לפני שהיה טוב, לצדוק גרמה היה לא טוב. ממש לא טוב. "הגעתי למצב שאני לא מצליח לתפקד כי אני כל הזמן בסטרס ולא הבנתי למה אני בסטרס. לא טוב לי, ואני לא יודע למה לא טוב לי. הגעתי לתחתית ולא יצאתי מהמיטה, לא היה לי חשק לכלום. הייתי מדוכא ולא ידעתי שזה מה שנקרא דיכאון, בכלל לא הבנתי מה זה. אחרי כמה זמן אחותי ניערה אותי והלכתי לטיפול פסיכולוגי. אני לא מתבייש בזה, רציתי לצאת מהמצב הזה. אבל הרגע של השינוי היה כשפגשתי חברה טובה שהיא קואוצ'רית והיא אמרה לי שאני פשוט חייב ללכת לריאליטי".
המשבר שעוברים מתמודדי ריאליטי הוא כבר חלק אינטגרלי מהתהליך. לרוב הוא מגיע אחרי החשיפה המהירה, אחרי פרסום האינסטנט שיכול להרים לפסגות הפלאשים ולהוריד מהר מאוד. דווקא צדוק גרמה החליט לשבור את הנוסחה - עבורו ההשתתפות בכוכב הבא היא תרופה לדיכאון.
בעידן היוטיוב קשה מאוד לחזור בך, ולפני שבוע התפרסם סרטון שצילם גרמה לפני כשנתיים, אז סיפר שהוא לא מתכוון ללכת לתכניות כישרונות, שאין לו כוונה שאחרים "ירכבו לו על הסוס". "לא חשבתי שזאת פלטפורמה שאני יכול להתחבר אליה, הייתי מאוד נגד, לא חשבתי שזה הכיוון שלי כיוצר", הוא מסביר היום, אחרי שעבר בהצלחה יתרה שני שלבים ב"כוכב הבא". "היו הרבה זמרים שראיתי בתכנית והייתי בטוח שיגיעו מינימום לגמר אבל עפו הרבה לפני. זה כמו רכבת הרים – אתה לא באמת יודע מה הולך להיות".
ומה בכל זאת גרם לך לשנות את דעתך וללכת לתכנית?
"אחרי שאמא שלי נפטרה הבנתי שאני צריך להתפקס. הכל קרה נורא מהר, בתוך חודש וחצי היא נפטרה מסרטן ריאות, וברגע החיים שלי השתנו. חשבתי לפני זה שאני יודע מה זאת בדידות, עכשיו אני מבין באמת מה זאת בדידות".
איך מעכלים דבר כזה?
"לא עיכלתי, אני מדבר איתך ברמה של כמה שעות לפני שהיא נפטרה, אני זוכר שקיבלתי טלפון בשתיים בבוקר מאחותי שאמרה 'אמא לא מרגישה טוב, תגיע לבית חולים'. ואני מגיע לבית חולים, נכנס לחדר, אני רואה את כולם שותקים, אני רואה שאמא שלי מסתכלת עלי והיא מזהה אותי ולא יכולה לדבר. ואני בראש שלי 'בסדר, עכשיו קשה לה, היא תנוח ואז הכל יהיה בסדר'. הרופא בא לדבר איתנו, הוא אמר שזה רק עניין של זמן, השעות האחרונות, ואני פשוט התעלמתי מזה, זה עבר לידי, לא באמת עיכלתי את זה".
הספקת להיפרד ממנה?
"לא באמת הבנתי שאני צריך להיפרד ממנה. הייתי בחדר בנשימה האחרונה שלה ולא הבנתי מה עושים, זה נראה כמו חלום", הוא משחזר בקול רועד, "אני זוכר שלא ידעתי איפה לשים את עצמי, לא הבנתי שצריך להיפרד, זאת אבדה גדולה מאוד בשבילי, זה שינה אותי".
"רק בגלל שאני שחום אני צריך לשיר מזרחית?"
צדוק גרמה בן 30, בעל תואר ראשון במנהל עסקים, שירת ביחידה סודית בחיל האוויר והיום מתפרנס ממכירות. הוא מתגורר בראש העין במתחם משותף ביחד עם אבא ניסים, וכשהוא אומר "מתחם" הוא מתכוון לקומפלקס ענק עם מסעדות וחנויות. אל המוסיקה הגיע בתקופת התיכון - ילד שהפריע בכיתה וחיפש לעצמו תעסוקה, גילה יום אחד אלבום של טופאק ומאז השתנו חייו.
בהתחלה הוא האמין שמדובר בתחביב. הוא יעד לעצמו בכלל קריירה של כדורסלן, ואפילו שיחק בקבוצות מקצועיות, אבל פציעה בקרסול גדעה את החלום וצדוק שינה כיוון. הוא חזר לחברו מימי התיכון וביחד הקימו את הרכב ההיפ-הופ "היאמנז".
אומרים שהיפ הופ זה לילדים, כמו השיר של הדג נחש.
"בישראל יש אמנים מאוד טובים ומאוד מוכשרים, אבל אין במה. ויותר מזה שאין במה, לאנשים קשה לקבל משהו שהוא לא מיינסטרים. אנחנו פשוט מדינה קטנה ואין פה יותר מדי ז'אנרים".
הבחירה של צדוק ללכת להיפ-הופ יכולה להצטייר כמשונה. "אני נצר למשפחת גרמה", הוא חוזר על המנטרה בכל אודישן וגם בראיון שלנו, מבליט באופן מודע את כל מה שחושבים עליו כ"בן של". מצד שני הוא תמיד עם פן מוקפד שנועד לדכא את התלתלים, מטאפורה מתבקשת לבריחה מהסלסול המזרחי, גם בשיער וגם בשירה. כזאת שהפתיעה גם את השופט הראל סקעת שבאודישן הראשון לא העביר אותו, ושלח את צדוק "להתחבר למקורות". "אני לא מצליח להבין את זה! רק בגלל שאני שחום אני צריך לשיר מזרחית? התווית של זמר מזרחי חייבת להיות מודבקת לי על העורף כי אבא שלי מגיע מהזמר הים תיכוני? לא! פה בישראל אנשים חולים על סטיגמות, אני אתחיל לספר לך את כמות הבדיחות על תימנית שסיפרו לי?".
סוג של גזענות.
"לא חושב שזו גזענות. תראי, כל אחד והדעה שלו. אבל מה זה לחזור לתימניות? אני לא גדלתי באוהל ולא תופפנו על פחים. ברור שהייתה מוזיקה מזרחית בבית, אבל אני לא זמר שמסלסל, אני מביא את הצבע שלי".
אז לשיר מזרחית זה לא בא בחשבון?
"לא אגיד לך שאני לא שר מזרחית עם חברים, אבל לבצע קאבר לקלאסיקה מזרחית זאת התיימרות מבחינתי. נגיד ניקח לדוגמה את זוהר ארגוב, הוא מבחינתי קלאסיקה מזרחית, זאת באמת מוזיקה, דברים עם תוכן, דברים שנוגעים, דברים שיוצאים ממעמקי הלב. כאלה שירים אני מאוד אוהב, מאוד מתחבר. אפשר לקחת שיר מזרחי, לעבד אותו שיהיה קרוב לסגנון שלי, אבל זה לא אומר שזה ייצא טוב".
הרבה בנים או בנות של מפורסמים עולים לתודעה בזמן האחרון. בעונה האחרונה של 'מחוברים' ליאור דיין, עדי שילון ודניאל אסייג הציפו את השאלה האם ההורים המפורסמים פותחים לך את הדלת, או דווקא ממלאים נעליים שקשה להיכנס אליהן. "אין פה עניין של פרוטקציות", מתקומם צדוק כשמעלים את הנושא, "ברור שיש אנשים שאומרים 'הוא התקבל בגלל שהוא הבן של נסים'. אבל זה לא נכון, בחיים לא השתמשתי בזה, בחיים לא ניצלתי את זה, אני גם לא חושב שאני צריך לנצל את זה. אני בן אדם בפני עצמי".
עכשיו גם אבא שלך חזר לתודעה עם ההשתתפות ב"בוליווד", איך זה שני כוכבי ריאליטי בבית אחד?
"אני לא חושב שאני כוכב, יש לי בעיה עם ההגדרה הזאת. גם חברים שלי שאומרים לי 'נהיית סלב', זה נורא בעייני כי אני לא. כשאומרים לבנאדם שהוא סלב, זה תמיד בקונוטציה מתנשאת, ואני הכי לא מתנשא".
אם כבר לא כוכבות, בוא נדבר על המראה החיצוני שלך.
"חייב?"
כן. למה, זה מביך אותך?
"לא שזה מביך אותי. בואי נגיד ככה, אני לא מנצל את זה לטובתי. אני חושב שאני שווה בין שווים בין כולם. לא תמיד הייתי הכי יפה והכי חתיך, אבל תמיד היה לי חן", הוא מחייך חיוך צחור וממזרי, "בשנים האחרונות התחלתי לטפח את זה, זה חשוב לי כי אני מופיע - אין מה לעשות, כשאתה עומד על במה המראה החיצוני חשוב".
ונגיד היית הולך לדוגמנות?
"אם זה מעניין אותי? כן. אבל כל הקטע של דוגמנות בארץ זה נורא קשה, זאת מדינה נורא קטנה. לא אגיד לך שלא היו ניסיונות, אבל זה לא משהו שרדפתי אחריו, זה היה כזה על הדרך".
באחד הקליפים של היאמנז התפשטתם.
"זה היה שיר מחאה, להראות שבישראל מפשיטים אותך".
אוקיי, אבל זה לא טבעי להיות עירום מול כולם.
"אין לי בעיה עם עירום, זה לא שאני אלך עכשיו ברחוב עירום. אבל אם זה יהיה למטרה או משהו מסויים אז כן. אם אתה מתפשט סתם וזה לא קשור אליך אז זה פתאטי, אבל אם יש מטרה אז על הכיפאק. נגיד קים קרדשיאן, היא עשתה את זה כביזנס וזה מקובל לגמרי מבחינתי".
עם כל המודעות העצמית הזאת, חשבת ללכת להיות שחקן או מגיש?
"זה בא בחשבון לגמרי, אני אוהב את העולם הזה, אני אוהב את הבמה. לא באתי לכוכב הבא בקטע של להתפרסם, עשיתי את זה כדי לתת במה למוסיקה שלי, אבל אני לגמרי לא שולל, אני מאוד ראש פתוח. כרגע אני מתרכז בתכנית, אבל אם זה יגיע? לא בטוח שיהיה פה לא".
מה לגבי העובדה שאתה מבוגר מרוב המתחרים האחרים?
"אני שמח שעשיתי את זה בגיל יחסית מבוגר, רוב החבר'ה מאוד צעירים. אם הייתי הולך בגיל 20-18 ולא הייתי מתקדם, או קורא טוקבק לא לטובתי, הייתי לוקח את זה קשה. אני יודע מה זה להיות ילד, איך זה להשחרר מהצבא ונראה שהכל נורא גדול, הכל נורא דרמטי. בסופו של דבר בתחרות כזאת יש מנצח אחד, וגם זה שמנצח בסוף מניף את הידיים וזהו, התכנית נגמרת. לקבל חשיפה כזאתי בטלוויזיה, זה משהו שהוא לא מובן מאליו וצריך לדעת איך לאכול אותו, אני עברתי דרך במוזיקה, אני יודע להעריך איפה אני נמצא, לאנשים שלא עשו את הדרך יהיה קשה להבין מה קורה אחרי זה, הנפילה תהיה מאוד גדולה, יש שם זמרים מאוד מוכשרים שבחיים לא הופיעו על במה לפני, וזה משוגע. אני, עם הניסיון שיש לי, לעמוד על במה כזאתי ולדעת שזה משודר בפריים טיים של ערוץ 2 זה משהו שהוא מלחיץ. אם אני מנסה לשים את עצמי בנעליים של מישהו יותר צעיר, שעכשיו הוא בתחילת הדרך, זה היסטרי. אבל אני שמח עבור מי שהגיע לשלב הזה, מגיע לו ואני מאחל לכולם בהצלחה".
אם ככה, מה אתה מתכנן לעשות ביום שאחרי?
"עכשיו אני משקיע את כל כולי בתכנית, אני חושב שזאת פלטפורמה אדירה, ובתכל'ס אמנים מה שהם צריכים פה זה חשיפה, וחשיפה זה לא משנה אם אתה מגיע מקום ראשון או שני או רביעי. אם אנשים אוהבים אותך אתה מצליח. עוד לפני שהגעתי לתכנית התחלתי לעבוד על חומרים שלי, על לכתוב, על להלחין, על להתחיל לעבד, להתחיל לקבל כיוון, ועכשיו אני מקווה שיהיה מי שיקשיב לזה".
"שמעון פרס הוא אחלה בחור"
ומה לגבי לפרוץ את גבולות השוק המקומי, חולם לכבוש את העולם?
"לא. אני ישראלי, זאת המדינה שלי".
פטריוט?
"בטח, מה זאת אומרת? אני חושב שכולם צריכים לשרת בצבא ולתרום למדינה, אנחנו פה נמצאים וזה לא מובן מאליו. אני מאוד אוהב את המדינה שלי, אני לא מאלה שיעברו לגור בברלין בגלל יוקר המחייה", הוא מצהיר בהפגנתיות. "תראי, אני לא תמים, יש פה הון-שלטון וכל הדברים האלו, וכשאתה עובר לחיים בוגרים אתה באמת מרגיש את זה, זה יושב עלי ועלייך ועל כל בנאדם פה".
אבא שלך מאוד מזוהה פוליטית. נשמע שגם אתה.
"פוליטיקה זה לא בשבילי, אני מכבד את האנשים שנמצאים שם, אבל אני לא חושב שאני צריך להביע את דעתי על מה שקורה שם. זה נכון שאבא שלי מאוד מזוהה פוליטית עם שמעון פרס, שמעון פרס אחלה בחור, הוא בן אדם מקסים ומדהים. אבל אני את הפוליטיקה שם בצד, אני אלך להצביע ואתן את קולי, חשוב לי להיות מעורב, ואני מקווה שיום יבוא ובאמת יהיה פה מישהו שידאג לכולנו באמת מהלב".
למי תצביע?
"לא יצא לי עדיין להתעסק בזה, אבל כשיגיע הרגע אנחנו נראה ונבין. לדעתי כל הכנסת ומה שקורה שם זה קצת כמו גן ילדים – לא מסכימים? הולכים לבחירות. הלו, זה כסף שלנו, מה קורה? זה עולה לנו הון תועפות והקלות שהם עושים את זה, זה מעצבן, כי זה יוצא מהמסים שאני ואת משלמים", הוא זועם, אבל מיד מרסן את עצמו בחיוך כובש, "אבל בואי נשאר אופטימיים ונחכה לימים יותר טובים, נקווה שיגיעו כאלו".
"להסתובב עם שם כזה זה חתיכת תיק"
צדוק יודע לשחק עם הפוזה השרמנטית שלו. חיוך ביישני ומחושב, מבט פלרטטני שכבר משך את מצלמות הפפראצי לכיוונו. ולמרות זאת, דווקא החשיפה בטלוויזיה גרמה לו לקחת צעד אחורה ולוותר על הרומנטיקה. "לפני שבועיים נפרדתי מהחברה שלי, לא יודע אם זה בגלל התכנית, אני פשוט לא פנוי לזוגיות עכשיו. הרגשתי שאני לא בסדר בקשר ושאני עושה עוול למישהי, וקשה לי לראות את זה, גם אני מפסיד וגם היא מפסידה".
כמו כל מלכת יופי, נפרדתם אחרי הפרסום?
"זוגיות זה משהו שצריך לטפח", הוא מסביר במבט רציני. "לקחת זוגיות 'על הדרך' זה משהו שבסופו של דבר יתפוצץ, מניסיון, זאת עבודה, אשכרה עבודה. כנראה שעכשיו אני לא בשל למערכות יחסים".
גרמה הצעיר מתעקש שיקראו לו צדוק במלרע. "צאדוק במלעל זה יותר שם של מוכר במכולת". היום הוא מחובר לשם המקורי, אבל בעבר הוא פחות התחבר. "לאחיות הגדולות שלי יש שמות מודרניים, שירה וליהיא, אבל לי יש זכות, אני קרוי על שם אבא של אבא שלי. לפי הסיפורים הוא היה בנאדם מאוד מאוד חכם, היה קורא בכוכבים, ידע את התורה בעל פה. אני רואה איך אבא שלי מדבר עליו ואני גאה בשם הזה. אבל אני לא אכחיש, להסתובב עם שם כזה זה חתיכת תיק – כשאני מתחיל עם בנות והן שומעות את השם הן בהלם".
בתור ילד סבלת מהשם החריג הזה?
"לא צחקו עלי או משהו כזה, אבל הרימו גבה. אני הבנתי מה זה להרים גבה בגיל מאוד צעיר", הוא צוחק, "את יודעת, אנשים אין להם עצם בלשון, אמרו לאבא שלי 'מה זה דפקת את הילד עם שם כזה?', אבל אני חושב שזה שם מיוחד. עכשיו אני אצא מפה את לא תשכחי את השם שלי, גם את השם וגם האישיות".
הכוכב הבא: ראשון ושלישי ב-21:00