוויזיה לא יכול היה להיות עדין ורגיש בלי שזה יהיה חלק מהגאג. אלו היו השנים שבהן דמויות כמו ויק מאקי, טוני סופרנו ודקסטר שלטו במסך. כדי להוביל סדרה היה עליך להיות אפל ומהורהר, לא להראות איזושהי רכות אמיתית. גם כגבר רגיש ומתוק כן זכה להוביל סדרה, כמו דמותו של זאק בראף ב"סקראבס", הרגישות והמתיקות שלו הייתה דאחקה. הטלוויזיה והמיינסטרים דחו גברים כמו ג'ורג' אומאלי.
לאט, ולא בהכרח בטוח, הטלוויזיה יודעת לקבל סוגים שונים וחדשים של גבריות. בילי פורטר זכה באמי כשחקן ראשי על תפקידו ההומואי והמסחרר ב"פוזה"; "טד לאסו" עוסקת כולה בגבר אוהב אדם, מכיל וקשוב; שלושת הגברים הראשיים של "החיים עצמם" כואבים, בוכים, מדברים על הרגשות שלהם וכמעט מחצינים את הרכות שלהם. טי אר נייט כמעט היה חלוץ בהקשר הזה, אבל התקופה שלו באחת הסדרות הגדולות בעולם הייתה קצרה מדי ומפוספסת מדי בשביל להיות המבשר האמיתי של השינוי הזה.
לא רק ש"הדיילת" קצת מפצה על זה, אלא שהיא מבקשת להתנצל בפניו על כך שתעשייה שלמה פספסה את מה שיש לו להציע. בסיומה של "הדיילת", דמותה של קאסי מסתכלת על דמותו של דייבי ואומרת לו את מה שתעשייה שלמה הייתה צריכה להגיד לנייט עצמו מוקדם יותר: "סליחה שלא הבנתי". ומאחר ודייבי הוא מעין ממשיך דרכו של ג'ורג' אומאלי טוב הלב - הוא סולח.