איך מרגיעים את איילת? (תמונת AVI: mako)
איילת נעלמה לעומרי|תמונת AVI: mako
איילת נעלמה מחייו של עומרי. היא מאושפזת ומותר לה לקום מהמיטה רק בשביל לעשות פיפי, שלא לדבר על לחפש בין קיוסקים את "סבא אליעזר והגזר". היא כבולה למיטה, מפוחדת, נושמת בקצב של צלילי המוניטור, ומנסה לפתח מערכת יחסים עם בטן הריונית בעלת קול מעצבן שמסתתרת מאחורי הווילון. לא, איילת עדיין צוחקת,  אבל היא בעיקר מבוהלת, כי כבר אין לה אפשרות להיות רשת הביטחון של כולם.

מאיר מתייסר. מנטליות של נער מתבגר שכלואה בגוף מקומט של בן שישים פלוס, זה שעדיין חי את החיים בניחוח הסוציאליזם המעורבב עם הקומפוסט, מנסה למצוא את עצמו, לשבת על כמה כסאות יחד. כן דלי'קה, לא דלי'קה, אהבה, תשוקה וחמלה שנמצאים עמוק תחת קרום עבה ולא גמיש של עקרונות מיושנים. בזמנו דווקא הוא היה זה שפתח את שק הנחשים, כשלקח את עומרי לאבחון ראשוני. ועכשיו הוא בצד, סוג של בייביסיטר למקרה הצורך. עדיף שלא יתערב, יש לו מספיק צרות משלו.

"מבולבלת בעולמה הפנימי, עולמה האוטיסטי"

בן או בת? (תמונת AVI: mako גאווה)
אבשי עסוק בצבירת כישלונות|תמונת AVI: mako גאווה
אבשי לא נח לרגע. הוא עסוק בצבירת כישלונות לרזומה שלו, רדוף הרצון האינפנטילי למרוד נגד הסמכות הבלתי מפוקפקת של אביו השתלטן. טוב, במקרה הזה העקשנות שלו היא תכונה שהוא קיבל בירושה. העקשנות והחממות, הקללה שכמה שינסה לברוח ממנה, היא תשאב אותו פנימה עמוק יותר. גם עם נשים לא בדיוק הולך לו – קודם יעלי הרופאה המתוסבכת והסנובית, אחריה מתנדבת זרה. מחפש את דמות האם האבודה, את הפינוק שכל כך חסר לו. מחפש ולא מוצא. הוא כל כך צמא לרגשות, שאפילו הווידוי של טון לא מרתיע אותו כצפוי, אלא אפילו מחמיא לו קצת. יש מישהו שרוצה אותו. "אפשר, אלוהים? אפשר? אפשר שמישהו יאהב אותי? אפשר?"

גם נתי ואבני, צמד החמד נטול האמביציות, שני סחים שמתאמצים להיראות מגניבים, וכולם מסביב, כדי לא לפגוע בנפש הביצה השלוקה שלהם, משתפים פעולה "בכאילו", עם קריצה מאחורי הגב, "נו, יאללה, שישחקו באבא ואמא בינתיים". נו מילא, לקשר הזה יש תוחלת חיים כמו של זבוב הפירות.

יעלי. הו, יעלי. כל שנות המחקר האלה שבזבזת על עומרי ולא ראית את המובן מאליו? אומרים שבכל פסיכיאטר חבויים ניצנים של מחלת נפש. יעלי חיה בהכחשה. מדובבת כל רגש, כי אינה מצליחה לפענח את האנשים שמסביב. הם אטומים, והיא מבולבלת. קליפת הביצה שלה שקופה, אבל משוריינת. היא לומדת את עומרי, רק כי היא מפחדת להודות שהיא לומדת את עצמה. "בדרך כלל זה מלווה אצלי בהערכה רבה", היא מסבירה לד"ר דניאל, אבל בעצם היא מסבירה לעצמה, כי היא לא מבינה, איך פתאום מציף אותה בדגדוגים הרגש הלא מוכר והכה נעים הזה שקוראים לו תשוקה. כל החיים שלה היא מתפקדת כי "ככה צריך". לומדת רפואה, סטודנטית מצטיינת, חוקרת מפולפלת, אבל בפנים היא מבולבלת ואבודה בעולמה הפנימי, המסודר והסטרילי. עולמה האוטיסטי .

 אין אנשים בריאים באמת, יש רק כאלה לא מאובחנים

עלמה זק, מיכל שטמלר (צילום: פלפלים צהובים, קשת 12)
יעלי. הכי מסובכת, הכי מסבכת|צילום: פלפלים צהובים, קשת 12
כמעט אף אחד לא אוהב את יעלי. לא סובל אותה. ורק יניב, דווקא הוא, היצרי מבין כולם, זה שעבורו סקס וארוחת בוקר הם הינו הך מצליח להסתדר איתה. לא, הוא לא מבין אותה, אבל היא מעוררת בו חמלה. מאין אחות קטנה, קלמזית ולא כל כך מוצלחת. או שדווקא כי גם יניב הגיע למשפחת רוטנברג מבחוץ, אבל הצליח להתברג ולמצוא את מקומו? יניב זקוק לשגרה לא פחות מעומרי, פתאום הוא נעקר מהמסעדה ונשלח לכאוס של השכמות הבוקר, VOD, DVD ומה לא. ובנוסף, הפגישות עם רחלי הזאת שמכניסה אותו ללחץ וגורמת לו להרגיש ככלבלב שננזף. יניב אוהב חיים פשוטים ואת איילת. הוא אוהב מאד גם את עומרי, אבל המחשבה לאכזב אותו קשה לו מדי.

משפחת רוטנברג-אוחיון. משפחה נורמטיבית, מלח הארץ, נרתמת כולה לסייע לילד הקטן והאבוד והמאובחן במשהו שעדיין לא כל כך ברור איך אוכלים ומעכלים את זה. כל אחד מהם מייעץ ויודע מה הכי נכון. כי כל ההתעסקות הזאת בעומרי, הבן, הנכד והאחיין  כל כך עוזרת להישאר עם הגב אל השדים הפרטיים של כל אחד מהם. לברוח לרגע מממלכת ה"פאקד-אפ" הזאת. כי אין אנשים בריאים באמת, יש רק כאלה לא מאובחנים.

פלפלים צהובים, פרק אחרון לעונה, חמישי, 22:20

> לרגל יום המודעות הבינלאומי לאוטיזם, ישודר ביום רביעי הקרוב (2.4, 22:30), הסרט "זה האח שלי", המביא את סיפורם של אחים לילדים אוטיסטים. 

עוד בתכניות קשת: