מאמן הכדורסל המעוטר פיני גרשון סיפר פעם כי מנהל קבוצת מכבי תל אביב בכדורסל האגדי, שמלוק מחרובסקי, ביקש ממנו באחת משיחותיהם כי יביא לו "בן ז**ה שיביא לי אליפות, אל תביא בחור טוב שיביא אותי למקום השני". חשבתי על האמירה הזו כשצפיתי בראיון ההדחה של עמית חן ורותם רביבו מ"המירוץ למיליון" ודבריהן על סהר קורן (פרק חדש במוצאי שבת, אחרי החדשות, ערוץ 12).
בזמן שחוסר החיבור, המתח והחיכוך המתמיד בין הזוגות ניכרים בבירור על המסך ובתמרורי העצור, בריאיון חשפה רותם אירוע שקרה לדבריה דווקא רגעים ספורים לאחר שהודחו ולא נקלט בעדשת המצלמה. "ברגע שהודחנו הוא (סהר - ע"ה) שר לנו 'איזה יום שמח, יום של הפתעות'", שיתפה רותם ועמית הוסיפה, "הוא שר וחייך כשרותם בוכה את חייה, זה היה לא נעים. סהר פחות התחבר אלינו והיו כל הזמן הקנטות וזלזול מהצד שלו. הקש ששבר את גב הגמל היה כששר לרותם, היא באה אליי בוכה וסיפרה לי. התבאסתי מאוד".
אין חולק כי ההדחה הייתה סיטואציה קשה ועצובה מאוד לזוג הכתום, אולי הצמד הכי שמח שהיה על המסך בשנים האחרונות, ובהחלט ייתכן שהתנהגותו של קורן לא תואמת את כללי הטקס הספורטיבי. אבל עמית ורותם שוכחות כלל נוסף שקיים בספורט ושמניע את גלגלי התחרותיות של הספורטאים והאוהדים: השמחה לאיד. ואל תמעיטו לרגע בערכה של אותה שמחה.
אוהד הספורט המצוי חווה שני סוגים של אושר צרוף. המובן מאליו הוא כשהקבוצה מצליחה, אבל האושר גבוה לא פחות דווקא כשהנמסיס "אוכלת אותה". על כך יעידו חגיגות ירידת הליגה של הפועל תל אביב על ידי אוהדי מכבי או שלט "100% אנטי-מכבי" שנמצא בכל מגרש שבו הפועל משחקת. השמחה לאיד תמיד שם, היא חלק מה-DNA של ספורטאים ואוהדים, וכזו ששומרת על המורל גם כשהקבוצה משחקת חרא. תמיד קיימת האפשרות שאולי, איכשהו, היריבה המרה תספוג מכה כואבת משלה.
קל לפטור את הדיון בביקורת על ההתנהלות של סהר, אבל יהיה מעניין יותר לבחון את הסיטואציה גם מנקודת המבט שלו. כבר כמה מדינות שהוא מרגיש שמתנכלים לו רק בשל היותו חזק. הזוג שמכונה לא פעם "מלח הארץ" נתקל באופוזיציה משמעותית שכללה פתקי עצור ובריחה אחת מדוברת במיוחד עם המונית. כל אלו מבעבעים בראש (ובבטן) של כל אחד או אחת שמגדירים עצמם תחרותיים, בטח סהר שסימן את המקום הראשון כמטרה, ולא יפתיע בכלל לגלות שאולי חשב לא פעם גם על הרגע שישיג את הנקמה שלו.
מוקדם יותר השבוע הגיע הרגע הזה מבחינתו של סהר, הרגע שבו הפך לגיבור לחלק, ולנבל לאחרים. נכון, זו לא ההתנהגות שהגיעה לרותם ולעמית וראוי בהחלט היה לצפות ממתחרה חזק כל כך ליותר קלאס - אבל זה בדיוק מה שהפך אותו ברגע לאנושי, למעניין, לשנוי במחלוקת, ואולי חשוב מכל, הזכירה שמדובר באדם מורכב יותר מאשר מתמודד במירוץ האקסטרים הקשה בעולם. "המירוץ למיליון" הוא בסופו של דבר ספורט, וככזה יש בו תחרותיות, יצרים - והרבה שמחה לאיד. אבל כדרכה של שמחה לאיד, הייתי מציע לסהר להיזהר כי היא עוד עלולה לפגוש אותו בהמשך התחרות.