אבוב שהתהפך באמצע רפטינג סוער, ילד שנפל לתעלות ונציה, קיאק שכמעט הרג משפחה שלמה ובחורה שנתקעה באמצע מגלשה: ביקשנו מגולשי mako סיפורי מים מכל הסוגים וקיבלנו זוועות שגרמו לנו להרטיב מרוב פחד
מערכת תכניות קשת | המשימה: אמזונס | פורסם 09:50 02.08.16
מים הם אמנם מקור כל החיים, אבל לפעמים הם גם מקור של פחד-מוות. כאות הזדהות עם מתמודדי "המשימה: אמזונס" (רביעי ושבת ב-21:00), המסכנים את חייהם לאורך הנהר הגדול בעולם, ביקשנו מגולשי mako לשלוח לנו סיפורים מיוחדים, מקריפים, מזעזעים או מצחיקים שקרו להם עם מים. ככה זה נראה כשהמציאות עולה על הדימיון:
פעם שלישית רפיד / אסף אינצ'י
"יצאנו מספר חברים לאטרקציה בת שלושה ימים בנהר האפורימאק בפרו, שהוא אחד הנהרות המסוכנים ביותר בעולם המדורג כרפיד 5 - הדרגה הגבוהה ביותר. השיט בנהר מתנהל על מי מנוחות בקטעים מסוימים מהמסלול, אך יש גם לא מעט קטעי רפיד מלהיבים (בדיוק כמו בתמונה). אני התמקמתי בחרטום הראפט (סירת הראפטינג) כשרגליי נעוצות בתחתית לפי הנחיות המדריך המקומי. באחד מקטעי השיט השקטים התנהלה אווירה שמחה ומצחיקה. החברים החליפו בדיחות, המדריך הדרוך (שיושב בירכתי הראפט ושולט בניווט) איבד את ריכוזו והצטרף לשמחה ואני הסתובבתי כדי להיות חלק מהחגיגה. ברגע אחד הכל התהפך. הסתובבתי בחזרה לפנים כדי לראות לאן אנחנו שטים, הראפט החל לטפס על סלע ענק וברגע שהראפט החל לגלוש בחזרה על הסלע, כבר הייתי בתוך המים. זינוק לא רצוני הוציא את רגליי הנעוצות מהראפט לתוך מעמקי הנהר הגועש, בדיוק מטר אחד לפני קטע רפיד שוצף.
עמוק בתוך המים אני משכנע את עצמי לא להיבהל ומנסה לצוף בחזרה אל מעל פני המים. כשזה קורה כעבור מספר שניות אני מתנשם בכבדות ומנסה להחזיר את האוויר לריאות. אני שם לב בשבריר שנייה שנפלתי בין שני סלעים - מה שכמעט הכריע את גורלי. ברגע הראשון מעל המים הנהר מטיס אותי במהירות. אני מחפש מישהו שמנסה להציל אותי ולא מוצא. תוך כדי בליעת מים אני רואה לפתע משוט שמושט אליי. אני רואה שמדובר באחד המדריכים שמנווט בנהר בעזרת ראפט אישי. אני מנסה לאחוז במשוט ההצלה אבל לא מצליח. המדריך מתהפך 360 מעלות בתוך המים וחותר שוב להציל אותי. בפעם השנייה אני מנסה לאחוז במשוט ושוב היד מחליקה. רק בפעם השלישית וכשאני עובר רפיד מפחיד ומתהפך בתוכו מספר פעמים, מצליח המדריך המציל להביא אותי למקום מבטחים. חברי הראפט מושכים אותי בחזרה אל הראפט. אני מתנשם בכבדות, המום ורועד מבהלה. הם אומרים לי שברגע שנפלתי למים הם נקרעו מצחוק. אלא שיום לאחר מכן, באותו נהר ובאותן נסיבות, ישראלי טבע למוות".
ברגע אחד הכל התהפך|צילום: מתוך פעילות סיפורי מים המשימה אמזונס
תורת הגזע / אפרת באר שושני
"בדרכנו לפיץ רוי בארגנטינה החלטנו, החברה איתה טיילתי ואני, להישאר למעלה ולצפות בשקיעה. לא חשבנו על כך ששקיעה מבטיחה לאחריה חשיכה וכדי לחזור למחנה היינו צריכות לחצות את הנהר. לא מצאנו בחושך את הגשר וכבר פחדנו לאבד את דרכנו, אז כשמצאנו את הגזעים בתמונה חצינו את הנהר הגועש. למחרת ביקשתי לחזור למקום ולצלם, אבל היה מפחיד מדי לשחזר את ההרפתקה; לא היה לנו ברור איך בכלל הצלחנו לחצות את הנהר בחושך".
"לא ברור איך חצינו ככה את הנהר"|צילום: מתוך פעילות סיפורי מים המשימה אמזונס
"נזכרתי שאבא אמר שבמצבי לחץ צריך לפעול" / גליה כהן צבר
"לפני שנתיים הצטרפתי לאבא שלי וחברים שלו לשייט על אבובים בנהר הירדן בארץ. הבאנו אבובים מהבית וכל אחד היה על אבוב משלו. היה כיף מאוד, המים היו קרירים, השמש יקדה בשמיים והשניים יצרו שילוב כייפי וקייצי מושלם. אחרי שעה של כיף ותחושת אושר ראיתי שאנחנו מתקרבים לאשד (כמו מין מפל מים קטן עם זרם מים מהיר משאר הנחל), אז ניסיתי לסדר לעצמי תנוחה נוחה יותר ומבלי לשים לב החלקתי את האבוב מתחתיי עד שנסחף במפל המים המהירים.
נותרתי בלי האבוב, ונסחפתי בזרם המים המהיר. הראש שלי היה חצי במים וניסיתי לעלות ולנשום, כשהרגליים שלי מקבלות מכות מסלעים גדולים שהיו במים. עברה לי תחושה של כמעט מוות, אני לא יודעת להסביר אותה. בצד התחושה הזאת עלה בי זיכרון שבו אבא שלי אומר לי שבמצבי לחץ הכי חשוב זה לפעול ולנסות להיחלץ מהם. כשהראש שלי בצבץ מהמים הבחנתי בצמחיה שבצד הנהר וניסיתי לתפוס בה. בסוף הצלחתי, נחבלתי ברגליים מהסלעים ונשרטתי בידיים אבל הצלחתי לאחוז בענפים ולהסדיר את הנשימה.
אני אחרונה עם האבוב, כך שלא ידעתי מה עם השאר. רק כשהדבקתי איתם את הפער גיליתי שאבא שלי שם לב שהאבוב שלי שט בלעדיי, ואז ראה אותי. בעודו באשד עם הזרם החזק הוא העיף את האבוב שלו והתחיל לנסות ולשחות נגד הזרם עד אלי. הוא לא הצליח כמובן כי הזרם בנהר הייתה אדיר, והמהלך שעשה היה מסוכן מאוד ולא מחושב אלא מתוך האינסטינקטים שלו. אחרי שהסדרתי את הנשימה שמעתי אותו צועק וקורא לי אבל לא הבנתי מה זה, כי הייתי מעורפלת. היו בנהר הרבה משפחות ערביות, ופניתי לסירה הראשונה שעברה לידי. חבורת בנות דוברות ערבית שלא הבינו עברית, אבל כנראה הבינו את המצוקה שלי, עזרו לי לעלות לסירה שלהן. בעודי רועדת ראיתי אחרי האשד את אבא שלי וחברים שלו, ופרצתי בבכי".
"שמעתי אותו צועק וקורא לי אבל לא הבנתי מה זה"|צילום: מתוך פעילות סיפורי מים המשימה אמזונס
"יש רגעים שבהם רואים את כל החיים עוברים לך מול העיניים, ממש כמו בסרטים. לי זה קרה כשהייתי בת 10, כשמשפחתי ואני טסנו לחופשה בתאילנד. כחלק מהחוויה החלטנו לצאת לשיט ללב ים עם ספינת תיירים. אחת מהאטרקציות באותו היום הייתה שייט בקיאקים. אמא שלי פחדה והתנגדה אבל בסוף הסכימה. יצאנו בשני קיאקים - אבי ואחי באחד ואמי ואני בשני. היו איתנו גם קיאק עם מדריך ועוד תיירים רבים. יצאנו לדרך נרגשים וקצת מפוחדים. התחלנו לחתור והקיאק של אמא ושלי לא הצליח לזוז. התחלנו להילחץ, המדריך והקבוצה כבר התרחקו ולא הצלחנו לקרוא להם. ככל שעבר הזמן נסחפנו והתרחקנו לא רק מהקבוצה אלא גם מהספינה הגדולה.
בשלב הזה אמא כבר הייתה היסטרית. אחי הקטן שהיה רק בן חמש נלחץ, אבא ניסה לקשור את הקיאק שלנו לכתף שלו ולחתור עבור שני הקיאקים ללא הצלחה, ואני בעיקר לא האמנתי לכל מה שקורה ונבהלתי מאוד. עברו עשר דקות, רבע שעה, חצי שעה ואנחנו ממשיכים להיסחף. השמש רותחת מעלינו, ופתאום אנחנו קולטים שאנחנו מתקרבים לאיזור עם מעין מערות כאלה באמצע הים. בשלב הזה התחלנו לאבד את זה. אמא הייתה כבר עם דמעות ואמרה לי - שיר, תגידי שמע ישראל. ברגע הזה התחלתי לבכות והייתי בטוחה שלא נצא מהיום הזה בחיים. ההורים שלי פחדו שזה באמת מה שיקרה אבל לא אמרו לנו את זה וניסו לחלץ את כולנו מהמצב.
לא היו בפנינו הרבה אופציות, יכולנו לקפוץ ולנסות לשחות נגד הזרם שהלך והתחזק או לחכות ולקוות שיעבור קייאק אחר ויוכל לקרוא לעזרה. ממש רגע לפני שכבר קפצנו למים ראינו תמנון צהוב, לא גדול אמנם, אבל ממש מפחיד. הבנו שהאופציה הזו לגמרי ירדה מהפרק והרגשנו שהסוף שלנו קרוב. ברגע הזה ממש ראיתי את חיי הקצרים עוברים מול עיניי - את החברות מבית הספר, הבית, המשפחה, החלומות, והרגשתי חסרת אונים. אמא חיבקה אותי חזק בקיאק שלנו ואמרה שהיא אוהבת אותי. אבא חיבק את אייל, אחי הקטן, ואמר שהכל יהיה בסדר ושאנחנו נינצל. הלחץ היה היסטרי וממש אז, כמו בנס, הגיע קיאק ובו שני סינים. אמא התחילה לצעוק בקול - HELP HELP, וכעבור כחמש דקות הגיעו שני קיאקים עם מדריכים והצילו אותנו. זו הייתה חוויה שלא אשכח בחיים, חווית המים הכי סוחפת שיש".
יש ילד במים / אליה מרן
"לפני שנה נסענו לחופשה משפחתית באיטליה. כחלק מהטיול היינו בוונציה לכמה ימים. ביום האחרון המלון הזמין לנו 'מונית', כלומר סירה, לאוטובוס שיקח אותנו לשדה התעופה. בזמן הזה אחי הקטן עמד על הרמפה בשביל להסתכל מתי מגיעה הסירה כמו שעשה העובד של המלון. הוא לא היה כל כך זהיר ונפל ישר למים! ברגע שזה קרה סבתא שלי קפצה והתחילה לצרוח בצרפתית, סבא שלי ניסה להרגיע אותה, ואמא שלי ואני רצנו ישר לנסות לעזור לאחי הקטן. אח שלי התחיל לצחוק כשנפל למים וכולנו בהיסטריה. העובד של המלון חילץ אותו מהמים ובדיוק באותו הזמן הגיעה הסירה וגם הנהג שלא הבין מה קורה, ועזר לו. בגלל שהיינו חייבים להספיק לטיסה לא היה לאח שלי זמן להחליף בגדים ולהתייבש, אז עלינו לסירה ושלפנו כמה בגדים מהמזוודה, והנהג הנחמד הביא לו מגבת. עד היום כשאנחנו נזכרים בסיטואציה כולם נשפכים מצחוק, וזה רגע שעשה את הטיול שלנו למשמעותי ומזכיר לנו את החשיבות של המשפחה".
"עד היום כולנו נשפכים מצחוק"|צילום: מתוך פעילות סיפורי מים המשימה אמזונס
המגלשה שתקעה אותי / שרון נגר
"אני לא בחורה מצומצמת, או כמו שאמרה דניאל התותחית: "כלבים אוהבים עצמות - גברים אוהבים בשר", הכי מזדהה איתה. כשהבת שלי היתה בת 6 נסענו להכל כלול בטורקיה. באחת הפעמים בהן נחתי מהאוכל, הילדה ביקשה שאבוא איתה למגלשות "של הקטנים". בתור האמא הכי מגניבה אבר, ועם כל הביטחון, הסכמתי. ואז הגיע קטע שכל עבודת צוות הבידור של המלון החווירה לעומתו - נכנסתי למגלשה לפי התור (בכל פעם שחררו אחד) כשתחילת המגלשה היתה מקורה כמו צינור בעצם, ואני עם גודלי המשובח נתקעתי! לא הצלחתי לזוז. שחררו את הבא בתור כי לא ראו שאני תקועה שם, ואז עפתי כמו טיל בליסטי מהבעיטה שלו ונחתתי בקול תרועה רמה לאמצע הבריכה, משפריצה לכל עבר. מיותר לציין שצלעתי כל החופשה מהבעיטה שלו בגב אבל מצד שני הייי, נהייתי סלב בקלאב, כולם הכירו אותי".
"נהייתי סלב בקלאב"|צילום: מתוך פעילות סיפורי מים המשימה אמזונס
זה סופה של כל חכמולוגית / תובל יונה-גולן
"הימים החמים של פסח 2012 הוציאו אותי ואת חבריי הטובים מהמיטה היישר לטיול בן 3 ימים בצפון. הגענו לבריכה עם צוק מעליה ואחד אחרי השני קפצנו מהצוק בלי שום בעיה. עד שהגיע תורי... הייתי חייבת להיות חכמולוגית והחלטתי לנסות לעשות איזה סלטה בדרך למים, כמו שאני יודעת. הקהל מסביב הסתכל, נדהם, ואז זה הגיע... נפלתי. על כל הגוף. לסתום את האף לא עזר יותר מדי. סבלתי מכאבים במשך כל אותו היום וקיללתי את ההחלטה. אבל בסופו של דבר היה שווה את זה כי יצאה לי אחלה תמונה, והרבה בזכותה זה טיול שייזכר לתמיד!".
"בסוף יצאה לי אחלה תמונה"|צילום: מתוך פעילות סיפורי מים המשימה אמזונס
כל כלב בא יומו / גבריאלה אדמס
"בעלי ואני ביקרנו בוולנטיינס דיי בעיר הכי רומנטית - ונציה - עם הכלבה שלנו, פקינזית קטנה וסקרנית. היה קר מאוד כי זה היה בפברואר (לא תקופה מומלצת לנסיעה!). חזרנו מדייט הוולנטיינס יחד והורדנו את הכלבה מהמלון לסיבוב. ישבנו על שפת תעלת המים, שבשעת הלילה המאוחרת היו שקטים לחלוטין ונראו שקופים לגמרי בדממה מוחלטת. הכלבה שלנו ירדה לחקור את המדרגות ובלי לשים לב פתאום מצאה את עצמה עם חצי גוף בתוך המים הקרים! המדרגה שהיא דרכה עליה היתה כולה בתוך המים! היא עשתה קול מצחיק של פאניקה שלא נשכח לעולם, ומכיוון שהיינו אחרי כמה כוסות יין איטלקי משובח יכולנו רק לצחוק במשך עשר דקות עד שהתעשתנו ולקחנו אותה להתייבש בחזרה במלון".
"יכולנו רק לצחוק במשך 10 דקות"|צילום: מתוך פעילות סיפורי מים המשימה אמזונס
לבד בלב ים / זויה גבריאלוב
"החלטנו לקחת קורס צלילה בימים גשומים של מקסיקו. המראה שהתגלה בפנינו היה מרהיב - עולם ומלואו של צבע וחיים. בזמן היציאה מהמים, מכיוון שירד גשם בחוץ, הסירה לא הצליחה להתייצב לאורך זמן ולאפשר לכולנו לעלות, לאט לאט כולם עלו ואני נותרתי אחרונה כאשר אני רואה את הסירה מתרחקת ממני, עקב הרוחות החזקות, ואני נותרתי לבד בלב ים. לבסוף הצלחתי לעלות בבטחה לסירה, ואז עגנו בחוף בו היו פזורות קונכיות בשפע".
"אני רואה את הסירה מתרחקת ממני"|צילום: מתוך פעילות סיפורי מים המשימה אמזונס
אין כמו חיוך של פיל / שיר לוי
"בין כל המסעות בקוסמוי, במהלך טיול ג'יפים משוגע לחלוטין (כשתוך כדי ניסינו להימנע מהאטרקציות שקשורות לחיות) עברנו ליד הפילה המהממת הזו. אחרי שסחבה משפחה שלמה על הגב, המטפל שלה ליטף אותה ורחץ אותה בצינור עם מים צוננים שלרגע קט נתנו לה נחת. זה היה מחזה יפה וגם חוויה מתוקה של אנושיות ואכפתיות. הפילה ממש חייכה, וקל לראות שפילים מחייכים. התמונה הזו תישאר אצלי חרוטה".
פיל פילון|צילום: מתוך פעילות סיפורי מים המשימה אמזונס
עזבי לאה שבת, זו לא דירה בשבילך / דבי רימון אנסבכר
"היינו זוג צעיר בסוף חודש השמיני להריון, בדירה בבניין נוראי ביד אליהו שהיו בה הצפות ביוב כמעט כל יום. בדלת ליד גרו שני אחים עם אמם הקשישה, ובקומה מתחת גר קשיש שלא היה יוצא מהבית וחלונות ביתו היו מוגפים תמיד. בכל פעם שהייתה הצפה של מים בדירת האחים, הם היו גורפים את המים לחדר המדרגות והוא היה מקלל ומגדף בקולי קולות. היינו צריכים למצוא דייר שיחליף אותנו בדירה, וכבר היינו די מיואשים. באחה"צ קייצי הטלפון צלצל ומישהי בשם לאה רצתה לראות את הדירה. היא סיפרה שיש לה כלבים ושהיא אוהבת את המרחבים בשכונה. סידרנו קצת שייראה סביר, ושנייה לפני שהיא נכנסה בעלי דאז עשה עם הפומפה בשירותים, שלא יהיו הפתעות.
הדלת נפתחה ומתברר שלאה שבת, האחת והיחידה, באה לראות את הדירה. ישבנו בסלון הפיצפון והשיחה קלחה, היא מתוקה אמיתית, כשבזווית האוזן אנחנו מתחילים לשמוע גירוף של מים. מתברר שהפומפה פתחה את הביוב אצל השכנים. בעלי הגביר את הטלויזיה מרוב בושות שעכשיו לאה שבת הולכת לשמוע צרחות וגידופים, והגביר עוד ועוד עד שכבר לא שמענו את עצמנו. זה כבר נהיה בלתי אפשרי עם הקללות ברקע, הטלויזיה פול ווליום ואנחנו מנסים לנהל שיחה כאילו כלום. עד ששנינו התפרצנו בצחוק ואמרנו לה - לאה, זו לא דירה בשבילך. היא הזמינה אותנו להופעה ונפרדנו בחיבוק. ואגב ההריון, הילד כבר בן 19, ומאז יש לי פינה חמה בלב ללאה שבת".
ולסיום: כמה ילדים נכנסים בבריכה אחת? / עופר נאור
הרבה מאוד מאוד|צילום: מתוך פעילות סיפורי מים המשימה אמזונס
