החולה שלא התעורר

אין סיוט גדול מזה לאדם שנכנס לניתוח, וכמובן שגם לרופאים המנתחים. הניתוח הסתיים בשלום, החולה הועבר לחדר ההתאוששות, אבל ממאן מתעורר. זה מה שקרה לשלמה "מומי" כהן שעבר ניתוח להסרת גידול מוחי. שעה ארוכה אחרי סיום הניתוח, כהן לא התעורר. "אתה מתחיל להריץ בראש את הסיבות, נכנס ללופ אובססיבי של: מה קרה? מה השתבש?", סיפר ד"ר ליאור אונגר שניתח אותו. "אתה חושב, מה אומר לאשתו ולילדים?".

ד"ר אונגר הטיס את כהן לבדיקת CT דחופה כדי לשלול דימום, בצקת, הצטברות נוזלים ושאר רעות חולות. הבדיקה חזרה תקינה, אבל החולה עדיין לא התעורר. זה השלב שאשתו נכנסה לתמונה. "אתה חייב להתעורר, הבטחת לי משהו", התחננה בבכי למומו. כשביקשה שיילחץ לה את היד, מומו לחץ אותה בחוזקה - ואותת שהוא בסדר. "לא משנה כמה צעקתי, כמה הכאבתי וכמה התחננתי, הוא לא הראה שום תגובה. הספיקה צעקה אחת מאשתו והאיש חזר אלינו", התפלא ד"ר אונגר, "זה קטע מאוד מוזר ולא כל כך מוסבר. משהו מיסטי כזה".

כשהרופאה הפכה לפציינטית

ד"ר ענבל שרון, מתמחה בכירורגיה, היא רופאה מצטיינת וחזקה. אלא שלילה אחד, תוך כדי משמרת, חשה ברע. הקולגות שלה לא בדיוק הצליחו להבין ממה נובע כאב הבטן העז שהרגישה, ותוך דקות היא מצאה את עצמה שרועה על הרצפה. ד"ר שרון ניסתה לקום על הרגליים ולשדר עסקים כרגיל, אבל ככל שהדקות חלפו היה ברור שמשהו ממש לא בסדר.

הרופא הבכיר הודיע לה שאין מנוס מניתוח, לא סיטואציה שגרתית למי שתמיד רגילה להיות בצד השני. "הרגשתי מפורקת", הודתה ד"ר שרון, "פתאום הכל התערער לי ולא הייתי בשליטה. הייתי צריכה שמישהו יהיה בשליטה בשבילי עד שאתאפס חזרה". בחדר הניתוח התברר כי היא סובלת מחסימה חמורה במעיים. מנחשים מה הדבר הראשון שענבל שאלה, בשנייה שהתעוררה מהניתוח? - "איך המיון, עמוס?", כמובן. מקצוענית אמיתית.

דרמה בחדר הטראומה

זה התחיל מביפר דרמטי שבישר על ילד בן תשע שנפגע בתאונת דרכים וסובל מפציעת ראש חמורה. ד"ר שרון, ד"ר חן שפטר וד"ר אונגר נקראו מיד לסייע. הילד הגיע לבית החולים עם סימני חיים אחרונים ממש, ותוך שניות הרופאים זיהו שאין לו דופק ולחץ דם. ד"ר שפטר הכריז על פרוטוקול החייאה ואחרי מאמצים כבירים מצד המתמחים, הדופק חזר.

אלא שהסכנה רחוקה מלחלוף. בבדיקת CT התגלה כי הילד סובל מבצקת מוחית נרחבת, משברים בבסיס הגולגולת ומדימום פעיל בכבד. ד"ר שפטר רצה לפתוח את הבטן ולנתח מיד, אבל הבכיר חשב אחרת ממנו. חן התעקש, אבל הבכיר הכריע שלא לקחת סיכון בפתיחת הבטן ולטפל בשלב ראשון בפגיעה המוחית. ד"ר שרון שתמכה בדעתו של ד"ר שפטר, הסבירה את הקושי שאיתו ממודדים המתמחים במסגרת ההיררכיה הנוקשה הנהוגה בבתי חולים: "קשה לפעמים לעשות זום-אאוט ולתת למישהו אחר להשתלט על המטופל שלך. את קיבלת אותו, את מכירה אותו, ומתוך המקום הזה את חושבת שאת יודעת מה הכי טוב בשבילו".

מלחמה בשתי חזיתות

מה עושים כשבחדר הניתוח שוכב פצוע ירי שנאבק על חייו, אבל במקביל הילדים שלך מחכים לאיסוף מהגן? עם האירוע המורכב הזה התמודד ד"ר נמרוד אבירן, כשבחור צעיר שנורה בגבו ובידו הובהל לחדר הטראומה. הפצוע זעק מכאבים, הדופק נחלש, הקליע יצא מגופו לידי הרופאים בבדיקה הראשונה שעשה לו. בבדיקת CT לא התגלו קליעים נוספים בגוף ומנהל יחידת הטראומה, ד"ר יורם קליין, הורה להכניסו לחדר הניתוח.

אלא ששעת האיסוף מהגן הלכה והתקרבה וד"ר אבירן נדרש להרים שיחות טלפון לבייביסיטריות ומקורבים כדי למצוא מי שייאסוף את ילדיו, וזאת תוך כדי שהוא מנתח את הפצוע. "אני מנהל שתי מערכות נפרדות: המערכה העיקרית של הטיפול בפצוע, והמערכה השנייה והחשובה לא פחות - איסוף הילדים. שני הדברים האלה לא יקרו במקביל", הסביר נמרוד, "הבנים משלמים מחיר כי כרגע יש מישהו שצריך אותי יותר, שנמצא בסכנת חיים. במאבק הזה בין המשפחה לעבודה, אתה כל הזמן חי עם התחושה שמישהו נפגע".

הלידה שהשתבשה מאוד

ד"ר איה מור ששון, בכירה צעירה בגינקולוגיה ומיילדות, התמודדה עם לא מעט לידות מסובכות בקריירה שלה, אבל כזו עוד לא הייתה. אמא צעירה עברה ניתוח קיסרי בעקבות שליה נעוצה, שעלולה לפגוע ברחם ובאיברים הסמוכים. בניתוח ד"ר מור ששון הצליחה לחלץ את העובר מתוך הרחם על אף ההידבקויות הגסות בכניסה לבטן, אלא שהתינוקת הייתה שקטה לגמרי, לא בכתה, עם דופק נמוך. היא פונתה מיד לטיפול נמרץ.

בזמן שנעשו מאמצים להציל את התינוקת, איה המשיכה בניתוח. המשימה הייתה להוציא את השליה מבלי לפגוע ברחם, פגיעה שלא תאפשר לאותה אמא ללדת שוב. על אף הדימום הדרמטי מאוד תוך כדי הניתוח והסכנה הממשית לרחם, איה הצליחה להוציא את השליה, לשמור על רחם - וגם לתינוקת שלום.