זו הפעם הראשונה בקריירה הארוכה והמפוארת של דני שטג שהוא נכנס לדמות הבלש. דמות שנאלצת להלך על קו התפר הדק שבין מערכת החוק לארגוני הפשע, שמאתגרת את המורכבות בהגדרת התפקיד של המשטרה ובעיקר מטשטשת את הגבולות, גבולות שלעתים גם נחצים במציאות. "יש את הקו הדק הזה שכולנו מסוגלים לחצות, הרגע הזה שאתה אומר 'עד כאן שמרתי, ומפה לא מעניין אותי כלום'. לעבריינים יש אומץ לעשות את הצעד קדימה ולאנשי החוק אין את האפשרות הזו בכלל כי החוק מול העיניים שלהם – על זה הם מתחנכים ועל זה הם עושים את הקורסים שלהם. לפעמים, הקו הזה נחצה אצל שוטרים. למשל כשהם משתמשים באלימות מוגזמת שלא לצורך או כששוטר יורה והורג. הוא חוצה את הגבול, הוא נהיה עבריין".
גם הדמות שלך לא מפחדת ללכלך את הידיים.
"נכון, אבל זה כתוצאה מהניסיון שלו. ראובן מאוד נאמן למשטרה, בגלל זה הוא שם כל כך הרבה שנים. במקרה הזה ואחרי כל כך הרבה פרעות בעיר שלו, הוא מחליט שאין ברירה אחרת. כדי לעשות את העבודה שלו, הוא צריך להתנהג באלימות ולא לפי החוק. זה לא ממקום שהוא אלים או פושע, ההפך, הוא שמר על החוק כל הזמן, אבל ההבנה שהוא לא יכול להתמודד עם עבריינים כמו מאור עזרא במסגרת החוק, גורמת לו להניע את המהלך".
"ראובן דומה לי בנקודות החכמות שלי, בנקודות הפחות חכמות לא"
הדמות אליה שטג מתייחס מככבת במרכזה של דרמת המתח החדשה "השוטרים" (הערב, אחרי החדשות בקשת 12), שמגוללת את הדילמה המוסרית של אנשי יחידת הבילוש במלחמה נגד הפשע בנהריה. ראובן פרץ, הבלש הוותיק בתחנת המשטרה המקומית, מבין מהר מאוד שכדי להגן על החוק עליו להפר אותו וכך למעשה חוצה את הגבולות הברורים של האתיקה המשטרתית. "אני קלטתי שמדובר באדם חכם מאוד ובעל ניסיון ביחס לאנשים שאיתו ביחידה", מסביר שטג. "לאלון יש את הדרך שלו לראות את הדברים, הוא רוצה ללכת לפי החוק כי ככה צריך. ראובן מנגד, עבר כמה מפקדים כמו אלון שאמרו אותו דבר - נמגר את הטרור ונעצור את העבריינים, אבל זה לא קרה. לכן ראובן אומר לאלון, 'לך בדרך שלי או שאני לא משתף פעולה', זה מגיע מהמקום של הניסיון".
כמו לראובן, גם לשטג יש ניסיון בחיים עצמם. בכל זאת, הוא החל את דרכו בעולם הזוהר בעודו נער בלבד. כבר בגיל 17 שיחק בהצגה "הניצול", ומאז אין עוררין שהפך לחלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית מזה 38 שנים. הוא גילם עשרות דמויות באין ספור הצגות, סרטים וסדרות, ביניהן "הכתובה", "יש לה את זה" ו-"מישהו לרוץ איתו". בין לבין, החל שטג להתקרב יותר לדת, וזה גם החיבור המיוחד שיש לו לדמות הבלש. "אחד הדברים שאמרו לי באודישן הראשון, עוד כשלא ידעתי מה עומד מאחורי הדמות והיה לי רק טקסט, זה שראובן מסורתי", נזכר שטג. "רותם (במאי הסדרה, רותם שמיר - ז"צ) סיפר לי שהוא הולך לבית הכנסת ואומרים לו 'שמע תתרחק מבית הכנסת כי אנחנו הופכים למטרה', אני לא אשכח שהסתכלתי לשמיים ואמרתי 'אהלן ראובן'".
למה בעצם?
"גם אני אוהב ללכת לבית הכנסת אבל אני גם אוהב את המקצוע שלי. לא נתתי לדת לבלוע אותי, יש הרבה אנשים שהדת בולעת אותם, אני לא מאמין בזה, אני מאמין בתורה ועשייה, לכן זה זה פגש אותי במקום מיוחד".
נשמע שאתה מבין אותו מאוד. מאיפה שאבת את ההשראה לדמות שלו?
"המודל לדמות שלי הוא המפקד שהדריך אותנו בצילומים. עקבתי אחריו בניסיון להבין את הפנימיות שלו - מאיזה מקום הוא מדבר? איפה האהבה שלו מונחת? ראיתי עד כמה הוא אוהב את אשתו ועד כמה הוא מסור לעבודה. הוא היה מודל טוב לדמות שלי".
איך באמת הייתה חווית הצילומים?
"את רוב האנשים בקאסט הכרתי, מאלה שלא - הופתעתי מאוד מצחי הלוי. מהרגע הראשון שהוא נכנס לריאליטי קלטתי שהוא מאוד צנוע ומוכשר, ראיתי את זה עליו. ובכל זאת, היה בו חוסן מנטלי אחר".
במה זה התבטא?
"לבן אדם הזה יש כושר סיבולת שמהווה דוגמא. הוא היה מהבוקר עד הלילה בצילומים ולא הניד עפעף, גם אם מדובר בשעתיים שינה. באותו זמן הוא היה גם ב'הזמר המסכה' ואי אפשר היה לראות כלום, האיש לא ישן ולא ראו עליו. שני כהן מאוד הפתיעה אותי לטובה גם כן, היא פשוט מקסימה".
נשמע שהיה לכם חיבור טוב.
"חוויתי חוויה מאוד חזקה בעבודה על הסדרה. מבחינתי היה גם מרגש לפגוש אנשים שעבדתי איתם כמו הצלם, גיורא ביח שעבדנו יחד כשהוא היה סטודנט בן 22, היה מדהים לעבוד איתו שוב. גם עם המפיק ערן קוצקי עבדתי לפני המון שנים בתחילת דרכו והיה מאוד מרגש לעבוד איתו שוב, הוא מפיק מעולה"
ומה עם היוצרים, איך היה ממשק העבודה איתם?
"קודם כל יש פה טקסט מצוין של יובל יפת. איך שקיבלנו אותו אמרתי 'וואו, יש פה קלף'. הכל מתחיל ונגמר בתסריט בעיניי. מאוד התרשמתי גם מזה שרותם מהיר ויודע מה הוא רוצה. הוא ישר אמר 'אני לוקח את זה מכאן, הכל בסדר'. הרגשת שבראש יש לו כל הזמן את העריכה – הוא הבין איך זה יראה, מה הוא צריך ומה הוא רוצה. זה גייס אותנו להביא את כולנו לסדרה".