יניר שמיאל לא רוצה לדעת מי אשם בתאונת הדרכים של אמא שלו, דבי שמיאל ז"ל. הוא לא מבין בשביל מה זה טוב, הרי אותה זה כבר לא יחזיר לחיים. "זה מיותר לי, מה אני אכעס על הבן אדם השני אם זאת אשמתו? סיפרו לנו שמי שהיה מעורב בתאונה הוא רב, טוענים שיש בזה איזו מעלה, למות יחד עם רב, אבל באותו זמן זה לא כל כך מעניין אותך מה אנשים אומרים. אמא שלך מתה. זה לא משנה איך, כמה ולמה", הוא מסביר.
לא היית רוצה לדעת מה היא עברה ברגעים האחרונים?
"זה פשוט לא קריטי לי. אני ראיתי אותה לפני שהיא יצאה לנסיעה הזאת. חיכיתי בבית שתחזיר את האוטו כדי שאוכל לנסוע לעבודה. אני זוכר שפתאום קיבלתי הודעה בוואטסאפ של המושב – הייתה תאונה בכביש 38. אם אני לא טועה, כתבו שיש הרוגה בת 28. עכשיו, בת 28 אמא שלי לא הייתה, אז זה עוד לא נכנס לך לראש. אבל אז היא לא עונה והיא לא מגיעה, אתה ממשיך להתקשר ולהתקשר, והיא לא עונה ולא עונה".
"בבית שלי, אם יוצאים למרפסת, אפשר ממש לראות את הכביש שבו היא עשתה את התאונה", הוא מנסה לתאר את המקום לפני שאנחנו חוזרים שוב ארבע שנים אחורה, "יצאתי החוצה וראיתי פקק עצום פה למטה בכביש, אין לי מושג מה גרם לי לקחת את עצמי ולרדת לשם ברגל. במזל, מצא אותי אחד החברים שהלך במקרה במושב, ואמר לי שהוא בא איתי. ירדנו למטה כדי לראות אם זה האוטו שלנו, והאמת, מאותו רגע שהגעתי אני בבלקאאוט מוחלט. אין לי מושג מה ראיתי, לא ראיתי, אולי גם עדיף שאני לא אדע מה ראיתי".
"יש לך שתי אופציות - או שאתה נכנס לדיכאון או שאתה ממשיך הלאה"
על סיפור החיים של שמיאל, שמענו רגע לפני שהרים את המסך ב"הכוכב הבא לאירוויזיון 2018" (הערב ב-21:00, ערוץ 12), עם חידוש לקלאסיקה של מייקל ג'קסון "Billie Jean". למעשה, את האהבה למוזיקה הוא גילה עוד בילדות. כבר אז חלם להיות זמר גדול, כזה שמשנה ומזיז דברים בעולם. אלא שעד המוות של אמא, הוא התייחס לתחום בעיקר כאל תחביב, מה שגרם לאבא שלו לדחוף לכיוון של עבודות "אמיתיות" יותר בחיים, בעוד אמא ממשיכה לעודד את החלום שלו.
אז אמא תמכה בזמן שאבא לא?
"את מכירה אמא שלא תלך עם הילדים שלה? אין דבר כזה. בעבר הרחוק, היה לה איזה הרכב קטן בבית הספר, הם עשו קאברים של הביטלס, אם אני לא טועה. אולי זה איכשהו דיבר אליה, בקטנה. אבל אני לא מכיר אמא שלא תילחם באבא על הילדים, על החלומות שלהם ועל מה שבא להם לעשות".
נשמע שהקשר עם אמא שלך היה חזק מאוד
"אמא הייתה די הכל בשבילי. אני הבן הבכור בבית, אני גם הבן היחיד, אז היא פינקה אותי ממש. הייתי ילד של אמא כל החיים. היא גידלה אותי על עקרונות מאוד מאוד שמחים. נקרא לזה אפילו מוארים. אחד מהם הוא שחיוך זה כוח. אמרתי את זה גם בריאיון לתכנית, וזה משהו שאני ממש הולך לפיו. נגיד אחרי השבעה, כשאתה נכנס למן לופ שאתה לא יודע אם אתה בדיכאון או לא, המקום הזה נורא נורא קשה. בשבעה עצמה, יש עוד המון אנשים מסביבך, ואז פתאום אתה נהיה לבד, ופתאום אתה לא יכול לברוח מכלום. אתה שם, ויש לך שתי אופציות, או שאתה נכנס לדיכאון או שאתה מרים את עצמך וממשיך הלאה. בגלל שאמא לימדה אותי שחיוך זה כוח, החלטתי שאני לא הורס 24 שנה של חינוך ועקרונות. להיפך, אני תוקף את זה עוד יותר, בכל הכח. וזה בעקרון המוטו שלי".
איך מצליחים לחייך אחרי אובדן כזה גדול?
"זה היה מאוד קשה, לא היה לי קל בכלל. אבל כשיש לך בראש משהו שאתה רוצה לעשות בשביל בן אדם שאתה מאוד מאוד אוהב, וזה כל כך חשוב לך, אז באיזשהו מקום אתה מתאבד על זה. ברגע שאתה שם, אתה שם במאה אחוז. היא גידלה אצלי עקרונות של להיות אדם חזק ומאושר, היא בעצמה הייתה בן אדם נורא חזק".
"שבוע לפני התאונה אמא שלי התחילה לסגור חשבונות"
שנתיים לפני תאונת הדרכים, גילו לאמא של שמיאל סרטן במעי הגס. במשך כל אותה תקופה היא נלחמה, עד שלבסוף הודיעו לה שהיא הצליחה לנצח את המחלה. שעתיים עברו מהרגע שקיבלה את הבשורות המשמחות, ואמא שלו מצאה את מותה המצער בתאונת הדרכים. יש שיגידו צירוף מקרים, אבל לאורך הסיפור של שמיאל, לא פעם אין הסבר הגיוני לדברים שחווה. איך לדוגמה, חברת הביטוח של דבי שלחה סכום כסף מדויק, שאפשר לו להתחיל לפתח את תחביב המוזיקה כמקצוע. "אני לא יודע להסביר את זה, יש באמת דברים פשוט הזויים. היו עוד דברים שבכלל לא סיפרנו".
כמו מה למשל?
שבוע לפני התאונה, אמא שלי התחילה...אני קראתי לזה לסגור חשבונות. פעם ראשונה שהיא הלכה ונשארה במהלך כל שיעור הריקוד של אחותי הקטנה. היא ישבה בצד, ראתה אותה והתחילה לבכות באיזשהו שלב, כאילו היא לא הולכת לראות אותה יותר. משהו הזוי. אותי היא לקחה שבוע לפני התאונה, וסיפרה לי שהיא שכנעה את אבא שאני אלך ללמוד תואר למוזיקה. היא פשוט התחילה לסגור כל מיני דברים, שאתה אומר לעצמך אחרי זה בדיעבד, מה לעזאזל קרה פה? נראה כאילו היא ידעה שהיא הולכת, ואנחנו לא משפחה מאמינה. גם התאונה שלה הייתה יום אחרי יום כיפור. אני לא שוכח את זה, כי זה היה יום כיפור ראשון שהיא צמה בו כל החיים שלה. יום אחר כך – תאונה".
"איך שהמסך ירד נכנסתי למן פוקוס מפחיד, לא זכרתי כלום"
מאז אותה תאונה, שמיאל מנסה להגשים את החלום. הוא עבד בשלוש עבודות כדי לממן את עצמו, התחיל עם התואר בקריה האקדמית אונו והיום, הוא כבר מסיים לעבוד על האלבום הראשון, שיצא בקרוב. "זה ממש לא קל העסק הזה, הרבה עליות וירידות. אני מאמין שכל מוזיקאי שישמע אותי יסכים, יש המון רגעים שאתה לא בטוח שאתה מספיק מיוחד. ואתה אוכל לעצמך את הראש על כל מיני דברים, שבעקרון לא כדאי לך לאכול עליהם את הראש. אבל אין לנו לאן לברוח מזה, אנחנו במן תחרות כזאת. כל העולם מנסה להיות זמר או מוזיקאי, ורוב הזמן אנחנו משווים את עצמנו לאנשים אחרים, וזו בעיני הטעות הראשונה. לפי דעתי יש מקום לכולם, כל אחד עושה את המוזיקה שלו, ובתור מוזיקאים אנחנו צריכים לשמוח שיש כל כך הרבה סגנונות ואנשים, כי מוזיקה אמורה להיות שפה מאחדת. השפה היחידה שאין בן אדם שלא מבין".
נראה ששופטי "הכוכב הבא" הבינו את השפה ששמיאל דיבר, והעניקו לו שלושה כחולים. אבל בעוד היכולות הווקאליות שלו הפתיעו את הראל סקעת, אסף אמדורסקי דווקא לא התרשם מהדקויות של השיר, שהתפספסו לדעתו. "אני זה שביקשתי ממנו לתת לי את ההערה הזאת, ביקשתי את הביקורת. אני אישית מאמין שזה יכול לקדם אותי הרבה יותר מכל 'כחול'. ה'כחולים', את יודעת, זה נורא מפרגן, זה נורא מרים וזה נורא כיף. אבל ה'אדום' הזה מלמד. אני לא יודע אם אני מסכים במאה אחוז, אבל אני מכבד הרבה ממה שהוא אמר שם".
עוד ב"הכוכב הבא לאירוויזיון 2018":
- מי אמר את זה ב"הכוכב הבא לאירווזיון"?
- רוית בטאשוילי: "המוזיקה משמרת את הזוגיות שלי"
- הבת המאומצת של קרן פלס: "המשפחה יצרה איתי קשר"
מה חשבת על הביצוע שלך?
אני אגיד לך מה, במהלך האודישן כל האדרנלין הזה, כל הבלגן שמסביב, אתה בכלל לא זוכר מה קרה איתך שם. אז לראות עכשיו מחדש את כל התגובות, פתאום אתה נזכר בדברים שקרו לך באותו רגע וזה מטורף. אני לא יודע להסביר את זה אפילו, איך שהמסך ירד לי, נכנסתי למין פוקוס מפחיד, לא ראיתי מה קורה מסביבי, לא זכרתי כלום כלום, כלום".
ועכשיו כשראית את הביצוע מחדש, מה חשבת עליו?
"תראי, זה לא כמו להיות שם, במקום. כשאתה שם זה הרבה יותר אינטנסיבי, לראות את זה בטלוויזיה היה טיפה פחות. אבל נורא אהבתי את הביצוע שלי האמת, אם מותר לי להעיד על עצמי. האמת שנורא התלהבתי מהתגובות של השופטים. לא זכרתי שעפו עלי ככה. היו המון אנשים טובים, אז אתה לא בטוח לגמרי, אתה לא בטוח במאה אחוז אם אתה עובר או לא עובר".
איך התגובות ברחוב?
"האמת, אין לי מילים למה שהולך עם הדבר הזה. ממש ממש לא רגיל לזה, ואני לא יודע איך להתנהל עם זה אפילו. אנשים באים אליך, ואומרים לך שהיית ממש טוב, ואני לא יודע מה לענות להם. אני מסתכל עליהם בחיוך של דגנרט. עצרתי בתחנת דלק בדרך לריאיון נגיד, ומישהו פשוט עוצר את הרכב לידי ואומר לי: 'אני לא מאמין שאני רואה אותך פה'. ואז הוא התחיל לתת לי מחמאות, עצר אותי שם איזה עשר דקות, וזה באמת מדהים, זה כיף. זה ממש כיף".
"הכוכב הבא לאירוויזיון 2018": הערב (ראשון) ב-21:00, קשת, ערוץ 12