"החיים לא השאירו לו סיכוי ובתוך כל זה הוא ניסה לתפקד"

המוות של יהונתן גפן הכה מדינה שלמה בתדהמה. תוך רגע אבד אדם שהיה אחד מהנכסים הגדולים ביותר של התרבות הישראלית. כותב, משורר ואמן מהגדולים ביותר בכל הזמנים, אבל לא רק - הוא גם היה אבא של אביב גפן. מערכת היחסים המורכבת בין האבא והבן המפורסמים, ידעה לא מעט עליות ומורדות לאורך השנים שדוברו דרך המוזיקה ולעיתים גם דרך התקשורת. עכשיו, לראשונה לאחר המוות של יהונתן, החליט גפן הבן לחקור את סיפור חייו של אביו והקשר ביניהם דרך כל האנשים שחיו לצידו, על מנת לסגור מעגל. 

מהילדות בנהלל, לאהבה הגדולה והמסובכת עם נורית גפן, להלם הקרב ממלחמת הכיפורים והתעלומה בנוגע למוות של אחותו ואימו של יהונתן. כל הדרכים בהם הלך, האנשים שליוו אותו והכירו אותו יותר טוב מכולם ואין ספור שאלות שמהדהדות בראשו של הזמר בנוגע לאביו. בסרט "אבא. סיפור", אביב אוסף את מי שהכירו את אביו טוב מכולם ושואל את השאלות הקשות ביותר, כאלו שאפשר לשאול רק אחרי לכתו. 

חבורת "לול" והמפגש הראשון עם נורית גפן

"הסיפור של אבא מתחיל בנהלל, כאן גם תיפול אבן הדומינו הראשונה של האבל", פותח גפן בתחנה הראשונה בחייו של אביו, היישוב ממנו כל כך רצה לצאת, וממשיך: "תל אביב הולכת להעניק לו חיים בשפע ואיך לא, גם מפגש ראשון עם חבורת 'לול'".

גפן שרק עבר למרכז, התחבר עם חבורת אומנים צעירים ומפורסמים במיוחד. ביניהם אריק איינשטיין, אורי זוהר, שלום חנוך ושאר חבורת "לול". חנוך שגם קרוב מאוד לאביב ושימש לו בתור מנטור וחבר קרוב, מתאר את היחסים עם יהונתן: "מאוד אהבנו אחד את השני".

אבל לא הייתם חברים אף פעם.
"היינו חברים. אני בפירוש אומר שהיינו חברים. אחר כך לאט לאט התרחקנו, כל אחד התעסק עם עצמו".

בחבורת לול הוא היה איתכם או אאוטסיידר?
"הייתי קורא לזה אאוטסיידר. החבורה הייתה קצת פרועה, הוא לא התחבר עם ההווי וההומור. הוא כתב על זה ספר שלא קראתי אף פעם, מתוך כעס על זה שהוא כתב אותו. לא יצא לי לכעוס על הרבה אנשים בחיים".

על מה הכעס?
"חבר אחד שלי פוגע בחבר אחר".

באותה תקופה הכיר יהונתן את מי שלימים תהפוך לאשתו, אם ילדיו, גרושתו המפורסמת ואחת החברות הקרובות ביותר שלו - נורית גפן. "שלום (חנוך) אמר לי, 'את רוצה לבוא לסרט?'. אמרתי שטוב ואז אני רואה אותו יושב ולידו יושב עוד מישהו. ראיתי בחור מהמם, הכי יפה בעולם. אמרתי: 'הולכים לסרט?', אז יהונתן אמר: 'אין סרט. הולכים אליי'. הלכנו ברגל, הגענו לדירת חדר ושלום אמר שהוא הולך להביא עוגות. יהונתן הושיב אותי על מיטת שדה ואמר לי: 'אני משורר, אני אקריא לך שירים'. אז ציפיתי שיקריא שיר או שניים, אבל הוא לא הפסיק להקריא לי שירים וקיבלתי מיגרנה. כנראה הייתי אלרגית אליו".

"בנהלל הייתה הרגשה שעושים נופש בצ'רנוביל"

נורית ממשיכה ומתארת את סיפור האהבה ביניהם וחושפת את הכוונות שיהונתן הצהיר כבר בהתחלה: "הוא היה הגבר הכי יפה בתל אביב, אהבתי אותו מאוד. כשהכרתי אותו, הוא אמר לי שהוא רוצה בית ומשפחה"

ועדיין הוא לא הצליח להיות משפחתי, למרות שהוא רצה את זה.
"כי עברה עליו ילדות מאוד קשה. הוא איבד את אמא שלו ואת אחותו. אני יודעת ממה שהוא סיפר לי שהיה לו לא קל. ילד שלא אוהבים אותו, לא יודע לאהוב".

הילדות בנהלל ותעלומת המוות של אחותו ואימו

"היום אני יודע שהוא פשוט לא בטח באהבה, הוא בעיקר חשב איך לא ליפול לבור הבא. כילד תמיד נסענו לבקר שם בנהלל והייתה יותר שתיקה מהסברים", חשף אביב את המורכבות בנוגע למשפחתו הידועה של אביו, ''המשפחה תמיד שווקה כמו משפחת קנדי, אבל האמת שלא הייתה שם שום אצולה. בכניסה לבית בנהלל היו דקלים גבוהים וזה היה הסימן שהגענו. למרות החיוכים העוגות והתה, הייתה הרגשה שעושים נופש בצ'רנוביל".

בארכיון של נהלל מופיעות לא מעט תמונות מהילדות והנעורים של גפן האב, שלא מספרות את הסיפור העצוב של משפחתו. כשהיה בן 20 נפטרה אמו מנטילת מנת יתר של תרופה ועשור לאחר מכן, התאבדה אחותו נורית שסבלה מדיכאון. 

ענת בן ארי, אחותו הקטנה של יהונתן, נולדה בהפרש גילאים גדול ממנו יחסית. "כשאני נולדתי הוא היה בן 17, וכשנורית נפטרה הייתי בת 14", היא משתפת. גם היא עצמה עד היום לא יודעת את האמת מאחורי תעלומת המוות של אחותה ואימה: "לי אמרו שנפלט כדור. היה אקדח במגירה והיא השתמשה בו וזה היה נורא".

וסבתא התאבדה?
"היא נשכבה לידי, מי מתאבד ליד הילדה הקטנה שלו? אני חושבת שאני הכי אמיצה במשפחה כי אני אומרת שאין לדעת".

הימים ב"צוותא", "הכבש השישה עשר" ודעותיו הפוליטיות

שניים מהפרויקטים הגדולים והזכורים ביותר בחייו של גפן האב, היו ההופעות במועדון הצוותא עם דני ליטני ואלבום שירי הילדים שהקליט והפך להיות פיסת אומנות על נצחית. "הוא פרץ את כל הגבולות לפניו והשאיר דורות שלמים לגדול ולהירדם עם הכבש. הוא דיבר את השפה של הילדים כמו קוסם הוא היה נכנס ויוצא מהדמיון שלהם, הבין הכי טוב את הפחדים והחלומות שלהם. הוא היה מעולה עם ילדים כל עוד זה לא הילדים שלו", משתף אביב על דרכו המפוארת של אבא שלו. והשותף שלו דאז, דני ליטני מוסיף: "היינו בהופעות יום יום, 300 הופעות בחודש"

"יהונתן ידע שהוא יודע לכתוב, היה לו את זה בכיס"

אחרי הופעות הוא היה הולך הביתה אלינו?
"לא תמיד. בזמן ההופעות היינו שותים בלי הכרה ומעשנים, ככה שאני לא זוכר איפה היינו".

איזה אבא הוא היה?
"די חרא של אבא. לא חושב שבאותו זמן זה תפס לו מקום מרכזי בראש, הוא היה המרכז. לפעמים היית עובר אז הוא היה טופח לך על הראש".

חברו הטוב של יהונתן, הזמר דויד ברוזה, דווקא החזיק בדעה שונה: "אתה חושב שהוא לא היה עסוק בך? הוא דיבר עלייך המון. למה אתה חושב שקיבלת גיטרה ממני? הוא בא ואמר לי: 'אביב צריך גיטרה'".

אבל לשמוע שירים שלי הוא לא שמע.
"הוא נתן כל מה שהיה לו".

ברוזה גם לקח חלק בפרויקט 'הכבש השישה עשר' והוא סיפר על העבודה המשותפת: "הוא קרא לי להצטרף לקבוצה עם גידי גוב, יוני רכטר, יהודית רביץ והוא, זאת הייתה זכות אדירה. השילוב של הקולות היה וואו והטקסט שלו שאין עוד דבר כזה בעולם".

יהונתן היה ידוע מאוד בדעות פוליטיות קיצוניות וגם לא חשש להביע אותם בפני קהל רחב: "אבא שלך היה מאוד אמיץ. הוא אמר דברים שלא אומרים נגד המלחמה והצבא והכיבוש. היו איומים שיחטפו לי את הילדים ויהרגו אותו ומישהו אפילו עשה את הצרכים שלו במכתב ושלח את זה בדואר".

במהלך דרכו, פגש גפן האב את מי שלימים ייקח חלק משמעותי מאוד במערכת הפוליטית - יאיר לפיד. "יהונתן אהב את הקצה, הוא היה כזה. אני זוכר המון מקרים שבהם הוא אומר למישהו משהו נורא. הוא היה מנסה לראות עד איפה אפשר להגיע עם הזעזוע ממה שהוא אמר והייתה לו את האפשרות הפנימית להגיד כל מה שהוא חושב ולשאת בתוצאות. אני לא יודע אם זה היה אומץ, כי אני לא בטוח שהוא היה יכול אחרת".

הוא היה ההשפעה שלך בהתחלה?
"תיאורטית היינו אמורים להיות מתחרים. הייתי צריך להיות יהונתן הבא אז, זה כבר לא נראה ככה. היה מישהו שמדבר שפה שלא ידעתי שאפשרית, השילוב הזה של נגיעה באמריקה עם הומור וציניות וגם כאב יסודי בטקסט והוא הצליח לחבר את כל זה. אני זוכר את עצמי הולך לקנות את זה בתקליטים ובודק דרכו את הקול שלי. הוא ידע שהוא יודע לכתוב, הוא קם בבוקר ולבש מכנסיים והיה לו את זה בכיס. זה כוח בעולם לדעת שאתה עושה משהו יותר טוב מכל אחד אחר".

היחסים המורכבים עם אביב

גם מי שלא הכיר את מערכת היחסים המורכבת במשפחת גפן באופן אישי, היה יכול לנחש בקלות מהשירים של הזמר ומכל הראיונות החשופים, שהקשר עם אביו לא פשוט. החבר הקרוב לפיד, שיתף את אביב בשיחות על חינוך ואבהות שהיו לו עם יהונתן: "היו לנו ויכוחים. אני אמרתי שילדים צריכים גבולות ומשמעת ויהונתן אמר שהם צריכים את החופש להיות כל מה שהם רוצים. אז הייתי אומר לו: 'למה הוא צריך ללכת יחף לכל מקום?' והוא אמר לי: 'מה זה ענייני?'. אבל נקודת המוצא הייתה שילדים שיודעים שאוהבים אותם מאוד, אין משהו שהם לא יוכלו לעשות. את המתנה הזאת הוא נתן לכם, אפילו אם הוא עשה טעויות".

אמו של אביב, נורית, חשפה את הצד השני שלהם בתור הורים, שהתמודדו עם ילד ונער לא פשוט: "זה היה בית חולה נפש. תמיד אמרו שאנחנו משפחה מטורפת. לא היית תינוק קל בכלל, היית היפראקטיבי, למדת בכיתות טיפוליות כי לא יכולת להיות בכיתה רגילה. אתה לא מקבל מרות בכלל ובסוף אני ואבא נכנענו לך כי היית יותר חזק מאיתנו".

אני הייתי חזק או שאתם הייתם הורים חלשים?
"היית נורא חזק. ניצחת אותנו. הורים וילדים זו קומבינציה לא טובה".

"זו אמירה שהיא ברמת הפיגוע בנפש של ילד"

משפחת גפן היא לא המשפחה המפורסמת היחידה בשושלת הזאת. גם בני הדודים ממשפחת דיין, עברו ילדות לא פשוטה תחת צלם של משה ואסי דיין. "נורמליות זה דבר סובייקטיבי", שיתף אביב והשווה את החיים אל מול בן דודו - ליאור דיין, "ליד משפחות נורמטיביות אולי היינו שונים, אבל ליד אסי דיין, אבא היה נראה כמו רואה חשבון מקריית אונו".

השיחה בין בני הדודים שחוו ילדות שכללה חוויות די דומות, נכנסה אל מקומות עמוקים בנוגע לקשר עם האבות שלהם. "רק כשהייתי בן 19 התחילה באמת המערכת יחסים שלי ושל אבא שלי. הוא רוב הזמן היה עסוק בכתיבה, זה היה הרבה יותר חשוב מילדים". משתף דיין ואביב משלים אותו עם חוויה משלו: "אבא שלי היה יותר נוכח מאסי, אבל הוא תמיד דאג להגיד לי שהשיר הבא שלו תמיד יהיה מקום ראשון".

דיין שהתקשה לשמוע את האמירה של גפן קבע כי בעיניו מדובר במשפט קשה, שמעיד על אופיו של אדם: "זה ברמת הפיגוע בנפש של ילד". אחר כך המשיך והעמיק בקשר בין אביב ויהונתן, "כמה לדעתך הקשר הפגום עם אבא שלך הוא חלק מהיצירה שלך? האם היית אדם שונה כיוצר אם לאבא שלך ולך היה קשר כמו שיש לך עם הילדים שלך?". אביב השיב לו: "כנראה שלא הייתי יוצר והיו נחסכים לי גם הרבה כאבים".

דיין: "אם אתה שואל אותי כמי שמסתכל מהצד, ברור שהמחיר הוא בפועל של המציאות. אבל המתנה היחידה שמקבלים זה עומקים, יכולות ביטוי של רגשות".
גפן: "אני מוותר על כל זה. מבחינתי אני ואתה כל החיים בגלל האבות שלנו, הלכנו על רימוני הלם. התפוצצנו כל הזמן מחדש ואספנו את עצמנו. כשאני רואה אדם רגיל ונורמטיבי אני מת להיות כמוהו, עזוב את כל השירים".

דיין: "התחלת לשיר כדי שאבא שלך ישמע אותך?"
גפן: " בטח".

דיין: "אבל הוא נתן לך ביקורת על השירים?".
גפן: "לא היה לו זמן, תמיד הוא היה מעדיף לראות משהו בטלוויזיה. הוא לא היה שם בשבילי מבחינה מוזיקלית, אמא שלי הייתה תמיד".

"הייתם שניכם אומנים והוא קינא בהצלחה שלך"

גברי בר גיל, אחד מחבריו הקרובים ביותר של יהונתן, חשף בפני אביב נקודת מבט חדש על היחסים עם אביו: "היחסים איתך היו יותר מורכבים. החוצפה שלך לענות לו, הייתה בלתי נסבלת. אבל הייתה עוד סיבה ואני לא בטוח שהיית ער אליה, הייתם שניכם אומנים והוא קינא בהצלחה שלך. ידעתי לזהות את זה וזה לא היה לו פשוט"

בשלב מסוים החליט יהונתן לעבור לארה"ב, כדי לפתוח בחיים חדשים ולהצליח שם. "ניו יורק הייתה מאהבת גרועה, סנוורה אותו עם האורות והמרחב שלה, והייתה בעיקר רעש לאדם שהכי חייב שקט. הוא התחתן שוב והביא לעולם את אחותי נטשה, ושוב הגיע בדיוק לאותה צומת - לטפל בילדה או לטפל בעצמו", שיתף אביב במסעותיו של אביו. אלא שמצבו של גפן האב רק החמיר בניו יורק והאלכוהול והסמים היו לו חברים קרובים מידי.

מי שנחלץ לעזרתו כשהוא הגיע לשפל, היה החבר הטוב לפיד, שבמקרה היה בביקור באזור. "הייתי בלוס אנג'לס ונורית התקשרה ואמרה לי שהמצב לא טוב. בהתחלה הוא לא רצה לפתוח לי את הדלת נכנסתי והוא היה במצב מאוד לא טוב", שיתף לפיד והוסיף: "אני זוכר שהכנסתי אותו עם הבגדים למקלחת. נשארתי איתו האכלתי אותו השקיתי אותו והיו כל מיני אנשים שדפקו לו בדלת, כנראה דילרים. אמרתי להם שילכו לפני שיקרה משהו רע ובסוף העליתי אותו על מטוס".

מי שהייתה שם כדי להציל אותו מהמצב הזה, למרות שהם כבר לא היו יחד היא אמו של אביב, נורית. "הוא גמר בקבוק וכמה גרם קוקאין, הוא היה אבוד, אומלל ובודד. אמרתי לו: 'אתה לא נשאר פה יום'. אמרתי שהוא חוזר אליי ואני מטפלת בו. הוא היה אצלי שנה והלך לגמילה וטיפולים והוא הרגיש משפחה. היינו כולם איתו והוא חזר לחיים", שיתפה.  

הלם הקרב שנחשף וימיו האחרונים

"בטיפול הפסיכולוגי האחרון שלנו, זו הייתה הפעם הראשונה שהוא עמד מולי כולו בדמעות ואמר: 'אביב, אני הלום קרב'. החיים לא השאירו לו סיכוי, ובתוך כל זה הוא ניסה לתפקד גם כאדם וגם כאבא. המעט שקיבלתי היה בשבילו המון, הוא היה צוללן שנכנס למים עם בלוני חמצן מרוקנים ועדיין נלחם על כל נשימה", שיתף גפן על הדרך שעבר אביו עד לרגע ההשלמה עם הטראומה שהוא נשא.

"בארבעה ימים הוא איבד את השיער ואת הגבות"

ברוזה, שהיה חברו הקרוב, היה אחד היחידים ששמעו ממנו סיפורים מתקופת המלחמה: "אחרי שהוא נגמל מהסמים והאלכוהול, ישבנו ואז הוא פתח את הלב והתחיל לדבר על תל פאחר. הוא היה בגולני וצנחנים והלום קרב משתי מלחמות. הוא סיפר לי פרטים גרפיים על זה שהוא היה מ''כ והם היו בחורשת טל וקיבלו פקודה לעלות ישר למעלה לקחת את המוצבים. הם עולים למעלה, יורים עליהם בלי הפסקה, דם נוזל וכולם פצועים ונהרגים סביבו. עד שהוא הגיע למעלה לא נשאר כמעט אף אחד".

יהונתן גפן היה ילד נצחי שפחד להתבגר, מעט לפני שנפטר הוא איבד בפתאומיות את השיער שלו במה שנראה כאירוע פסיכוסומטי, תוך ארבעה ימים. "השנתיים האחרונות היו קשות מאוד. תהליך ההזדקנות שהוא עבר בייש אותו ואפילו ההתקרחות המיידית הרגה אותו. בעיניי עצמו הוא ראה את עצמו כצעיר נצחי. היה לו חשוב לשמור על המראה האייקוני שלו", שיתף חברו הקרוב גברי.

נורית סיכמה את החג האחרון בחברתו של גפן וחשפה את ההסכם שעשתה עימו: "רציתי למות לפניו ושהוא יספיד אותי הכי יפה. בליל הסדר הוא כתב לי שיר עלינו ואמר לי דברים הכי יפים בעולם. סוף סוף קיבלתי איזה גושפנקא שהוא אהב אותי, שהוא ראה אותי ואת מה שעשיתי בשבילו כל החיים. הוא כאילו הבין שאני רואה אותו בפעם האחרונה. שכולנו רואים אותו בפעם האחרונה".