סרטן השד היה חלק מחייה של אילאיל כהן שוורץ עוד לפני שאובחנה. כמי שנולדה לאם, סבתא וסבתא רבתא שחלו במחלה - היא שמרה על מעקב קבוע מתוך ידיעה שכנראה הסרטן חזק בגנים המשפחתיים. הגילוי לא נפל עליה בהפתעה גמורה, ובכל זאת - היה לא פשוט. באותו רגע מטלטל היא הבינה כמה דברים: שזאת ההזדמנות שלה לשנות הרגלים, שהיא תנצח - ושתעזור גם לאחרות.
בגלל המודעות והמעקב, אילאיל תפסה את המחלה בשלב מוקדם, מה שבסופו של דבר הקל על התהליך שעברה. היום כשהיא צופה ב"חולי אהבה" (פרק חדש הערב, אחרי החדשות, קשת 12) היא מבינה את המקום של מיכה ועמליה, רואה את החשיבות בגילוי מוקדם - ומרגישה שהסדרה משקפת מציאות קרובה למה שחוותה בעצמה. גם בזכות המקום בו הכל קורה - המרכז הרפואי איכילוב, המקום בו נותחה. אבל יותר מהכל היא מקווה שהתוכן וההסברה על המסך יגרמו לאנשים נוספים לשים לב ולהיבדק, כדי שגם אם יהיו גילויים - לפחות יקרו בשלב מוקדם.
בשיחה עם mako היא משתפת בסיפור המשפחתי שהפך גם לסיפור שלה - ומסבירה למה לתחושתה, הסרטן היה בשבילה ממש כמו מתנה. "אני דור רביעי לסרטן השד כך שהייתי במעקב כל הזמן ועם היד על הדופק. הגיל של הגילוי הלך והתקדם במשפחה עם הזמן, סבתא רבתא שלי גילתה בגיל 82, סבתא שלי בגיל 71, אמא שלי בגיל 49 ואני כבר בגיל 39", היא אומרת.
"חברה יעצה שאעשה בדיקת MRI כי היא יותר ממוקדת, הגילוי בה מוקדם והיא ללא קרינה. בבדיקה מצאו שלושה גושים". היא חוזרת לרגעים בהם התבשרה על המחלה, "עשיתי ביופסיה וטסתי לטיול, אמרתי לבעלי שאם מתקשרים מקופת החולים זה אומר שיש משהו ושיעדכן אותי. בלילה האחרון שאלתי אותו אם התקשרו, הוא אמר לי שכן - ופה כבר הבנתי שחליתי. מיד עם הנחיתה נסעתי לקופת חולים, שם בישרו את מה שבישרו. עברתי ניתוח להסרת הגידול באיכילוב, הקרנות וקיבלתי טיפול תרופתי כמעט עשר שנים. לשמחתי לא הייתי צריכה כימותרפיה כי הגילוי היה מוקדם, וגם הסוג היה הורמונלי ופחות אלים, ומאז אני במעקב".
"אצלנו הסרטן זה כמו שפעת קלה, היה ונעלם, לא חוזר"
"מבחינתי הסרטן היה מתנה, שיניתי את אורח החיים, התפיסות והמחשבות שלי. שמעתי פעם הרצאה של פסיכולוג בנושא פסיכולוגיה חיובית והוא אמר שמחקר מראה ששנה אחרי שנשים עוברות את סרטן השד הן הרבה יותר מאושרות, בגלל שתי סיבות: תחושת מסוגלות וקבלת פרופורציות. אני מאוד מסכימה עם המחקר הזה כי אני באמת אדם מאושר יותר, ממצא את החיים ולוקחת דברים בפרופורציה, עושה את מה שטוב לי וגם תורמת ומתנדבת שזה מאוד חשוב לאושר. אני רואה את הסרטן כמו מתנה שקיבלתי. אמא שלי אמרה לי כשחליתי: 'אצלנו הסרטן זה כמו שפעת קלה, היה ונעלם, לא חוזר', ובאמת ככה אנחנו רואים את זה במשפחה. אמא שלי עברה את זה כבר לפני שנים, היא דוגמה ומופת בשבילי איך לחיות חיים מלאים אחרי. גם בסדנאות שאני מנחה אני מסבירה שהמחלה היא כמו דפיקה בדלת לשנות דברים, הזדמנות לעשות שינוי בתפיסות ובאורח החיים".
איך התמודדת עם הבשורה? אומנם זה לא נחת עלייך פתאום, כי את דור רביעי למחלה והיית במעקבים, אבל זה לא קל.
"גם כשאתה יודע שזה חזק בגנים זאת עדיין לא בשורה שהיית רוצה לשמוע, לא היה נעים. ברגע ששמעתי אמרתי שאני אתמודד עם זה, אני אצלח גם את המשבר הזה בחיים ואצמח ממנו. קיוויתי רק שהגילוי יהיה מוקדם, ואז אתמודד עם הכל. ידעתי שהפרוגנוזה יותר טובה, ההתמודדות יותר קלה, זה כל מה שקיוויתי".
איך מתווכים מצב כזה לילדים?
"הבת הקטנה הייתה בת שבע וחצי והגדולה בת עשר. את הקטנה לא שיתפנו אבל הגדולה שמעה במקרה כשסיפרתי לחברה באנגלית, אז שיתפתי אותה והסברתי לה שזה משבר ואמא פה להתמודד וכדי להישאר. הן גם יצטרכו להיות במעקב מגיל 25, אבל הן רואות את אמא שלהן הלביאה ויודעות שככה מתמודדים עם משבר, החיים זה לא תמיד תוכנית כבקשתך ויש משברים בדרך אבל מתמודדים עם המון אמונה ותמיכה".
היום אילאיל מקדישה את כל כולה בללוות נשים אחרות ב"יד להחלמה" של האגודה למלחמה בסרטן, לעטוף עד כמה שניתן ולשתף בחוויה שלה ובתובנות שלמדה בדרך. המחלה היא הרבה מעבר להתמודדות רפואית, יש הרבה בירוקרטיה בדרך, רכבת הרים רגשית שלפעמים טורפת את כל הקלפים מחדש. ההבנה הגדולה ביותר היא שהסרטן לא נגמר ברגע בו מחלימים, ההתמודדויות לפעמים נמשכות. אילאיל מרגישה שזו ההגשמה שלה, היכולת שלה לשמש ככתף תומכת בשביל כל אותן נשים שחוות כעת את אותה טלטלה שחוותה בעצמה לפני כעשור.
"זה תמיד היה החלום שלי. אני רוקחת בקופת חולים מאוחדת ומנחה סדנאות סכרת וטרום סכרת. לאחרונה מאוחדת פתחו מסע מטופלות בסרטן שד, פניתי אליהם ואמרתי שצריך גם סדנאות בנושא, כי הסדנאות מאוד תומכות. התנדבתי באגודה למלחמה בסרטן, זה תמיד היה החלום שלי להתנדב, לעזור ולהיות שם בשביל מי שצריכה אותי. אני הייתי שם בעצמי, ככה שאני יכולה לסייע למי שצריכה את הניסיון שלי. אני יודעת מה הן עוברות ומרגישות, יודעת מה המילה הטובה שתחזק ותעצים ומה יקל על ההתמודדות, זה באמת המעט שאני יכולה לעשות עבורן. לתת למישהו אחר זה הרבה יותר מאשר לקבל, אז אני שם כדי לתת הכל".