החודש מלאו 40 שנה מאז שהשחקן קלסי גרמר הפציע לראשונה על מסך הטלוויזיה בתור הפסיכיאטר פרייז'ר קריין, כאשר הצטרף לסיטקום המיתולוגי "חופשי על הבר" בפרק פתיחת העונה השלישית. מדובר למעשה בדמות הטלוויזיונית הוותיקה ביותר בהיסטוריה של הפריים טיים, וגולת הכותרת היא כמובן שזהו הגיבור הראשי באחת מסדרות הבת המצליחות בכל הזמנים: "פרייז'ר", שעלתה ב-1993 ורצה במשך 11 עונות, שבמהלכן קבעה היסטוריה עם 37 זכיות מצטברות בפרס האמי, יותר מכל סדרה קומית אי פעם. הסדרה ירדה מהמסך במאי 2004, אחרי שההפקה הפכה יקרה מידי עבור רשת NBC (גרמר לבדו השתכר 1.6 מיליון דולר לפרק), אך חגיגות הסיום נדחקו הצידה לטובת הפרידה מ"חברים", באותו הזמן ובאותה רשת שידור. ככל שהשנים חלפו "פרייז'ר" נהנתה מקהל חדש שגילה אותה בשידורים חוזרים, והחלו דיונים על קאמבק שיצא רשמית לפועל בשנה שעברה.
בסדרת ההמשך החדשה ובעלת השם הזהה "פרייז'ר" (המשודרת בישראל ב-yes), פרייז'ר קריין חוזר לבוסטון בעקבות מות אביו ואחרי שסיים מערכת יחסים ארוכת שנים ותוכנית אירוח יומית שהנחה בשיקגו. הוא מתחיל לעבוד כפרופסור באוניברסיטת הרווארד, מפתח מעגל חברים חדש עם מרצים אחרים ומנסה להתקרב לבנו פרדי (ג'ק קאטמור-סקוט), כבאי המתגורר בשכנות לידידה חד הורית. מי שמתאחדת איתו בבוסטון היא רוז (פרי גילפין), שהייתה המפיקה של תוכנית הרדיו שלו בסיאטל, כאשר בעונה השנייה שעלתה השבוע מופיעה גם בתה אליס, שאותה מגלמת בתו במציאות של גרמר, גריר.
"זה מדהים כשיש לך כזאת השפעה בתור אומן, ועוד עם דמות שאתה יכול לחזור אליה שוב ושוב", אומר גרמר בריאיון ל-mako על סט הצילומים של הסדרה באולפני פרמאונט שבלוס אנג'לס, "אז חשבנו על הרעיון הזה לסדרה שיכול להיות נחמד, ואני מודה שיש נימה מסוימת של 'הנה יא מניאקים, אני יכול לעשות פרייז'ר פעם נוספת!' - זאת הנאה צרופה עבורי. קיבלתי במתנה הזדמנות להתאהב מחדש וזה נפלא".
"פרייז'ר זו דמות נהדרת להעמיד פנים שזה אני. הוא אוהב את החיים, הוא מקבל בברכה את האהבה והאתגרים והקשיים בחיים, תמיד נוחת על הרגליים כי יש לו בסיס איתן כי יש לו אמונה שהוא עושה טוב בעולם. פעם הסברתי לחבר שלי שזו הסיבה שפרייז'ר ממשיך להתקיים הודות לערכים שלו. והוא תיקן אותי ואמר, 'לא, זה רק בזכותך'".
מה השתנה לאורך ארבעה עשורים?
"הקהל. הטעם השתנה, הם מצפים למשהו אחר. אני מאמין שהמכשירים שכולנו חיים איתם מטמטמים אותם ומורידים את הסטנדרטים. אנחנו לא אמורים לצפות ביצירת מופת על מסך טלפון ולא להקשיב למוזיקה באיכות הירודה שהם מספקים, לא לכך אנשי מקצוע כיוונו ברמת ההשקעה שלהם. והגענו למצב שמקובל לצרוך תוכן ככה. אם רק היינו יותר טורחים לנגן תקליט כמו שצריך, היינו מיד מקבלים ויברציות שאנחנו כבר לא רגילים אליהן. וזה נכון גם לגבי סדרות וסרטים. כי כשזה במקסימום זו החוויה האנושית במיטבה, וגם קומדיה אמורה לשקף זאת. היא עוזרת לנפש שלנו באסקפיזם. ואני חושב שזה עיקרון שידבר עכשיו לרבים, לרבות אצלכם בישראל".
האם אתה עוקב אחרי הנעשה בישראל והמלחמה?
"בהחלט, הישראלים יכולים להיות סמוכים ובטוחים שאני ידיד אמת. ישראל יקרה לליבי. ואם עכשיו אפשר אפילו רק לצפות בי בטלוויזיה ולצחוק לכמה רגעים כדי להשכיח במעט את הצרות, אני שמח שיש לי את הזכות לעשות זאת. החיבור שלי לישראלים היה דרך זמר בשם שלמה גרוניך, לא יודע אם אתה מכיר את השם".
כן, הוא מוזיקאי מוכר שעדיין מופיע בארץ.
"באמת? איזה כיף לשמוע. גרוניך אדם יקר ומוכשר במיוחד. אני שמח שהוא עדיין פעיל. לא הייתי משוכנע שהוא איתנו. חברתי אליו וליורם לוי פורת באיזה מחזמר שהם הרימו בניו יורק, אי שם בסוף שנות ה-70 או תחילת שנות ה-80 אם אני לא טועה, וזאת הייתה אהבה ממבט ראשון, נשאתי אליו עיניים ברמת הכישרון שלו ונוצר חיבור מאוד קרוב בינינו. הוא שכל את אחיו במלחמת יום הכיפורים ואני איבדתי את אחותי (קארן גרמר נאנסה ונרצחה בגיל 18 בסדרת רציחות שארעה בקולורדו בשנת 1975. ד"כ). היינו נפשות תאומות במובן הזה של האובדן וזה מאוד קירב בינינו בשעתו. אז בהזדמנות זאת אמסור לו דרישת שלום חמה. ואני באמת מקווה לבוא ולבקר בישראל כשהמצב יותר יאפשר זאת והנסיבות לא תהיינה כה מורכבות. האהבה שלי לישראל חזקה מאי פעם ואשמח להגיע".
לצד וודי הרלסון, שהפך לשחקן קולנוע מבוקש, וטד דנסון, שממשיך בעצמו לככב על המסך הקטן עד היום במספר סדרות פופולריות, "חופשי על הבר" הייתה פריצת דרך בקריירה של גרמר אחרי שאת שנותיו הראשונות במקצוע העביר בעיקר על במת התיאטרון. בין תפקידיו הבולטים האחרים על המסך ניתן למנות את המוטנט חיה בסדרת סרטי "אקס-מן", דיבוב הדמות של העוזר בוב התככן ב"משפחת סימפסון" וסדרת הדרמה הפוליטית "בוס", שזיכתה אותו בפרס גלובוס הזהב ב-2012, בנוסף לזכייה קודמת בפרס על "פרייז'ר".
חייו האישיים של גרמר בן ה-69 העסיקו לא מעט את הצהובונים, ובשנות השיא הוא נעצר כמה פעמים באשמת שימוש בקוקאין ונהיגה בשכרות, עד שב-1996 התאשפז במכון גמילה בעקבות התערבות שערכו לו חברי הצוות של "פרייז'ר". ב-2008 לקה בהתקף לב בזמן חופשה בהוואי, שלימים טען שהיה תגובה שלו לביטול הסדרה הקומית "בחזרה אליכם" שקיווה שתהיה קאמבק עבורו אך לא האריכה ימים. ב-2010 הופיע בעונה הראשונה של תוכנית הריאליטי "עקרות בית אמיתיות: בוורלי הילס", כאשר בסופה התגרש מאשתו השלישית קמיל שהמשיכה לככב בתוכנית. בחלוף שנה נישא לדיילת אוויר בריטית בשם קייט וולש, צעירה ממנו ב-25 שנים. יש לו שבעה ילדים, כולל בתו השחקנית ספנסר גרמר ("גריק"), שממנה יש לו גם נכד בן 12. בהוליווד הוא גם ידוע בתור אחד מבודדי הרפובליקנים המוצהרים, ובראיון ל-BBC בדצמבר האחרון הודיע כי יתמוך בטראמפ בבחירות הקרובות לנשיאות ארה"ב.
המפגש עם גרמר נערך על סט הצילומים ומתחיל בהקראה ראשונה של אחד מפרקי העונה החדשה, שעולה אצלנו בצמוד לארה"ב, שם היא משודרת בשירות הסטרימינג פרמאונט+. "לחזור ולשחק מול קהל חי זה כמו מסע בזמן לאותה הרגשה שהייתי לי בימי 'חופשי על הבר' וכל האווירה נהדרת", הוא מסביר, "אני גם מביים כמה פרקים כי כזה אני, אוהב שיש לי קצת מעבר לעומס הרגיל של שחקן, שהאתגר גדל מעבר למה שאני יכול אולי לשאת. אמש למשל ביימתי פרק ואני מתרוצץ מהסט אל מאחורי המצלמה, בוחן זוויות, הלוך ושוב. רק כדי לקלוע במדויק את ההופעות הנהדרות של השחקנים. ניואנסים שלא ידעתי שישנם ולפתע מבליחים מול המצלמה. זה זהב טלוויזיוני".
אתה מופתע שאחרי כל השנים המקצוע עדיין מרגש אותך?
"אני מטבעי בחור רגיש, אני מאוד חשוף ופגיע בכל מה שאני עושה בחיים. אני יכול להקשיב לסיפור שיציף זיכרונות למשהו דומה שקרה לי ואני אדמע. זה קורה כל הזמן. אם אתה לא מתרגש, אז מה הטעם? וכשזה יום לא מוצלח, אני יודע לאזור כוחות, להניף אגרוף באוויר וללכת לעבודה, אין מנוס. אם אין לך את בסיס הרגשות הזה כאומן, הרגש לא יבקע החוצה. משם מגיעה התגובה של הקהל, הצחוק, הכפיים. והשחקנים מוכרחים לאהוב זה את זה ולתקשר כדי שהעסק יעבוד. בנאום הזכייה שלו בפרס נובל, המשורר וויליאם פוקנר ייעץ לכותבים צעירים לכתוב מהלב, כי אחרת זה לא שווה כלום. וזה בדיוק אותו דבר גם במקצוע שלי. אפילו עכשיו, בסטרימינג משך הזמן של הפרקים ארוך מבעבר, ימי הצילומים ארוכים יותר, אבל פרייז'ר הוא עדיין אותה דמות אותנטית ואהובה. הוא החכים עם השנים, הוא יותר בוגר. וגם הפיתוח של הסדרה החדשה התעכב בגלל הקורונה אז הרווחנו עוד זמן. ועד היום ניגשים אליי הורים עם ילדים קטנים שפתאום מזהים אותי מהסדרה ומספרים לי כמה הם אוהבים אותה. כשזה מצחיק זה עובד בכל גיל, עבור כל דור. כשזה טוב ואנושי, הקהל מיד מגיב".
יוצא לך לצפות בשידורים חוזרים פה ושם?
"זה מצחיק, אני נשוי לעלמה בריטית וכל פעם כשאנחנו נוסעים לבקר במולדתה, הסדרה משודרת שם מידי בוקר באחד הערוצים הגדולים. ממש חלק משגרת ארוחת הבוקר של הבריטים. עבורי זאת פריבילגיה לזכות ולשמוע צחוק של אנשים עד היום מסדרה כה ותיקה. או שלמשל אחד מילדיי הקטנים יעביר ערוצים ולפתע יצעק 'תראו, הנה אבא בטלוויזיה!'. זאת תחושה יוצאת דופן. זה קרה לנו גם בספרד ושם מדבבים את הדמות אז זה בכלל בלבל אותם".
יש סיכוי שתחזור באחד הפרקים לבר של "חופשי על הבר"?
"תראה, אני טיפוס סנטימנטלי. הילדים שלי צוחקים עליי כמה שאני בכיין. יצא לי לדבר עם טד דנסון שאולי יתארח באחד הפרקים אבל הוא עסוק בסדרה משלו. וזרקתי לחלל האוויר אולי לארח את שלי לונג בתור דיאן מתישהו, אבל זה יצטרך להיות בתנאים שכולם ירגישו בנוח איתם. אבל לא את שניהם יחד, הסיפור שלהם נגמר ב'חופשי על הבר'. בסופו של דבר, הרעיון של להחזיר את פרייז'ר לבוסטון היא סגירת מעגל לדמות עם כל מה שהותיר מאחור ומערכות היחסים שלו מהעבר. לגבי הבר, היו דיונים ראשוניים כשהגינו את הסדרה החדשה אם וכיצד לשלב אותו. אבל זה הרגיש יותר מידי מנותק, פרק ישן בחייו של פרייז'ר. הבמאי הוותיק שלנו ג'ימי בורוז קבע בנחרצות, 'לא, לא, הבר הזה סגור וזהו'. אז חשוב גם לכבד את העבר ולהשלים עם העובדה שהחלק הזה תם ונשלם".