זו התקופה בשנה שאנחנו לא באמת יודעים למי להאמין. 18 מפורסמים, מהגדולים בארץ, סוחבים איתם סוד ענק. כששואלים אותם האם הם העכבישה, השבלול, הצמר גפן המתוק או אחד מחבריהם ב"הזמר במסכה", הם משקרים במצח נחושה - ומצליחים לעבוד עלינו עד לחשיפה המפתיעה על המסך. בדיוק בשביל העניין הלא מאוד רציני הזה, פנינו לאיש הכי רציני שיש.
איך מזהים כשבן אדם משקר לך בפנים? איך ניגשים בכלל להוציא את האמת ממישהו, שאין לו שום כוונה להסגיר את עצמו? שי לוי, הכתב הצבאי של mako ובעברו בלש וחוקר במשטרת ישראל, חושף את הסודות מחדר החקירות ומגלה מהן השיטות לחשוף שקרנים.
חקירה היא סוג של אומנות יצירתית במיוחד של עבודת צוות שמטרתה לקבוע אם החשוד ביצע את מה שהגוף החוקר מייחס לו, בין שמדובר בפח"ע או בתחום הפלילי, ואז להעביר את כל הראיות לבית המשפט בכדי להשיג הרשעה. לחילופין, חקירה יכולה להיות גם התהליך שבו אתה מבין שמי שמולך חף מפשע. כדי להגיע למסקנות יש תהליך המבוסס על תורה שלמה שכולל לא פעם מעקבים, איסוף ממצאים ודברים נוספים. השיא זה רגע החקירה עצמה, לרוב החקירות. פה כבר מדובר במאבק מוחות בין החוקר לנחקר שבמידה והוא אשם, יעשה הכל כדי להטעות את החוקר ולשקר לו. חוקר טוב יידע "להרגיש" את הנחקר שלו.
חקירה, בין של משטרה ובין של שב"כ, מתחילה הרבה לפני שהנחקר והחשוד יושבים באותו החדר. לפני שזה קורה, החוקר (למעשה צוות חקירה) צריך ללמוד את הנחקר העתידי שלו. זה אומר לדעת מה הוא עשה, איפה היה ודפוס ההתנהגות שלו עד לרמת שפת הגוף וסגנון הדיבור. ההיכרות הזו תסייע לו ללמוד את שפת הגוף של הנחקר ולדעת מתי הוא אומר אמת ומתי הוא משקר.
כך למשל, באוקטובר 2007 חדרו רעולי פנים לבית משפחה במושב בית הגדי שבדרום, העירו את בני הבית, תקפו אותם באלימות קשה וכפתו אותם. השודדים גנבו מהמקום כסף ורכוש ונמלטו מהזירה. חוקרי תחנת העיירות גילו בזכות המודיעין מאפייני שוד דומים בעוד ערים בארץ, חיברו את זה ל-DNA שנמצא בזירה והגיעו לזהות של אחד מהחשודים.
אבל עוד לפני שהם עצרו אותו, בלשים עקבו אחר כל צעד של החשוד. כל מעקב כזה הסתיים בדו"ח פעולה מפורט על אותו אדם, על מעשיו, על שפת הגוף שלו, על חייו וכל מה שאתם יכולים לחשוב עליו. עוד לפני שזה נכנס לחדר החקירות, לצוות החקירה הייתה היכרות אינטימית עם החשוד למרות שלא פגשו בו מעולם.
בזכות המודיעין הם גילו שהחשוד גם סוחר בסמים והחליטו לא לעצור אותו עדיין. הם שלחו אליו סוכן סמוי שקנה ממנו מנת סם, וכך הצליחו להשיג עילה לעצור אותו מבלי לחשוף את החקירה ומבלי לשבש ראיות. הם לא עצרו אותו מיד, גם כדי שברגע המעצר לא יידע שהוא חשוד באותו השוד. באופן הזה, כאשר יחקרו אותו פתאום על שוד ולא על סחר בסמים הדבר יפתיע את החשוד ולא יתן לו את הזמן וההזדמנות להתכונן לחקירה ולשקר. ואם יבחר לשקר, לחוקר תהיה דרך טובה לדעת את זה גם על בסיס ההתנהגות של החשוד. במקרה הזה הם גם למדו מי הם חבריו ושותפיו שסביר שהיו איתו במעשי השוד - ורק אז הוא נעצר. אחרי מספר ימים של חקירה אותו חשוד הודה בכל המיוחס לו ואף הסגיר את כל השותפים שלו.
לממצאים הפורנזיים יש משקל גדול בחקירה. כך למשל נתפס הרוצח של עו"ד ענת פלינר ז"ל, שנדקרה בביתה על ידי קטין. החשוד נלכד רק שנתיים אחרי, כשנתפס בכלל על גניבת קטנוע ונמצא שה-DNA שלו תאם לזה שהיה בזירת הרצח. אבל זה ממש לא מספיק. החוקר צריך להביא לבית המשפט תיק שמראה שרשרת תקינה בהעברת ה-DNA, והוא גם צריך להראות לבית המשפט מה בדיוק הוא עשה, איך הוא עשה וגם למה. טעות קטנה בשלבים האלה, והנאשם יכול ללכת הביתה או להפחית מחומרת האישום נגדו. כאן בדיוק מגיעה מלאכת המחשבת של חדר החקירות.
בשלב הזה צוות החקירה כבר מכירים עד כמה שניתן את הנחקר שלהם. אבל זה לא מספיק והם ינסו לשחק בראשו ונפשו של הנחקר כדי לגרום לו להבליט כל תכונה לא טבעית, למשל תנועות גוף ודפוסי התנהגות במקרה שהוא משקר. אם האדם שנחקר מגיע ממעמד כלכלי גבוה, אחד שמחזיק מעצמו, שחושב שהוא מלך העולם, אז החוקר הרע ישפיל אותו ויביא אותו למקום הכי נמוך כדי להוציא אותו מאיזון. החוקר יגרום לעולם שלו לקרוס ואז ירים אותו לאט עד לנקודה שיבחר.
מנגד, יהיו המקרים בהם החוקר הטוב יהיה דווקא נחמד מאוד לנחקר שלו עד כדי תחושה של יחסי חברות. לא פעם הוא יפעל בניגוד גמור לאיך שחברו החוקר הרע התנהג דקות קודם לכן, אז לנחקר יהיה הרבה יותר קשה להפעיל את ההגנות שלו ולשקר. גם אם יעשה את זה וישקר, זמן התגובה שלו במידה שהחוקר הצליח ליצור קירבה יבליט את דפוס ההתנהגות שבולט במקרה של שקר.
במקרים רבים חוקר המשטרה ייתן לחשוד "לערבב אותו", בשפת המשטרה, ולספר לו בחופשיות עלילות בדויות בזמן שזה מתנהג כאילו הוא מאמין לכל מילה. כמובן שלאורך כל הדרך החוקר יודע שהנחקר משקר לו בפנים. זה קורה במקרים בהם התיק "תפור", שבהם החשד כבר ברור לגמרי וככל שהנחקר מרחיק את עצמו מזירת הפשע, הוא רק מסבך את עצמו יותר. סביר שנחקר כזה גם יקבל עונש חמור יותר בבית המשפט. אבל מעבר לזה, כאשר החוקר יחשוף בפניו את כל מה שהוא יודע, הדבר יטלטל את הנחקר וכאשר אלה ממשיכים לשקר קשה מאוד שלא לזהות את זה.
כאשר נחקר בוחר לשקר, הוא צריך להתאמץ כדי לא לחשוף את עצמו. פה נכנס גם עולם המשחק שבחדר החקירות. החוקר עושה שלל פעולות כדי להוציא את הנחקר מריכוז. הוא ילך למשל מצד לצד בתוך החדר, מדי פעם יתיישב, פתאום יקום, יניח יד על כתפו של הנחקר. הוא פשוט ישגע אותו ויוציא אותו מריכוז באופן שיקשה עליו לזכור את השקרים שאמר.
נוסיף לכל זה גם את עניין התחבולות שחוקר מפעיל בחקירה ונזכור שחקירה היא עבודה של צוות שלם, כל שלב בחקירה נבנה בסדרה של פגישות לפני ואחרי החקירה בפועל. בלא מעט מקרים יכנסו לחדר החקירות מספר חוקרים. העובדה שבן אדם אחד נחקר על ידי שניים או שלושה אנשים במקביל זה דבר מלחיץ. דמיינו לכם שני חוקרים מדברים במקביל וברצף, צמודים לאוזניו של החשוד, אחד מימין ואחד משמאל, כשהחוקר השלישי יושב מעבר לשולחן וגם הוא יורה סדרה של שאלות. העיניים של הנחקר מתרוצצות לכל עבר בזמן שהוא צריך להתמיד בשקרים שלו מבלי להבליט סימנים.
מיותר לציין שאפו של אדם שמשקר בחקירה לא גדל וצריך לדעת לזהות את השקר. ובעוד שהנחקר הוא אחד מול צוות, קשה לו להתרכז. מנגד צוות החקירה יחפש את תנועות הגוף שלו שמשדרות לחץ. יחפש לראות עד כמה יש בו חוסר נינוחות. כמובן שכל אדם לחוץ בחקירה. מנגד, מכיוון שהם מכירים לפני את הנחקר שלהם, הם יידעו לזהות לחץ אצל אדם שלא אמור להיות לחוץ, שזז בעצבנות יתר.
החוקרים ישימו לב באיזה מהתשובות הנחקר מביט לעיניים של החוקר ובאיזה תשובות הוא נמנע מקשר עין. אגב, הם גם ישימו לב מתי הנחקר שלהם מתאמץ כדי להימנע או ליצור קשר עין. בהקשר לזה, הם גם ישימו לב מתי הנחקר שלהם מפעיל מאמץ רב לא למצמץ כדי לא לחשוף את השקר, רק שהמאמץ זה מה שנראה היטב וחושף.
לא פעם ההתנהגות שלהם לא מתאימה לסיטואציה. למשל חיוך רחב ברגע לא מתאים או אחרי תשובה שבה הנחקר חושב שהחוקר קנה את הסיפור שלו. רגעים בהם הנחקר מזיע פתאום או מאדים יכולים גם הם לחשוף את רגע השקר ומשחק עצבני עם הידיים מוסיף לזה. מנגד, יש נחקרים שמפעילים לחץ על הגוף כדי לא לחשוף את עצמם בפני החוקר. אז כדי לא לשחק בעצבנות עם הידיים הם מחזיקים חזק את הכיסא או ידיים משולבות וגם את זה החוקר צריך לדעת לזהות.
יש גם הבדלים בטון וצורת הדיבור כאשר אדם משקר ביחס לדיבור שלו בתשובות אמת. הסימנים כפי שניתן להבין הם רבים. וצריך להגיד שיש גם את אלה שהשקר הוא טבעי להם. אולם פה מדובר במעטים עד כדי מקרי קיצון. הרוב המכריע של בני האדם, גם מי שחושבים שהם טובים בלשקר, חושפים את עצמם בלי לשים לב. החוקר רק צריך לדעת לזהות את זה.