פרק הבכורה של הסדרה "השוטרים" (פרק נוסף הערב אחרי החדשות, קשת 12) נפתח בהגעתו של קצין חדש (רפ"ק שנהב אותו מגלם צחי הלוי) ליחידת הבילוש של תחנת נהריה. הרגעים האלה זרקו אותי שנים לאחור, לימים הראשונים שלי כבלש במשטרת ישראל. הסצנה שבה הקצין החדש מתקבל בחיבוק חם מצד אחד, אבל גם במבטים חשדניים, דומים מאוד למציאות של כל בלש מתחיל או קצין חדש שמגיע ליחידת הבילוש.
כדי להבין את המתח הזה צריך להסביר קודם שיחידת בילוש במשטרת ישראל היא סמי יחידה צבאית בהווי החברתי שלה, בשילוב פוזה של סיירת. הבילוש במשטרת ישראל זו למעשה זרוע ביצועית של המודיעין. מחלק הבילוש בתחנה, עליו מפקד הקמב"ל (קצין מודיעין ובילוש), מורכב מבלשים, מעובדות הערכה ומרכזי מודיעין שאחראים על תחום או אזור מסוים בעיר. הרכז מביא את המידע והבלשים מבצעים את הפעולה. בהיררכיה המשטרתית הבלשים "מורמים מהעם". הם חביבי מפקד התחנה ובדרך כלל לא מתעסקים במשימות פשוטות יותר, שהן נחלת שוטרי הסיור. יחידת הבילוש מופרדת מהתחנה, לא פעם הבלשים יושבים במקום אחר בעיר, כשבנוסף לזה הם לבושים באזרחי ויותר חופשיים במראה שלהם.
אין דבר כזה להמשיך הלאה, באים עם דיבור מלוכלך ועושים עליהם חיפוש. בחוקי הג'ונגל של העולם הפלילי, העבריינים ישר מזהים את הבלשים החדשים ומנסים אותם בדיבורים ובמעשים
בהמשך לזה, בדרך כלל הבלשים לא פוגשים את האזרח הנורמטיבי, ובעדינות נגיד שבכל יום הם פוגשים את המיץ של הזבל בחברה הישראלית. וזה תאמינו לי תיאור מאוד עדין, שאגב גם משפיע על החיים האישיים שלך. הבלשים יתמודדו עם העבריינות הכבדה שבתחום הגזרה שלהם. מכאן נולד ההווי של הבלש וגם הקודים, לא משנה מה קורה בין הבלשים לבין עצמם או כלפי גורמים אחרים, זה לעולם לא יצא מחוץ ליחידה. מה שמכנים בעולם הקולנוע קוד כחול.
חייב להראות שאתה שולט
בלש או קצין בילוש חדשים נמצאים במבחן מהרגע הראשון שהם מגיעים ליחידה. הוותיקים בוחנים אם אפשר לסמוך עליהם במאת האחוזים. בלש חדש שהצוות מרגיש שאי אפשר לסמוך עליו פשוט לא ישרוד בתפקיד. זה משהו שהבנתי מהיום הראשון שלי בבילוש, למעשה, מהריאיון הראשון שעברתי אצל קצין הבילוש. החברות היא הרבה מעבר לשעות העבודה וכך גם המחויבות האישית אחד כלפי השני. במשמרות הראשונות שלי כבלש, כמו של כל אחד מתחיל, הצמידו אותי לאחד מהוותיקים. לרוב הייתי ברכב עם אחד מראשי הצוותים, שהוא בהגדרה גם ראש משמרת בילוש ומי שמנהל את היחידה בשטח במהלך המשמרת. זה השלב שבו אתה מכונה "משקולת". יושב ברכב, סותם את הפה ומקשיב לבלשים הוותיקים כשהם מראים לך את העבודה.
החוק הראשון שלמדתי היה שאני צריך להוכיח את עצמי כך שיסמכו עלי באלף אחוז, החוק השני הוא אופן ההתנהלות מול עבריינים. עד היום אני זוכר מילה במילה את המילים של ראש הצוות, בלש שבביתו עשרות תעודות הצטיינות, שאמר לי "לא משנה מה, כשאתה פוגש עבריין ומדבר איתו תמיד תבוא כחזק, כשולט". עבריינים קטנים וגדולים מריחים פחד. אם הבלש ניגש אליהם ומשדר חשש או חוסר ביטחון עצמי, "הלך עליו ואין לו מה לעשות ברחוב". די מהר אתה לומד את שפת הרחוב כי מה לעשות בלשים לא מתעסקים בעבודה שלהם עם המדענים של מכון ויצמן. בקורס שוטרים מלמדים אותך שאתה חייב לבוא באדיבות, להוציא תעודת מנוי ולהגיד "שלום אדוני תן לי בבקשה תעודת זהות". אבל די מהר הובהר לי "תבוא ככה לעבריין הכי קטן ברחוב ואתה שרוף. ידרכו עליך".
בדרך כלל הבלשים לא פוגשים את האזרח הנורמטיבי, בעדינות נגיד שבכל יום הם פוגשים את המיץ של הזבל בחברה הישראלית
כבר במשמרת הראשונה אליה הצטרפתי לשלושה בלשים וותיקים, שלקחו אותנו לשכונה הכי קשה בעיר. "פה בקומה שלישית יש תחנת סמים", הסביר לי אחד מהם. "אתה רואה, זה תצפיתן", הצביע על דמות ברחוב. "פה גר דוד הפורץ" וככה כל הדרך. ממשיכים להסתובב וראש הצוות מזהה קבוצה של גברים יושבת בשכונה, כולם, כך הבנתי די מהר, מוכרים היטב. עוד דבר שהבנתי זה שאין דבר כזה להמשיך הלאה. מיד עוצרים לידם, באים עם דיבור מלוכלך ועושים עליהם חיפוש. "אתה חייב להראות שאתה שולט. אתה הבוס ואם מישהו אומר מילה לא במקום לבלש אתה מעמיד אותו במקום". בחוקי הג'ונגל של העולם הפלילי העבריינים ישר מזהים את הבלשים החדשים ומנסים אותם. מנסים בדיבור ובמעשים. מבלי לפרט יותר מדי, הוותיקים מסתכלים איך החדשים מדברים ומתנהגים לעבריינים שניסו אותם. בגדול, אגיד שעברנו את המבחן.
הלילה הראשון
בטח שמתם לב לסצנה בפרק הבכורה בה השוטרים, בדגש על הבלשים, חששו לעשות חיפוש על העבריינים. זה בדיוק מה שאמרו לי שאסור שיקרה, "אתה תבוא, ואתה תבוא עליו עם פוזה של ערס". באופן אישי, אני חושב שאופן הפעולה הזה, הוא זה שמאפשר למשטרה לא להגיע למצב שהעבריינים שולטים בעיר עד כדי מחדל. אפשר להבין זאת גם דרך הסדרה והמקרה האמיתי שממנו שאבה השראה, משום שכוח האדם של המשטרה גם ככה דל ביותר ולכן סגנון הדיבור הזה חשוב. לא הכל מושלם כמובן, אבל הדעה שלי היא שזה עובד בסך הכל. את הבעיה איפה עובר הגבול נשאיר כבר לפרק אחר.
נמשיך. אחרי כמה משמרות והיכרות עם השטח יצאתי לקורס שוטרים ובילוש, סיפור של מעט יותר משמונה חודשים בתנאי פנימייה, ואז אתה חוזר לעיר והפעם חובת ההוכחה שעליך גדולה במיוחד. באחת המשמרות הראשונות אחרי קורס הבילוש, ראש הצוות החליט שהגיע הזמן שנכיר את העבריינים הכבדים של העיר והם אותנו, החדשים. באותו הלילה הסתובבנו שעה שעתיים עד שהוא מצא את שחיפש, BMW x5 לבנה של החיילים הבכירים ביותר של אחד מהעבריינים הכי מפורסמים בדרום.
"אנחנו עוצרים אותם בצד, ואתם (החדשים) מפרקים להם (עושים חיפוש) את הרכב", אמר אחד הבלשים הוותיקים. "אם מישהו פותח אתה הפה ישר אתם מעמידים אותו במקום". וזה בדיוק מה שהיה. ברכב היוקרה ישבו ארבעה חבר'ה שהיו מעורבים בסחר בסמים, סחיטה באיומים וגם נחשדו בכמה מקרי רצח. עצרנו את הרכב, ביקשנו רשות לחפש כי אין צו, ועל פי הקוד של הרחוב הם לא התנגדו אבל כן עשו פוזות ואמרו אין כלום. אחד מהם, בחור שמנמן עם זיפים עשה הרבה רעש, קילל וניסה לעשות כל מיני פוזות. לצאת גבר מול החבר'ה שאיתו והיו פחות בכירים ממנו. אגב, אחד הדברים שלמדתי זה שדווקא העבריינים היותר בכירים עושים פחות בעיות ויותר מכבדים. אבל זה מגיע מהמקום שהם מבינים שלא שווה להם להסתבך ולהיעצר על שטויות, שזה לא טוב לעסקים. בכל מקרה, די מהר העמידו אותו במקום והוא השתתק. השמנמן עם הזיפים היה טל קורקוס ז"ל, שאז שמעתי את שמו לראשונה.
בהמשך השרות שלי בבילוש יצא לי להיתקל בו עוד כמה פעמים, לעשות חיפושים בדירות שלו. ההפתעה הכי גדולה שלי הייתה כשחצה את הקווים והעיד נגד הבוס שלו, אז העברתי לילות ארוכים בשמירה על הבית שלו ובני משפחתו. כמה שנים אחרי שעזבתי את המשטרה קורקוס עלה לשמיים בפיצוץ הרכב בו נסע. לפני שזה קרה, רצחו גם את אשתו דבורה הירש ז"ל. בין החשודים אגב, היה גם מי שנסע יחד איתו ברכב הלבן, באותו הלילה הראשון שלימדו אותי איך להתנהל כבלש מול העבריינים הכי בכירים.