היום השקט, השלו והנקי ביותר בשנה שוב כאן. בקרוב הרחובות יתמלאו ברבים שיצעדו לעבר בתי הכנסת וימלאו אותם בלבוש חגיגי, בזמן שאחרים יחבשו קסדה, יעלו על אופניים ויצאו לרכוב על הכבישים שלרוב שמורים לרכבים. אם תפילות פחות מדברות אליכם, או שאתם לא ממש בקטע של להזיע ומעדיפים להיזרק על הספה עם איזה בינג' טוב - מה נגיד, הגעתם למקום הנכון.
תשע שנים מאז שהסתיימה, ארבע עונות ואינספור רגעים שהפכו לזכורים במיוחד - זה בדיוק הזמן לחזור ל"רמזור", קומדיית המצבים של אדיר מילר, אותה כתב יחד עם רן שריג. לפני כל סיבה שעשויה לשכנע אתכם כי זה הבינג' הנכון ליום כיפור הזה, במידה ואתם צמים זה בדיוק הזמן לקפוץ לפרק בעונה הראשונה בו לאמיר נתקעת פטרוזיליה עיקשת בשיניים - מבטיחים שהמראות יעזרו לכם לדכא את התיאבון לפחות לעוד שעתיים. ובכל זאת, הנה חמש סיבות שבגללן כדאי לכם לחזור אל אמיר (מירי), טלי, ירדנה, איצקו, לילך, דניאל וחפר (וגם שירי סרטים):
- שונאים, סיפור אהבה: מערכת היחסים של אמיר והכלבה ירדנה
חשבון הנפש של יום הכיפורים יכול לכפר על העבירות שבין האדם למקום, אבל לא על אלו שבין האדם לחברו, ובטח שלא על אלו שבין האדם לכלבו (או הכלבה של טלי במקרה הזה). איך נאמר את זה בעדינות, אמיר לא מת על ירדנה וממש לא מתבייש בזה. מההתחלה ברור שירדנה ואמיר זה לא סיפור אהבה, וכבר בפרק הראשון מגלים שהטיולים איתה נועדו בעיקר כדי להרים צלצול לאיצקו או לחפר (מישהו אמר "חבר כלבה"?). וכמו בכל מערכת יחסים שנתקלת בקשיים, גם במקרה נעשתה פנייה לגורמי מקצוע - פסיכולוגית כלבים שמאבחנת את שורש הבעיה "בנתק ביחסים שבין ירדנה לזכר, לפאלוס". לשמחתו של אמיר, היחסים עם ירדנה מגיעים לסופם במותה הפתאומי לאחר דריסת משאית, לא לפני שהוא נאלץ לרבוץ למרגלות טלי כחלק ממשחק תפקידים אצל הפסיכולוגית. מותה של ירדנה הופך לסימבולי במיוחד כשזה מגיע בסמיכות להולדת בתם הבכורה של טלי ואמיר, שגם זכתה להיקרא על שמה. - הקאצ'פרייזים שתפסו את כולנו
ואלה שמות: "שירי סרטים", "גיסנו", "שומר רעב", "חבר כלבה", "לקנות לא טוב", "פורוורד שרגא", "מחתלת בציבור", "חבל שתורידו דופק", "ליצן לוויות", "חבר פלאפל" - נראה שהחבורה המציאה מילון משלה לתאר כל אירוע, מצב או פעולה בשפה העברית. חבר מתחתן? אמור "שם שייבה". חברה מתקשרת כשאת במכונית עם בן הזוג? פשוט תשתעלי ותבקשי ש"יעביר את הטישו" כדי שהחברה תדע לא לרכל. לאורך כל העונות קיבלנו משפטים וביטויים רבים שהחליפו את הסלנג המוכר והשחוק, השתלטו על השפה ונשארו עד היום. אז מה יהיה איתך גיסנו, אתה מתדרדר מרגע לדודלי. - הספרייה האלטרנטיבית הקורעת של אמיר
יום כיפור זו הזדמנות מעולה להגיע אל הספר שנח לנו על השידה כבר חודשים ארוכים, או יותר נכון מיום כיפור שעבר. הספר שהבטחנו לעצמנו ש"זהו, השנה אנחנו ננצל את היום הזה לקרוא אותו סוף סוף". אז אם בכל זאת לא בא לכם להתחיל את הביוגרפיה על הפוליטיקאי או לקרוא בפעם העשירית את "שבועת רחל", מצאנו כמה מהאופציות המעולות (והמומצאות) שהופיעו על כריכות הספרים שמילר שתל בספריו של אמיר בסדרה. הנה כמה אוצרות שאתם חייבים לנסות: "חברים מספרים על ביבי", ספרו עטור השבחים של בנימין נתניהו, "לישון על הספה, המדריך לאב הצעיר", "חד וחלק" מאת שלומי סרנגה, "די! אני לא יהודית רביץ" מאת הסופרת המוערכת נורית גלרון, "לאחותי לא קוראים לאה" של המלחין והיוצר המחונן שלומי שבן. באמת שכואב לנו כל כך שהספרים האלו לא אמיתיים כי היינו משלמים הרבה בשביל ההזדמנות לקרוא אותם, לא רק ביום כיפור. - הגמל שפגש את התפילין ויצר תדהמה
האמת שזו גולת הכותרת. מעבר לבדיחות ולדינמיקה שבין בני זוג, כל פרק מכיל ציפייה לכוריאוגרפיות הקורעות של אמיר במאי האירועים (כל אירוע שעולה על הדעת, בעיקר הזניחים ביותר). חוץ מאיתנו, גם עובדי קייטרינג "המאכיל" לא ישכחו את הנאמבר שבנה להם לקראת אירוע "העובד המצטיין" וכלל את הקלאסיקה הבאה: "סיבוב שתיים-שלוש, ברושור. גמל, תפילין, תדהמה!". מעבר להמחזות הקלילות, המתח בין אמיר לקלידנית לידיה שפילג מדינה שלמה, חי בכל הכוח גם בצפייה חוזרת: האם הסולם הנכון זה פה מינור או רה מז'ור? מתים עליך מירי אבל לגמרי בצד של לידיה, בטח אחרי שניסית להחליף אותה בגילברט וגילית שהוא מאלתר כל הזמן. - זיסו ובז'ה מתעקשים להוריד דופק
חייבים להגיד, הלוואי עלינו כמות התחביבים של זיסו ובז'ה. אם אתם לא יודעים מיד על מי ומה אנחנו מדברים - אולי תיזכרו דווקא את אמיר, חפר ואיצקו אומרים פעם אחר פעם: "חבל על הדופק, שחקו עוד אחד". אז בזמן שהחבורה הייתה עסוקה בעיקר לשבת וללרלר, זיסו ובז'ה שיחקו כדורסל, רכבו על אופניים לנקודת התצפית ואפילו צללו בים לראות דיונונים. אנחנו יודעים שלפעמים התוכניות שאנחנו קובעים זה רק התירוץ בשביל להיפגש עם חברים, אבל השלישייה לקחה את זה לאקסטרים - ואולי דווקא מדובר בגאונים שמצאו את התחביב האולטימטיבי?