אחרי שהתמקצעו בקומדיות קלילות, הפכו את סדרות האנימציה המתוחכמות לתו תקן והמטירו עלינו עשרות דרמות מבאסות והפקות פנטזיה מרהיבות, השנה האחרונה בנטפליקס עמדה בסימן ריאליטי. לא שלא היו לה הפקות ריאליטי לפני כן, אבל מתחרות ההיפ-הופ "Rhytem and Flow", עבור בריאליטי הרשתות החברתיות "המעגל", דרך ריאליטי האופנה "האופנה האחרונה" ועד להצלחות הענק שהיו תוכניות השידוכים "האהבה היא עיוורת" ו"חם, לוהט, רותח!" - ניכר שנטפליקס עלתה על נוסחה: פורמטים מוכרים שצופים יזהו מיידית (רווקות ורווקים מחפשים אהבה בסביבה לא שגרתית; אמנים צעירים מתחרים בתחום המלאכה שלהם על חשיפה ופרס כספי), בתוספת טוויסט זעיר שמבדיל את הריאליטי הנטפליקסי ממתחריו. כך למשל, "חם, לוהט רותח!" היא "אי האהבה" או "הרווק" בניכוי האפשרות למגע גופני, "המעגל" היא "האח הגדול" בתוספת ממשק אינסטגרמי ושיעמום אטומי, ו"מסמנים את סאנסט" היא "עקרות בית אמיתיות" אחרי הכלאה אלימה עם "הבתים הכי יפים בישראל".
וזה עובד להם, לעזאזל. "מסמנים את סאנסט", שעונתה השלישית עלתה לאחרונה בנטפליקס, היא סיפור הצלחה לא מובן מאליו. היא עוקבת אחרי מתווכות של המאיון העליון במשרד מפואר בלוס אנג'לס, שיחד ולחוד מנסות למכור בתי מידות בעשרות מיליוני דולרים, בתקווה לגזור קופון על לקוחותיהן המליינים, שתמיד יודעים להעיר על כך שהמרפסת איננה מרווחת דיה והקמין לא מספיק מטאלי.
ואחרי שתי עונות שהתבשלו על אש קטנה, העונה השלישית זוכה לתהודה רחבה בהרבה - הסדרה מסוקרת תכופות באתרי בידור וטלוויזיה בארצות הברית (חלקם גם מקדישים לה ריקאפ ייעודי), מייצרת ים של תוכן ברשתות החברתיות, מדורגת כבר כמה שבועות טובים ברשימת התכנים הנצפים בנטפליקס בארה"ב, וחשוב מכל: היא מצמיחה סיפורי רכילות שזולגים מחוץ ליקום הטלוויזיוני הזעיר של "מסמנים את סאנסט". פרקי העונה השלישית, למשל, מתמודדים עם פרידה של המתווכת/שחקנית כרישל סטאוס, שהתגרשה השנה מבן זוגה, כוכב "החיים עצמם" ג'סטין הארטלי. עונות קודמות עסקו בנישואיה של אחת המתווכות לבן זוג צעיר ממנה שגם לא מדבר אנגלית בשום צורה, ובהגעתה של טראבל-מייקרית בשם אמנזה, שהעזה לא להיות בלונדינית.
לא במקרה ציינתי קודם ש"מסמנים את סאנסט" נראית כמו "עקרות בית אמיתיות" ו"הבתים הכי יפים בישראל". מ"עקרות בית אמיתיות" - כל אחת מסדרות המותג, זה באמת לא קריטי - היא לקחה את הגיבורות התמירות, המוזרקות וחובבות המותגים שמתקשות לשלב בין חיים מקצועיים וחיים אישיים. מ"הבתים הכי יפים בישראל" היא לקחה את ההבנה שנוסף לחיים אישיים סנסציוניים, מה שמעניין אותנו באמת זה להציץ למופעים מופרכים של עושר, ולנחש כמה עולה כל אלמנט ואלמנט של יוקרה.
התוצאה היא ריאליטי טראשי ושבע, אבל גם רזה ויעיל מבחינה טלוויזיונית. נטפליקס הבינה שצופיה אוהבים לראות נשים יפות מעליבות זו את זו, אבל גם שוטים ארוכים של פורנו נדל"ני, לכן על כל סצנה על נישואיה של זו או טיפול הפנים של אחרת, אנחנו מקבלים גם סצנה מקצועית יותר של הכנת בית לקראת מכירה או הצגתו לקונה פוטנציאלי, בליווי כיתובים מנקרי עיניים על מחירו של הבית, שטחו במ"ר וגובהה של עמלת המכירה שהמתווכות ירוויחו או וכאשר הבית יימכר. ואגב, על פי דגימה לא מספיק יסודית ניכר שמתווכת אחת - מאיה ונדר הישראלית, כמובן - עושה את רוב העבודה האמיתית במשרד, בזמן שהמועסקות האחרות מנצלות את שעות העבודה לרכילות.
ואולי יותר מכל, מעלתה המרכזית של "מסמנים את סאנסט" - אפשר רק להניח שהבחירה ב"מסמנים", בזכר, נעוצה בזה שאת משרד התיווך מנהלים שני גברים שריריים וקירחים שאין שום סיכוי להבדיל ביניהם ותכלס, לא צריך - היא שהיא שם. פשוט שם. היא כבר בנטפליקס והיא מקודמת שם יפה, והיא נראית מספיק נגישה בשביל צפייה קז'ואלית אך מספקת. והנפש חפצה בקצת תוכן אסקפיסטי, אבל אל תטעו - "מסמנים" איננה פנינת טראש. זו לא צפיית חובה. זו לא איזו הברקה בהפוך על הפוך שמספקת הצצה אל חיים מרתקים בצורה יוצאת דופן, או ביקורת על תרבות הצרכנות והשפע.
אדרבא, מה שכנראה קוסם לאנשים ב"מסמנים את סאנסט" הוא כמה אין בה סאבטקסט, כמה הכלום שבה הוא חזות הכל. לעלילות בה אין משמעות, הדמויות בה שטוחות כנייר ולא מעוניינות להעמיק, הריבים שלהן קטנוניים וחסרי השלכות, והעשייה הטכנית של התוכנית מהודקת ואטרקטיבית אך נטולת נשמה מהיסוד. וזה בסדר גמור, אמריקאים מתים על זה, והלוואי שגם לישראלים הייתה פינה חמה יותר בלב לסדרות ריאליטי אוויליות כל כך, מהסוג שבדרך כלל מוגלה לערוצי הלייף-סטייל. אתם יודעים, כמו ש"מעושרות" עשתה בהצלחה לפני יותר מעשור, ומאז שום תוכנית ישראלית לא טרחה אפילו לנסות.
מעניין לראות אם "מסמנים" תהיה הסדרה שתשכנע את הקהל הישראלי לתת צ'אנס גם לז'אנר הטלוויזיוני הצעקני הזה, ששורשיו (הצבועים) נשלחים שנים אחורה בטלוויזיה האמריקאית, מ"אהבה והיפ הופ" ו"My Super Sweet 16", ועד "דוקטור פלסטיק". אהמר בזהירות שלא, אבל נטפליקס כבר הוכיחה בעבר שהיא יכולה לגרום לעשרות מיליונים להתאבסס, גם אם לשבוע, לתוכן טלוויזיוני בינוני ומטה.