ההחלטה הסופית של תאגיד השידור הציבורי כאן בשבוע שעבר לפרוש מוועדת המדרוג לטלוויזיה, היא למעשה גם סיום היסטורי של תקופה של יותר מ-20 שנה שבה נתוני הרייטינג של השידור הציבורי היו גלויים וחשופים לעין כל. מתחילת ינואר 2020 כבר לא נדע מהם שיעורי הצפייה של השידור הציבורי בישראל.
החוסר במידע הנוגע לשידורי הטלוויזיה של התאגיד ימנע אפשרות לבצע מעקב ומדידה של ביצועיו. רייטינג הוא אמנם לא יעד מוצהר של השידור הציבורי, אלא יצירת תכנים שאינם מופקים בערוצים המסחריים ולא זוכים לפופולריות בקרב קהלים רחבים. ואולם, בסופו של דבר שיעורי הצפייה עדיין חשובים למדידת הצלחתו של השידור הציבורי ומידת המימוש של מטרותיו.
בתאגיד עצמו מובילים בשנה האחרונה קמפיין תחת הסיסמה "שוברים את הפיפל-מטר", תוך דגש על ביצועי התאגיד בדיגיטל - שהם אכן מרשימים ללא ספק. הערוץ של כאן ביוטיוב כבר הגיע ל–278 מיליון צפיות, כשהתוכנית הבולטת היא "סליחה על השאלה". פרקים של הסדרה זכו למאות אלפי צפיות.
בתאגיד השידור נימקו את ההחלטה לפרישה בכך ש"המדידה אינה מתאימה לתאגיד ואינה מביאה לידי ביטוי את סך נתוני הצפייה בכל הפלטפורמות, ובכלל זה בדיגיטל". המסרים מטעם מועצת התאגיד הדגישו את העובדה שהתכנים עולים לשידור בדיגיטל עוד לפני השידור בטלוויזיה. ואולם, בהיעדר מדידה אחידה ושקופה של תחום הדיגיטל ובשל חוסר היכולת לבצע השוואות בין נתוני הערוצים המתחרים - שרושמים גם הם הישגים גבוהים בדיגיטל - הרי שיש חשיבות גם לנתונים על החשיפה לתוכני התאגיד בטלוויזיה.
המדדים בכי רע
בפועל, על אף ההתחדשות וההשקעה בתכנים איכותיים ובעלי ערך ציבורי, נתוני הצפייה בטלוויזיה של השידור הציבורי החדש בכי רע. התאגיד הוקם במאי 2017, אך יותר משנתיים וחצי לאחר מכן כמעט שלא חל כל שיפור בנתוני הצפייה בכאן - גם כשבוחנים אותם בפני עצמם וגם בהסתכלות על נתח הצפייה בשוק הטלוויזיה.
למעשה, ועדת המדרוג לטלוויזיה תתחיל למדוד לראשונה גם את הצפייה בשידורים החיים בטלוויזיה החל בינואר 2020. אלא שבתאגיד דרשו כי הוועדה תמדוד גם צפייה באתרים כמו יוטיוב ופייסבוק, שבהם מעלה התאגיד את תכניו, בעוד בוועדה הבהירו כי מבחינה טכנית הדבר אינו אפשרי ואם התאגיד רוצה להימדד בדיגיטל הוא יכול לעשות זאת באמצעות אתר שבשליטתו - בדומה לאתרי מאקו ורשת. הצדדים לא הגיעו להבנות, ובעקבות זאת התאגיד פרש מהוועדה.
בשוק הטלוויזיה יש רבים שסבורים כי החלטתה של מועצת כאן לפרוש מוועדת המדרוג ולא להימדד בשידורי הטלוויזיה, לא נובעת מהוויכוח הנקודתי לגבי המדידה בדיגיטל, שאותו ניתן היה לפתור, אלא מהאכזבה של בכירי התאגיד מנתוני הרייטינג הנמוכים בטלוויזיה - ורצון למנוע את פרסומם ואת המבוכה הכרוכה בהם בעתיד.
650 מיליון שקל בשנה
נתוני הטלוויזיה של התאגיד, שנתיים וחצי לאחר הקמתו, אכן מפתיעים בחולשתם. למעשה, נתוני כאן נמוכים מאלה של רשות השידור ב-2014 - השנה המלאה האחרונה לקיומה לפני שפורקה (בשנים שלאחר מכן הרשות כבר היתה לקראת סגירה, ובניהול של כונס נכסים). כך, ב-2014 רשם ערוץ 1 של רשות השידור רייטינג בפריים טייים (23:00-20:00) של 3.9% (שיעור הצופים מתוך כלל משקי הבית שמחזיקים במקלט טלוויזיה). הנתון הזה הלך והידרדר, ולקראת סוף 2019 הרייטינג של כאן הוא 3% בלבד.
הנתון הזה מעט מעוות, שכן במהלך חמש השנים הללו חלה ירידה כוללת בשיעורי הצפייה בישראל עקב כניסת פלטפורמות חדשות כמו נטפליקס, התחזקות המובייל וצמיחת הרשתות החברתיות. אבל גם אם מנכים את השפעת הירידה הכוללת בצפייה באמצעות בחינת הנתח של השידור הציבורי מכלל הצופים בזמן אמת (שיעור משקי הבית בכלל האוכלוסייה שצפו בפועל בזמן המדידה) מגלים מגמה שלילית. כך, הנתח של ערוץ 1 בפריים טיים הגיע ב-2014 ל-6.4% מכלל הצפייה. ב-2018 עוד הצליח כאן לגרד את הנתון הזה, עם נתח של 6.1%; אבל ב–2019 הנתון הוסיף לרדת - לשפל של 5.4%.
רצועות הפריים טיים חשובות, אבל בתאגיד משקיעים גם ברצועות לכל אורך שעות היום. גם בתחום זה נתוני התאגיד מאכזבים. הנתח של ערוץ 11 של כאן לכל אורך שעות היום הגיע ב-2019 ל-3%, לעומת 3.9% בשנתה האחרונה של רשות השידור.
המדינה משקיעה כ-650 מיליון שקל בשנה בתאגיד השידור הציבורי כאן (מתוך תקציב שנתי של כ-750 מיליון שקל, בתוספת הכנסות מפרסומות). מדובר בהשקעה מוצדקת, בעיקר לאור הצורך בחברת חדשות ציבורית חזקה, שלא תהיה נתונה להשפעות מסחריות של בעלי ההון שמחזיקים בערוצים המסחריים. התאגיד משקיע 160 מיליון שקל בשנה בחטיבת החדשות שלו (כולל שידורי החדשות של רשת ב') לעומת תקציב של כ-100 מיליון שקל לחברות החדשות של ערוצים קשת 12 ורשת 13.
אם מבודדים את שעת המהדורה, מגלים שההשקעה הזו בינתיים לא הניבה שינוי משמעותי ברייטינג או בנתח הצפייה. הרייטינג של הרצועה שבין 20:00 ל-21:00 הגיע ב-2014 בערוץ 1 ל-4.2%, אך הוא הלך והידרדר בתאגיד כאן והגיע בערוץ 11 ל-3.5%. הירידה הזו באה לידי ביטוי גם בנתח הצפייה - שירד מ-7% ב-2014 ל-6.5%. ובמלים פשוטות, לשידור הציבורי נגרעו עשרות אלפי צופים במהדורת החדשות, וזאת אף כי המהדורה לא עולה בדיגיטל לפני שידורה, כמובן.
השידור הציבורי אינו פטור משיקולי רייטינג
האכזבה המשמעותית ביותר של ערוץ 11 של התאגיד היא מרצועות הפרה־פריים - השעות שבין 17:00 ל-20:00. על אף השקעה בגיוס של מגישים בכירים שמקבלים שכר גבוה, נתוני הצפייה ברצועה ממשיכים להיות מזעריים. מרכז הכובד של גיוסי התאגיד בשנה האחרונה הם ההצטרפות של קלמן ליבסקינד ואראל סג"ל - שמגישים רצועת אקטואליה בין 18:00 ל-19:00. בנוסף, התאגיד גייס את ירון לונדון וגאולה אבן לתוכנית תרבות יומית ב-19:30.
אלא שרצועות הפרה-פריים של התאגיד זוכות לנתונים נמוכים של כ-50-30 אלף צופים בכל ערב בלבד. במונחי רייטינג, רצועות הערב של התאגיד זוכות לעתים לפחות מ-1%. אם ניקח בחשבון שהעלות של תוכניות האקטואליה האלה מגיעה למיליוני שקלים בחודש, הרי שהתמורה נמוכה באופן קיצוני.
בדו"ח הוועדה הציבורית שבעקבות מסקנותיה נסגרה רשות השידור והוקם תאגיד השידור הציבורי, נטען כי אחד הכשלים המרכזיים היה שיעורי הצפייה הנמוכים, שלא הצדיקו את האגרה, וכי "השידור הציבורי אינו פטור מהחובה לפעול להשגת נתוני רייטינג סבירים".
התאגיד אכן מייצר תכנים איכותיים, והקהל צופה בהם בזירה הדיגיטלית. אלא שבקרב שכבות סוציו-דמוגרפיות נרחבות, יש חשיבות גם לטלוויזיה — ולתאגיד יש עוד כברת דרך ארוכה כדי לעמוד ביעדים שהוצבו לו על ידי המחוקק בהתאם להמלצות הוועדה, וכוללים לכל הפחות דרישה לשפר את הנתונים הנמוכים של רשות השידור בתחום זה. החל בינואר 2020 כלל לא נוכל לדעת אם התאגיד עומד ביעדים האלה או לא.
מכאן נמסר: "הנתונים המפורסמים כיום על ידי הוועדה חלקיים, לא משקפים צפיית ערבים וילדים ומשרתים אך ורק את הגופים המסחריים. מרבית החשיפה לתכנים שלנו היא בדיגיטל. אין לנו עניין לכפות על הצופים להגיע לטלוויזיה, אנחנו גורפים מאות אלפי צפיות לתכנים שעולים בדיגיטל עוד לפני שידורם בטלוויזיה. הוועדה למדרוג עושה עבודה מצוינת בתמחור פרסומות לטלוויזיה, ולתאגיד אין סיבה לבזבז כספי ציבור על מדידה שאינה משקפת את הרגלי הצפייה בעידן החדש"