בפרק 19 של "האח הגדול", ששודר במוצאי שבת ברשת 13, נחשפו הצופים לראשונה למלאכת הספוקן וורד של רועי קורנבלום, דייר שעד כה שמר על שקט יחסי. בפרק הנ"ל, העלה קורנבלום בפני הדיירים האחרים קטע סלאם בשם "למי את קוראת שמאלני", שהתבסס, לטענתו, על חוויותיו האישיות משירותו הצבאי. "למי שלא יודע, שירתי בשריון, השתתפתי ב'צוק איתן', ומכאן מגיע הקטע הבא", הבהיר קורנבלום לפני תחילת המופע. השיר הועלה בעבר בערבי פואטרי סלאם שונים, אך למי שלא בקיא בסצנה, ובטח שלדיירי "האח", היה זה מפגש ראשון עם משנתו הפוליטית של קורנבלום:
"אז בזמן שרועי קורנבלום ישן טוב ואכל ערגליות תות וובפלות לימון בשטחי כינוס ובבסיס, היו אחרים שבאמת נכחו, באמת דיברו עם המג"ד בלחימה וסוחבים עד היום על נפשם את הדי המבצע ואירועיו", סיכם אלמוג בפוסט בו תויגו גם חיילים נוספים מהפלוגה. בעקבות בקשת משפחת קורנבלום, הפוסט הוסר מהרשת ואלמוג פרסם גם פוסט התנצלות בו כתב, בין השאר: "לאחר שיחה כואבת עם אחותו של רועי, החלטנו להוריד את הפוסט כי אין בכוונתנו לפגוע באופן אישי בדעותיו, דרכו או אמונתו של אדם... חשוב לנו להעביר שהדברים שנכתבו היו מתוך כאב ודיון מעמיק על העובדות ועל הדרך שבה הם נאמרים ולא אישית כלפי רועי".
משפחת קורנבלום מסרה: "רועי הוא קודם כל ציוני, נצר למשפחה ניצולת שואה, דבר שהשפיע על ערכיו באופן עמוק. רועי לא משתייך לשמאל ולא לימין והוא אוהב אהבת נפש את היחידה בה שירת ומעריך מאוד את המפקדים ואת החברים לנשק. חיילי צה"ל יקרים לכולנו וצה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם.
אומנות היא אומנות ואין לערב אותה עם פוליטיקה. אומנים ויוצרים יכולים לתאר מציאות וסיטואציה שאינה שיפוטית ואינה מעבירה היסטוריה. כל אחד וזוויות ראייתו כפי שהשתקפו לו וכפי שצעירים ממיטב בנינו חווים וכל אחד מושפע מהם בדרכים שונות. חבל ומצער שלקחו עבודה אומנותית וניסו לשרבב אותה לויכוח הפוליטי בישראל. תמשיכו להצליח חיילי צה״ל היקרים".
לא יותר ממשורר
מעבר לאותה חירות אמנותית שקורנבלום נקט בה (או שלא), חשוב לציין שהזיכרון האנושי גמיש משנדמה לנו, בעיקר כשמדובר באירועים טראומתיים. במחקר של הירחון לפסיכולוגיה ניסויית מ-2015 פורסמו תוצאותיו של ניסוי ארוך שנים, שביקש מאמריקאים לתאר את זיכרונותיהם מיום ה-11 בספטמבר, באסון התאומים. המחקר מצא שלאורך השנים, אותם הנבדקים מסרו תשובות שונות לגבי מקום הימצאם במהלך מתקפת הטרור, לגבי האנשים איתם היו ולגבי הרשמים הכלליים שלהם מהאירוע. ד"ר וויליאם הירסט, מרצה בפקולטה למחר סוציאלי, פירש את ממצאי המחקר בראיון ל-"Time", ואמר: "הזיכרון האנושי הוא לא כמו מחשב, וקל מאוד 'להכשיל' אותו... אתה מתחיל לבנות סיפור מאוד הגיוני, וכשיש לך סיפור הגיוני ורציף, הוא בדרך כלל נשמר לתקופה ארוכה יותר".
כלומר, אנשים זוכרים את העובדות, אבל לא את האופן בו הן השתלבו זו בזו. בסלאם שלו, קורנבלום, שכנראה היה קרוב פיזית אל הלחימה, טווה סיפור יציב שהעובדות בו מדויקות אבל הסינרגיה, עלילת-העל שנרקמה מתוכן, לאו דווקא התרחשה במציאות.
"רועי קורנבלום הוא לא יותר ממשורר. את כל מה שהוא כתב, וראיתי את זה כמה פעמים כדי להיות בטוח, הוא לא כתב כמישהו שלחם או כמישהו שהיה שם. הוא כתב את זה כמשורר, כמישהו שראה את הדברים מבחוץ. מישהו שניסה לחשוב איך יכולה להיות החוויה של מישהו שלחם ב'צוק איתן'", סיפר לנו דוד, מפקדו לשעבר של קורנבלום.
"אצלנו, בקצינים שלחמו והיו שם - ודיברנו גם עם חיילים שלנו, חברים שלו, כביכול - זה לא קרה. זה מאוד מתסכל לשמוע מישהו שלא היה שם כותב ומדבר על זה בצורה כל כך נלהבת. אותנו זה מאוד הרגיז שבא מישהו ואומר 'אני יריתי, אני עשיתי, רצחתי'".
אולי זה עניין של חירות אמנותית. הוא לא הציג את זה כעדות משפטית, אלא כשיר
"זה נכון, יש שם דברים אמיתיים - הוא שיריונר, הוא היה טען, (אבל) הוא לא השתתף בלחימה בשום שלב... זה מציג את הדבר בצורה לא נכונה. אנחנו כל היום מתעסקים באיך להסביר לאנשים שמה שהוא אמר זה לא נכון".
איך ההופעה שלו התקבלה אצלכם?
"הרבה חברים שלי התלהמו ואמרו שצריך לגרום להדחה (של רועי), אבל אמרתי להם 'חבר'ה תרגעו, זה שיר'... זה בסך הכל בן אדם שישב בבית וכתב שיר, זה לא משנה אם הוא היה שם או לא היה שם. מה שהפריע לנו זה השקרים שמוצגים בשיר הזה. מה שהדליק אצלנו את הנורה האדומה זה הסיפור החופשי מדי שלו על הפקודות שניתנות לרצוח וליהנות מהטבח, וביקורת, שבעינינו היא לא לגיטימית, על זה שילד בן 18 טוען פגז ושיורים בלי אבחנה. זה משהו שלא עובר אצלנו בשתיקה, זה לא אנחנו... בטח לא הפלוגה שלנו. לא ירינו בילד, לא ירינו באישה. ירינו על דברים מאוד-מאוד מסוימים... הכל מאוד-מאוד מתוכנן ומדויק, ולא כמו שהוא תיאר".
המקרה שהוא תיאר שם -
"מעולם לא קרה".