תעביר את זה הלאה: ההגדה
ההגדה של פסח היא למעשה מעין ספר סודי שמכיל את כל מה שצריך לחג: הוראות הפעלה, ברכות, שירים ופירורי מצות משנה שעברה. אבל החלק הכי חשוב בליל הסדר הוא הסיפור שהולך בערך ככה: היה היה עם לא גדול שחי בארץ זרה והחזיק באמונה ייחודית. אותו עם נאלץ להשתעבד למקומיים שניצלו אותו ככוח עבודה זול כדי לבנות את המבנים הכי יפים באימפריה. אחרי שנים של סבל החליטו העבדים לזעוק יחד למען חירותם ורגע הגאולה שלהם החל להתקרב. מנהיג כריזמטי ומגמגם הגיע משום מקום (ארמון המלך) הכניס בהם רוח מחאה וקרא אפילו לקדוש ברוך הוא לפעול למען שחרורם. אותו קדוש בעזרת עשר מכות יוצאות דופן הצליח לחלץ אותם מהעבדות (לצערנו הכינים יצאו איתם יחד לחירות) באירוע רב עוצמה שהותיר רושם עד עצם היום הזה. ומה המסקנה של כל הסיפור הזה? אם אין לחם תאכלו מצות.
עננים עננים מעליי: קערת הסדר
במהלך הסדר יש הרבה דברים שמעכבים את יריית הפתיחה של הסעודה. אחד מהם היא קערה גדולה עליה נחים יחד זרוע עוף, ביצה קשה, עלה חסה, חתיכת תפוח אדמה, שורש חזרת, ומחית של משהו לא ברור. מעין ספוילר מדכא לארוחה שהולכת להגיע. וכאילו שזה לא מספיק הזוי, אצל הספרדים עורך הסדר גם מגביה את הקערה ומעביר אותה מעל ראשיהם הרעבים של הנוכחים. למקרה ששאלתם את עצמכם מאיפה נולד הרעיון להעביר זרוע העוף בין כולם משל היתה ג'וינט - דעו שמדובר במנהג לזכר ענני הכבוד שחיפו על עם ישראל במהלך יציאת מצרים המפורסמת.
גורמה של חג: תפוח במלח
אחרי הברכות הראשונות וסיבוב הקערה מגיע השלב בו כמעט אפשר לטעום מהאוכל. לא משנה אם אצלכם בבית בוחרים לעשות את זה עם כרפס או עם תפוח אדמה, החלק הכי מרגש הוא העניין עם מי המלח. כשכולם מתחילים לרייר מרעב (מביני עניין אוכלים טוב בצהריים כי עד שיגיע האוכל יגיע השלום) חתיכת תפוח אדמה במי מלח מרגישה פתאום כמו הדבר הכי טעים בעולם. שלא לדבר על החרוסת.
הסבה מקצועית
יש את עניין הישיבה. גם לצורה יש תוכן מסתבר, ואחרי שנים שנזפו בנו "שב ישר" בליל הסדר פתאום כולם מתחילים לשבת עקום. את המצה וכוסות היין אוכלים ושותים כשהגוף מוסב לצד שמאל, (ושום מילה על מפה פוליטית) העניין התחיל מזמן מזמן כשעוד ישבו על מזרנים ואכלו משולחנות נמוכים, אכילה בהסבה הייתה סימן לנוחות והתרפקות מלכותית, היום על כיסאות זה מרגיש פחות טוב, אבל זאת עוד הזדמנות להרגיש חופש בתוך כל הסדר.
אני רק קושיה
אומרים שהדרך הכי טובה להתעורר פיזית ופנימית היא לשאול שאלות (מרור מישהו?!). לכן זה לא מפתיע שכל הסדר נראה כמו רצף של טקסים מוזרים שנועדו לגרום לילדים לשאול: "מה נשתנה הלילה הזה?" רק כדי שאנחנו נוכל לענות להם: "טוב שאתם שואלים, אז הסיפור הולך ככה". אחרי הכל כבר אמרנו שהסיפור הוא העיקר בערב הזה. הוא וקצת חרוסת.
מספרי מזל
ארבע כוסות, ארבע קושיות, וארבעה בנים - אין ספק שארבע הוא המספר הכי חזק בחג. הספרה 4 מופיעה בהרבה הקשרים והיא מסמלת ארבע לשונות של גאולה בארבע צורות ומשמעויות: "הוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי", כל אחת מסמלת שלב בגאולה של פעם ושל היום בין אם מדובר בגאולה לאומית, אישית, כלכלית וכדומה. אז נכון שמדובר על סיפור ישן נושן אבל הרלוונטיות שלו שורדת עד היום. בסופו של דבר לכל אחד מאיתנו יש מצרים שהוא רוצה להשתחרר ממנה, וכולנו מבינים את זה טוב יותר אחרי ארבע כוסות יין.
דרוש: בן שאינו יודע לשאול
כנגד ארבעה בנים דיברה התורה:
חכם: ללא ספק תכונה חשובה אבל מה עם הלב?!
רשע: טיפוס קשוח עם הילה של אולי דווקא אני אצליח להציל אותו מעצמו (ולברוח בכוחות עצמי).
תם: הכי חמוד והכי ידיד. בדרך כלל האח הגדול והנאיבי של הרשע.
שאינו יודע לשאול: זה שמזמן הייתי יוצאת אתו רק שישאל כבר!
הקוד הסודי
דצ"ך עד"ש באח"ב- והיה רב אחד. רבי יהודה שנתן סימנים למכות מצרים. שלוש מילים משונות שהן בעצם ראשי התיבות של כל עשרת המכות. גם הן מופיעות בהגדה, וגם אותן אנחנו אומרים בקול. למה לעשות ראשי תיבות למכות מצרים? יש פרשנויות שונות לעניין אבל אם תשאלו את הדודים המצחיקים הם יגידו: מכות בלי סימנים זה לא מכות.
אצבעות ביין
מנהג מוזר נוסף הוא שעם כל שם של מכה אנחנו מכניסים זרת לכוס היין שלפנינו ומתיזים על הצלחת טיפה (יש כאלה שממש שופכים חלק מהיין לצלחת). עשר טיפות אחת לכל מכה ועוד שלוש על הראשי תיבות. בשלב הזה הילדים כבר מפחדים לשאול מה קורה אבל למרבה הצער שום פיה או דרקון לא מופיעים בבית. למנהג יש הסברים שונים: הסבר אחד הוא כדי שלא נשמח לאיד, בזמן שהמצרים חוטפים את המכות לכן אנחנו גם מורידים מהשפע שלנו ושופכים קצת מהיין. חבל שאי אפשר לזרוק כמה פירורי לחם ולוותר על עניין המצות?
הלאפה הראשונה בהיסטוריה
כשמגיע החלק של "כורך" נופלת ההבנה שהמצות של היום הן לא המצות של פעם. המצווה היא לקחת את המצה לשים בתוכה מרור (חסה או חזרת) לכרוך יחד ולאכול (מתי כבר מגיע האוכל האמיתי?) זה עובר עם לא מעט שבירות ופירורים לזכר ימים עברו. יאמר לזכותם של התימנים, שלהם יש מצות שנראות יותר כמו פיתות אז הכורך אצלם עובר חלק. לפחות עד השלב של הסחוג.
אליהו הנביא
את אליהו הנביא כולם מכירים מהתנ"ך, מההבדלה ומברית המילה אז נראה לכם שאת ליל הסדר הוא יפסיד?! באמצע הערב כשהשולחן כבר נראה ממש לא מסודר ולפחות כוס אחת נשפכה (וגם אמא) פותחים את הדלת לאליהו הנביא כדי שיבוא לתפוס איתנו ראש. השמועה מספרת שהמנהג הגיע מאירופה כדי להראות לאנטישמיים שאנחנו לא עושים שום דבר פסול ומכושף (הרבה עלילות דם היו סביב אפיית המצות והסדר המוזר). בנימה אישית, אליהו אם אתה מגיע אחרי שעשית את כל הסיבוב בשכונה, השארנו לך כוס ענקית של יין, אז ברוך הבא! אנחנו פשוט כבר הלכנו לישון מותשים ושבעים.
חג שמח לכל בני ישראל