לשים את הלב על השולחן

מסע של שנים בחיפוש אחר אהבה הוביל שבעה גברים לנסות לעשות את הדברים קצת אחרת, ולהירשם ל"חתונה ממבט ראשון". רונן, רז, משה, תומר, שניר, יוסי ורון באו כדי לשנות את דפוסי העבר, ללמוד על עצמם יותר ולהבין מה הם צריכים לעשות כדי למצוא את הקשר שיחזיק, ואולי הפעם - לתמיד. זה לא היה קל, וזה עדיין לא קל. הם שמים את הלב שלהם פרוס על השולחן מול כל המדינה, חשופים לביקורות ולתגובות קשות, לטוקבקים שלא חוסכים במילים, אבל גם כמובן מקבלים מפעם לפעם אהבה מקהל שצופה. ואנחנו, יושבים בבית ומלווים אותם בכל שלב שלהם בדרך, כועסים על אמירה אחת, מרוצים מפעולה אחרת, ובעיקר - לא נשארים אדישים לשום דבר שהם עושים.

לכולנו יש מה להגיד על הגברים של העונה, ועכשיו - תורם להגיב. בדיוק בזמן לט"ו באב ורגע לפני סופ"ש הזוגות (ראשון, אחרי החדשות, קשת 12), החתנים מכניסים אותנו אפילו עמוק יותר ללב שלהם, מסבירים מה לדעתם לא הצלחנו להבין בהם, מי הם באמת ואיזה טוקבק חדר אליהם קצת יותר ממה שציפו. הם מגיעים כנים, פתוחים, חשופים - ולא מתביישים להראות צד נוסף בהם, רגיש ואינטימי אפילו יותר מזה שכולנו מכירים.

• רונן מיימון •

הלב שלי הוא: "הדבר הכי רחב שיש". 

מה לא הבינו בי: "את ההבדל בין ריצוי להכלה. לפעמים המקום שאנחנו נותנים לצד השני ומכילים אותו זה כדי שהוא ירגיש בנוח עם עצמו ועם מה שהוא מביא איתו. אתה מכיל אותו - לא מרצה אותו". 

מה אני מנסה לתקן: "תמיד אפשר לתקן ולשפר עוד. גם במקרה הזה, אדאג לקחת את כל המקומות בהם היה טעון שיפור אובייקטיבי ואנסה לשפר את עצמי".

רגע שאני מתחרט עליו: "אין כזה. מה שקרה קרה, וכנראה לא היה יכול לקרות אחרת". 

מה אהבתי לראות: "את הרגעים הטובים של רותם ושלי. היו רגעים מדהימים שלא תמיד מצאו ביטוי מול המצלמה, אבל במקומות שהם הגיעו - זה היה מדהים ואותנטי". 

הביקורת שתפסה אותי לא מוכן: "כתבו עליי שאני לא בשל לזוגיות. אני דווקא חושב שאני מוכן לזה מכל הבחינות, מי שלא רואה את זה מפספס בגדול". 

הטוקבק ששבר לי את הלב: "כשאמרו שההורים התעללו בי בילדות, דבר שהוא פשוט לא נכון ולא קרוב למציאות. אני אוהב אותם ורוצה שיהיה להם טוב, הדבר האחרון שרציתי זה לפגוע בהם. ברגע ההזמנה לחתונה, הדבר האחרון שחשבתי לעצמי זה שהקהל יבין מכך שהם היו מתעללים. הם נתנו לי את כל מה שהייתי צריך בחיים האלה ולא חסכו ממני כלום". 

איפה הפתעתי את עצמי: "ברצון להתמיד ולהילחם על האהבה, גם ברגעים קשים שנראה שאין מהם דרך חזרה".

הדבר הראשון שרואים שחושבים עליי כשרואים אותי: "שאני צריך הצלה". 

ומי אני באמת: "יודע להסתדר לגמרי לבד, תסמכו עליי".

פרט שאף אחד לא יודע עליי: "אין לי טיקים. עדשות המגע שלי בשילוב הפרוז'קטור בצילומים שרפו לי את העיניים. מצחיק שככה זה יצא". 

מה אני לומד על עצמי בזכות התהליך: "לדעת לדרוש גם את המקום שלי. אני מנסה לתת הרבה מקום לאדם שאיתי כדי שיהיה חופשי יותר, ולמדתי שצריך לפנות מקום גם לעצמי באותה סיטואציה".

מה לקחתי מחתן אחר: "משני חתנים: רון ורז. מרון את הרוגע הפנימי, השלווה, הנונשלנט והיכולת המדהימה שלו להרגיע סיטואציות. רז הראה לי שההומור הפנימי שלנו שמשתקף החוצה הוא ההומור הכי אותנטי, אמיתי וגם הכי מצחיק".

• רז איתן •

הלב שלי הוא: "במקום הנכון. אני משתדל להשקיע רק בדברים שעושים לי טוב ולקרובים אליי".

מה לא הבינו בי: "אני חושב שלא הבינו את המודעות וההומור שלי, גם העצמי וגם על הסיטואציה. הוא תמיד שם, גם אם לא ראו אותו".

מה אני מנסה לתקן: "אני לא חושב שיש לי מה לנסות לתקן. גם לא רושם שגוי שאולי נוצר עליי מול אנשים מסוימים. זה אני - וזה מה שיצא".

רגע שאני מתחרט עליו: "אין כזה. הבאתי את עצמי בצורה הכי כנה שהייתי יכול בחוויה האינטנסיבית והמיוחדת הזו, ואני שלם עם כל מה שהיה. אבל יכול להיות שבסוף העונה תהיה לי תשובה אחרת". 

מה אהבתי לראות: "אהבתי לראות ולשמוע את קליפ הסגירה של הפרק ה'אינטימי' שלנו. כתבתי מוזיקה מהשראה שקיבלתי כשנזכרתי בדיעבד בחוויות, היה מרגש לראות את התפירה בין מה שכתבתי לסצנות שראו במסך".

הביקורת שתפסה אותי לא מוכן: "מישהי כתבה שאני מחזיר לה את האמון באנושות, משפט קצר שריגש אותי עד דמעות. בזמנים לא קלים של אי ודאות ופילוג, אני מייצג דוגמה לאנושיות?". 

הטוקבק ששבר לי את הלב: "היו טוקבקים קשים שחדרו, במיוחד אחרי המילה 'סקס'. אני לא מתכוון לתת להם במה ולצטט". 

איפה הפתעתי את עצמי: "בינתיים לא ראיתי משהו שהפתיע אותי. החוויה יושבת לי טוב בזיכרון, אבל אם יש משהו שהפתיע אותי זה עד כמה אנשים מושקעים רגשית בתוכנית. חשבתי שידעתי למה אני נכנס, אבל זה כמה וכמה רמות מעל מה שציפיתי".

הדבר הראשון שחושבים עליי כשרואים אותי: "אני חושב שהמופנמות והשקט שלי יכולים להתפרש כקרירות או אדישות".

ומי אני באמת: "אני רגיש, לפעמים מדי, וחם. אני אומר את זה בביטחון".

פרט שאף אחד לא יודע עליי: "בצבא גילו שיש לי זכוכית בברך בגודל של שני מילימטר. הרופא המתלוצץ אמר לי שאני יכול לבחור - לעשות ניתוח קטן להוציא אותה, או להשאיר אותה שם לנצח ושלא יהיו לי חברים. היום, 14 שנים אחרי, אני עם זכוכית קטנה בברך וכמה חברים".

מה אני לומד על עצמי בזכות התהליך: "אני לומד, גם בלית ברירה לפעמים, להתמקד בחיובי. אחרת קל מאוד להישאב ולצלול למחשבות רעות ומדכאות".

מה לקחתי מחתן אחר: "מכל אחד יש לי מה ללמוד. בתקופה הנוכחית הייתי שמח לקבל משניר קצת מהחוסן שלו מול התגובות הרעילות ברשת". 

• משה בן דוד •

הלב שלי: "הלב שלי מאוד מורכב ועובד בשיתוף פעולה יחד עם הנפש. הוא פתוח ורחב, אך גם רגיש ולפעמים נסגר כדי לשמור על עצמו". 

מה לא הבינו בי: "לדעתי לא הצליחו להבין שהתסכול והקושי הגדול שעברתי היה לסמוך על מה שקורה מסביבי בתוך התהליך המטורף הזה. אחרי החופה היה לי קושי עם ההתאמה שהייתה לנו, רציתי לבחון את האותנטיות שבה".

מה אני מנסה לתקן: "לפעמים כשאני שומע קשיים או חוויות שאני בעצמי עברתי והתחזקתי מהם, יש לי אינסטינקט להעביר לאחרים מה אפשר לעשות אחרת כדי להשתפר או לתקן. צריך להיזהר מזה. לפעמים כל מה שצריך זה פשוט להקשיב".

רגע שאני מתחרט עליו: "לא מתחרט על כלום".

מה אהבתי לראות: "אהבתי לראות את עצמי מתמודד עם התהליך והקשיים עם נעם. היו הרבה עליות וירידות, ולרוב הייתי מאוד גאה עם איך שהתמודדתי בסיטואציות מורכבות".

הביקורת שתפסה אותי לא מוכן: "אחרי פרק החתונה פורסם טור שהיה בו בעיקר ניתוח אישיותי עליי, על ההיסטוריה שלי ועל מה שעברתי בחיים עם ביקורת קשה וללא כל ביסוס. ידעתי שלא כולם יאהבו, אבל לא חשבתי שככה ידברו אחרי פרק אחד". 

הטוקבק ששבר לי את הלב: "לא היה. כן קראתי אותם למרות שידעתי שלא כדאי". 

איפה הפתעתי את עצמי: "אני מכיר את עצמי אז לא הופתעתי הרבה, אבל הייתי גאה על איך שהתמודדתי".

הדבר הראשון שחושבים עליי כשרואים אותי: "לפעמים אמרו לי שבמבט ראשון חשבו שאני ערס, והיו גם כאלה שאמרו לי שיש לי עיניים טובות ואפשר לסמוך עליי".

ומי אני באמת: "בטח אצא קצת פילוסופי, אני חושב שה'אני' שלי זה משהו שמשתנה. אני בן אדם לומד, רחב, משתנה, לא מקובע. אני זה המחשבות והרגשות שלי, אז כמו שמחשבות יכולות להשתנות ורגשות זה משהו שלומדים לנהל - ככה גם אני".

פרט שאף אחד לא יודע עליי: "שלמדתי לבד לנגן בגיטרה, ושהקעקועים שלי מספרים על חוויות שעברתי".

מה אני לומד על עצמי בזכות התהליך: "וואו, יש כל כך הרבה. אחד הדברים הכי מרכזיים שלמדתי זה לאהוב ולהעריך את עצמי יותר - כי יש על מה. להיות קצת פחות צנוע ויותר עם ביטחון ביכולות שלי".

מה לקחתי מחתן אחר: "מה שיפה לראות זה שלכל אחד מאיתנו יש אופי שונה, ועם זאת, עברנו חוויה משותפת ונוצר חיבור מדהים בין כולנו. החיבור הזה הצליח להביא לכל אחד מאיתנו ערך אחד עבור השני. כל אחד הצליח להעביר ולתת משהו מהקסם שלו עבורי".  

• יוסי עזרא •

הלב שלי הוא: "רחב ונדיב". 

מה לא הבינו בי: "אני חושב שלא הבינו את נושא ה'שקט' בעקבות השיחה שהייתה לחן ולי בירח הדבש. אנשים ציירו את זה כאילו יש בי משהו שתמיד חייב להכניס צחוק לכל מקום. אני דווקא מאוד אוהב שקט ולתת לאחרים להוביל את השיחה, אבל לפעמים חשוב לי שתהיה אווירה קלילה, וכשזה לא קורה, אז זה איכשהו נופל עליי". 

מה אני מנסה לתקן: "הגעתי כי אני רוצה לנסות ולהתפתח בהתנהלות שלי בקשרים, ליצור קשר ארוך טווח, משהו שלא הצלחתי לעשות עד עכשיו". 

רגע שאני מתחרט עליו: "הרגע שבו נשאלתי ודיברתי על הטעם האישי שלי. אומנם לגיטימי שלכל אחד יהיה טעם שונה, אבל אין ספק שזה היה רגע שלא נעים לצפות בו ושבחירת המילים הייתה לא נכונה. אני עומד מאחורי האמירה הכללית, זה אני והטעם שלי. המילה 'שמנה' היא לא מילת גנאי ואני מרגיש שיש אנשים שהפכו אותה לכזו. עם זאת, אם זה פגע ולו במישהי אחת אז ברור שאני מתחרט על כך".

מה אהבתי לראות: "את זה שאפילו כשיש מצלמות סביבי אני נשאר עם האותנטיות שמאפיינת אותי ומביא את מי שאני במאה אחוז, גם אם זו סיטואציה מורכבת וזרה". 

הביקורת שתפסה אותי לא מוכן: "לא האמנתי שהאמירה שלי יכולה לעשות כזה רעש, היה לא פשוט לעבור את הימים האלו. הקושי בלקרוא ביקורות הוא שבניגוד לוויכוח במציאות, שבו אני יכול להסביר את העמדה שלי, כאן אני לא יכול. זה גורם לחוסר אונים". 

הטוקבק ששבר לי את הלב: "נכתב שאני לא מכבד את אמא שלי, זה ממש עצבן אותי. אומנם אמא שלי ואני לא תמיד היינו בקשר טוב, אבל היא יודעת שכשהיא צריכה משהו, ולו הקטן ביותר, אני הראשון שאתייצב. כבוד אב ואם אצלי בראש סדר העדיפויות".

איפה הפתעתי את עצמי: "ביכולת שלי להקליל מצבים וסיטואציות שחשבתי שאגיב אליהם בצורה קצת יותר קשוחה". 

הדבר הראשון שחושבים עליי כשרואים אותי: "אני חושב שרוב האנשים יאמרו 'הבחור הזה משלנו, סחבק, חברותי עם לב ענק'. וזה באמת מי שאני במציאות, לגבי מה חושבים הצופים - הזמן יגיד". 

ומי אני באמת: "אני יוסי, בעל אינטליגנציה רגשית גבוהה, ער לסובבים אותי ומשתדל להשרות אווירה קלילה בסביבתי. אבל יחד עם זאת, אני יודע שיש בי צד מאוד רציני כשצריך וקנאי לשקט שלי, וזה מה שהכי מטעה אצלי".

פרט שאף אחד לא יודע עליי: "אני פריק של ערוצי היסטוריה וחולה על כלבים". 

מה אני לומד על עצמי בזכות התהליך: "שבזוגיות צריך קצת ויתורים, לא לתת מקום לאגו ושתקשורת היא המפתח".

מה לקחתי מחתן אחר: "מרז, את השקט והשלווה שיש בו". 

• תומר בדוג •

הלב שלי הוא: "חלק בי שהוזנח במשך הרבה זמן, ועכשיו מועבר לקדמת הבמה". 

מה לא הבינו בי: "אני חושב שיש מנעד של דעות, וכל אחד מגיב למה שהוא רואה. החלקים שאני מכיר ומבין בעצמי נמצאים שם, יש שיאמצו ויסכימו איתם ויש שלא - זה גם בסדר". 

מה אני מנסה לתקן: "תקלות שמצאתי בדירה של יואנה בזמן המעבר, ובין לבין גם דפוסים ישנים שלי שמנעו ממני להיפתח ולהתאהב בעבר". 

רגע שאני מתחרט עליו: "אני לא מתחרט על שום דבר, גם כשטעיתי זה היה צריך לקרות כדי שאוכל להתנצל ולהשתפר להבא". 

מה אהבתי לראות: "את המסירות שלי לתהליך, שבאתי הכי נקי ופתוח שהייתי יכול. מה שעזר לי לשמור על קור רוח גם בסיטואציות לא פשוטות, כמו בחופה למשל, לצאת מאיזור הנוחות שלי ולנסות להיות אמיתי וחשוף". 

הביקורת שתפסה אותי לא מוכן: "מישהו העיר לי על איך שבדקתי את השקע שהתקנתי. הנחתי שיבינו שרואים רק חלק ממה שנעשה, אבל בסדר, בכל מקרה חשמלאי זה לא ה-Day job שלי. במקרים מורכבים אני עדיין נעזר באבא". 

הטוקבק ששבר לי את הלב: "משתדל לקחת הכל בפרופורציה וברוח טובה, זה לא תמיד פשוט".

איפה הפתעתי את עצמי: "אני רואה שאני מאוד רגיש ומחובר לעצמי, לא תמיד ידעתי לתת לזה שם, אבל בהחלט ידעתי להביע את זה".

הדבר הראשון שחושבים עליי כשרואים אותי: "בסיטואציה מקצועית או עסקית אני מצטייר כאדם רציני, שכלתני ולפעמים קצת קשוח. בסיטואציה חברתית אני שטותניק ובדחן שנהנה מהרגע". 

ומי אני באמת: "האמת שאני גם וגם, ועם הזמן מגלים את זה". 

פרט שאף אחד לא יודע עליי: "מרוב שנשאלתי את השאלה הזאת לאחרונה - אני לא חושב שנשאר הרבה שלא יודעים עליי, וגם אם כן, תשאירו לי קצת סודות משלי". 

מה אני לומד על עצמי בזכות התהליך: "תמיד חשבתי שאני קצת רובוט, לא הצלחתי באמת להתאהב, להיפתח, לדבר על רגשות. פתאום אני רואה שאני לא כזה רובוט כמו שחשבתי בהתחלה, שאני אפילו רגיש לא פחות ממה שאני שכלתני". 

מה לקחתי מחתן אחר: "מכל אחד לקחתי משהו - משניר למדתי להפריד כביסה לפי טמפרטורה, מיוסי למדתי שאומרים 'בצה' ולא 'ביצה', מרונן למדתי לא לנשנש לפני ארוחת שישי, ועוד הרבה".

• רון שוורץ •

הלב שלי הוא: "רגיש מאוד". 

מה לא הבינו בי: "שבאתי למצוא אהבה ולא רק מישהי להביא איתה ילדים. אי אפשר להביא ילדים בלי זוגיות טובה ואמיתית". 

מה אני מנסה לתקן: "להצליח להחזיק ולהתמיד במערכת יחסים. בעבר כשהיה קשה הייתי מרים ידיים מהר והיום אני רואה דברים אחרת". 

רגע שאני מתחרט עליו: "הרגשתי שלא הייתי מספיק פתוח בירח הדבש, הייתי צריך להראות יותר קלילות. כמו בצלילה שהייתה לנו, מאוד רציתי לחוות את זה ביחד עם טל, אבל אני מרגיש שבדיעבד הייתי יכול ללחוץ עליה פחות".

מה אהבתי לראות: "שאמרתי את כל מה שהרגשתי. אני מצליח להתחבר למה שאני רואה כי הייתי הכי פתוח ואותנטי. אהבתי גם לראות את קווי הדמיון עם טל". 

הביקורת שתפסה אותי לא מוכן: "כתבו עליי שאני אדיש ולא קשוב לבת הזוג. זה מאוד פגע בי, אני לא רואה את עצמי ככה. אני חושב שאני קשוב ודואג למי שמולי וזה הפתיע אותי שזה מה שאנשים יצאו איתו". 

הטוקבק ששבר לי את הלב: "כתבו שבאתי למצוא מישהי לעשות איתה ילדים, זה שאני מוכן ובשל לילדים לא אומר שהגעתי רק בשביל זה. הגעתי קודם כל למצוא אהבה אמיתית ורק על בסיס זה אפשר להתקדם לשלבים הבאים".

איפה הפתעתי את עצמי: "בפרק הראשון, כשמאוד התלהבתי מטל ואמרתי לה שהיא מדהימה. זכרתי שהתלהבתי, אבל כנראה הסיטואציה עצמה כל כך ריגשה אותי שיצא שחזרתי על זה המון". 

הדבר הראשון שחושבים עליי כשרואים אותי: "שאני קשוח וקר לפעמים. יכול להיות שזה בגלל שככה אני רגיל ממקום העבודה, להיות שכלתני וקר".

ומי אני באמת: "הכי רגיש שיש, עם המשפחה והחברים אני עדין". 

פרט שאף אחד לא יודע עליי: "אני רגיש לבעלי חיים. כל חיי תמיד טיפלתי והצלתי בעלי חיים. הייתה לי כלבה 17 שנה והיא מתה לפני שנתיים, היה לי מאוד קשה להתגבר על זה". 

מה אני לומד על עצמי בזכות התהליך: "שאני יכול להיות יותר פתוח כלפי הסביבה ולהשתחרר". 

מה לקחתי מחתן אחר: "מרז את הקלילות והפתיחות. יש בו משהו מיוחד, רגוע וקסום שאני אוהב". 

• שניר שלו •

הלב שלי הוא: "רך מבפנים, מט מבחוץ ונותן בראש". 

מה לא הבינו בי: "הכל, לוקח זמן להכיר אותי ולוקח לי זמן להיחשף ולהיפתח, בטח כשאני מתנהל באופן כזה שמתחשב לא רק בי".

מה אני מנסה לתקן: "אני מקבל את הדברים כמו שהם במרבית הפעמים אבל אני מאמין שאפשר לשפר הכל, פשוט לא את הכל צריך לשפר. היום אני בעיקר מנסה להתמקד בעצמי ולבחור את מה שאני צריך לשפר בי".

רגע שאני מתחרט עליו: "אני מתחרט שהצקתי למור עם הערות על תפעול הבית, לא התכוונתי להקשות עליה את הסיטואציה שהיא גם ככה מורכבת". 

מה אהבתי לראות: "אהבתי לראות את מור ואותי בחופשה בואל טוראנס, זה הזכיר לי דווקא את הרגעים הכיפים שהיו לנו יחד ואת ההיכרות הראשונית שלנו, שנהניתי ממנה מאוד". 

הביקורת שתפסה אותי לא מוכן: "הייתה טענה שגרמתי למור אי נוחות ולא נתתי לה הרגשה של בית, זה ביאס אותי כי באמת ניסיתי ולדעתי גם הצלחתי, לפחות עד כמה שידוע לי מהנפשות הפועלות".

הטוקבק ששבר לי את הלב: "אני ממש לא לוקח ללב, הרוב גם מצחיק אותי". 

איפה הפתעתי את עצמי: "הפתעתי את עצמי כשהסכמתי להיכנס ל'חתונמי'. אני שונא להצטלם, שונא פוקוס והצלחתי לצאת מאזור הנוחות שלי. אפשר אולי לזרום יותר, אבל בשבילי זו הייתה הפתעה גדולה בכלל לנסות".

הדבר הראשון שחושבים עליי כשרואים אותי: "רוב הפידבקים שקיבלתי זה שאני פשוט בן אדם שונה, חלק ראו את השוני באופן חיובי מאוד וחלק פחות".

ומי אני באמת: "אני שניר שלו, אני שואף להיות אדם טוב, חבר טוב ובן זוג טוב לפי סטנדרטים גבוהים, לפחות בעיניי. בחיים המקצועיים שלי אני יזם ומהנדס ושואף ללמוד לאהוב את כל מה שאני עוסק בו ולהרחיב את תחומי העיסוק שלי עד כמה שאפשר. ומרגיש לי שיש בתוכי עוד הרבה צדדים".

פרט שאף אחד לא יודע עליי: "אני בשלב 7,100 בקנדי קראש ואני בן אדם חם ואוהב, לוקח זמן פשוט להבין את המחוות והמניירות שלי". 

מה אני לומד על עצמי בזכות התהליך: "אני לומד הרבה מאוד אבל החלק החשוב שלמדתי בהקשר של זוגיות זה לדייק את מה שאני רוצה, מה עושה לי טוב, מה אני אוהב ולמה אני מכוון בבת הזוג ובזוגיות שלי".

מה לקחתי מחתן אחר: "מכל החתנים למדתי הרבה, התחברתי לכולם ואני אוהב אותם. למדתי מהם בעיקר על כנות וישירות, גם על לא לפחד להרגיש ולהביע את זה".  

צילום: אלון שפרנסקי | סטיילינג: דניאלה קפלוטו | קריאייטיב: נסטיה ליסנסקי | שיער ואיפור: קרן אדרי | ארט: גפן לחיאני ויובל ארי פרדו | ע. סטיילינג: מור סודרי | הפקה: טל פוליטי | צולם במלון בראון בובו, רח' יבנה 42, תל אביב *9646