חמש שנים חיכה יעקב נברו להשתלת לב. 
חמש שנים של ציפייה מורטת עצבים הסתיימו להם בניתוח אחד, שתועד בפרק הבכורה של "המתמחים". היום, חודשים אחרי הניתוח, נברו כבר יכול לחיות את החיים, הוא מעריך כל נשימה, ושם סוף סוף את מסע ההישרדות המפרך שלו בצד. אלא שדווקא בסוף הדרך, הוא מגלה שיש דברים שגם הזמן לא יכול לרפא. "אני לא מרגיש בנוח עם זה שיש לי לב של מישהו אחר בגוף", הוא סיפר בראיון ל-mako.

את התחושה הזאת אמנם רק מעטים יכולים להבין, אבל מה שכן אפשר לדעת בוודאות הוא שבלי הלב החדש, לנברו היו אפס סיכויי הישרדות. "אמרו לי שאם עוד חמישה ימים לא הייתי מקבל לב – הייתי מת", הוא משתף בלי טיפת פחד בקולו, ומבהיר שגם ככה לא טיפח תקוות גדולות: "כדי שהשתלה כזאת תצליח הרופאים צריכים אדם גוסס, שיהיה בבית חולים, שיסכים לתרומת איברים ואז שהלב בכלל יתאים מבחינת סוג הדם – הסיכויים הם מאוד נמוכים".

למרות הכל, המלחמה על החיים המשיכה, ויצר ההישרדות של נברו לא נתן לו להרים ידיים. במשך 10 שנים הוא עבר בזה אחר זה אירועי לב חריפים, שגררו אחריהם עוד בדיקה, ועוד אשפוז עד הרגע שבו הגיע ניתוח הצנתור הגורלי. "יום אחד פרופסור עמית שגב מתל השומר עשה לי צנתור שהסתבך – תוך כדי הניתוח הפסיקה לי זרימת הדם. הייתי בפאניקה, אבל אתה לא יכול לעשות כלום, אתה כולך פתוח, מחובר למכשירים, שוכב ער בצנתור, ורואה את כולם בלחץ אדיר. יצאו לי הצרכים תוך כדי שכיבה, ממש כמו שבן אדם מת".

"במהלך אותה תקופה, כל התקף כזה גרם עוד נזק ללב, עד שהגעתי לרמה של אי ספיקת לב. כשמו כן הוא – הלב לא מספיק לעשות את העבודה ואז אתה לא נושם טוב, אתה לא מצליח ללכת, האוכל לא מתעכל, שום דבר לא עובד נכון בגוף בגלל שהלב לא עובד בקצב הנכון. לפי מה שקראתי, אדם עם אי ספיקת לב יכול לחיות עד שש שנים בלי השתלה".

יעקב נברו (צילום: המתמחים2, שידורי קשת)
"הגעתי לרמה של אי ספיקת לב"|צילום: המתמחים2, שידורי קשת

"אמרתי שאם הלב יגיע אני אגיד לא"

מרגע האבחון ועד להשתלה עברו כמעט חמש שנים, במהלכן נכנס נברו לרשימת ההמתנה, שבה לדבריו "אתה אף פעם לא מגיע למקום הראשון". אולי רק כשההתדרדרות האמיתית דופקת פתאום בדלת. אצל נברו זה קרה חמישה חודשים לפני ההשתלה. הוא אושפז בתל השומר, וחיכה. חיכה ללב, לשגרה, לחיים מחוץ לכותלי בית החולים ובעיקר ליום המיוחל שבו סוף סוף לא ירגיש כנטל על הסובבים אותו. "האשפוז בעיני היה יותר גרוע מכלא, אלו חמישה חודשים שלא יכולתי לצאת מהמחלקה. כי עברתי כל יום בדיקות דם, הייתי חייב להיות צמוד לעמוד עם עירוי וחוסר התפקוד הוא נוראי, אפילו להתקלח נהיה קשה".

עוד ב"המתמחים":

ואז זה הגיע – נמצא התורם שאת שמו נברו לא יודע עד היום. כל המאמצים, הסבל והתלות בסובבים אותו, הסתכמו לרגע אחד שסוף סוף יכול היה להטות את הכף לטובתו. אלא שדווקא ברגעים האלה הפחד השתלט עליו, ופינה מקום לאי הוודאות. "עם כל זה שרציתי את הניתוח מאוד, יש קטע שאתה מבין שהלחץ כבר גדול מדיי, אז אמרתי לעצמי שאם הניתוח יגיע אני כבר אגיד להם לא".

למרות החששות, נברו כמובן נכנס להשתלה שממנה הוא לא זוכר דבר – וכך גם מהחודש שבא אחריו. למעשה, מיד לאחר הניתוח הוא נכנס למצב קומה, שנמשכה חודש שלם. "היו לי כל מיני חלומות והזיות שחלקם קרו, וחלקם לא היו ולא נבראו", הוא מודה ומספר שגם סיבוכים אחרים לא איחרו להגיע: "עשו לי חור בגרון כדי שאצליח להתעורר ולנשום דרך מכונת הנשמה. וגם בגלל כל הסיפור הזה התפתחה לי דלקת ריאות, שמאוחר יותר הסבירו לי שזאת תופעת ידועה כשניתוח מסתבך".

בסופו של החודש, נברו התעורר למציאות חדשה. הוא השתחרר מבית החולים, והפך מאדם שעשרה צעדים שווים בעיניו לריצת מרתון, לאחד שמסתכל על החיים בגובה העיניים. אמנם הוא לא יוכל לחזור לתפקוד מלא כמו פעם, אבל את הכוחות המחודשים הוא הרוויח ביושר, ואת הקרדיט הוא מעניק לרופאים המסורים: "אני נפלתי על צוות שאי אפשר לקבל יותר טוב ממנו. למזלי, עם הוותק שיש לי שם, אני מכיר את כל הרופאים מהקטן ועד הגדול, ואת כל האחים והאחיות. אין רופאים טובים מאלה".

"המתמחים": ראשון מיד אחרי "יצאת צדיק", ערוץ 2, קשת