פולישוק מתאמן לכל נאום שעות: משנה את הקצב ולפעמים גם את התוכן לפי מה שקוזו אומר לו, מזגזג ועושה חזרות – אבל חברי הכנסת שלנו, כך מסתבר, גם המנוסים ביותר עוזבים את הדפים הכתובים לטובת דיבור מהלב. נפגשנו עם שלושה חברי כנסת בכדי לשמוע מהם על נאומי עבר שנשאו, איך זה עובד ואיזה מילים הם לעולם לא ישכחו.
חבר הכנסת ניצן הורוביץ, מר״צ: על הנאום שאחרי הרצח בבר-נוער
״הנאום הזה התקיים בפגרת הקיץ של הכנסת אחרי שביקשתי מיו״ר הכנסת לנהל דיון מיוחד בעקבות הרצח, שלא פוענח עד היום״, מספר חבר הכנסת הורוביץ. ״הוא התמקד באווירה סביב הקהילה הגאה שמובילה לאלימות, דיבר על ההסתה נגד הקהילה, על חוסר הסובלנות שגורמת לאלימות. הנאום הזה היה לי מאוד חשוב כי האווירה כלפי הקהילה הגאה היתה אז שונה, זה היה משהו פחות מקובל והיתה לי פה בזדמנות לדבר באופן אישי וזה גרם לי להתרגש מאוד. הנאום שודר במלואו ברדיו וסיפרתי בו גם שיש לי היכרות אישית עם הבר נוער והאנשים שפועלים בו. זה היה נאום על נושא מרכזי שקשור אלי באופן אישי, לא דיבור על משהו רחוק וכללי וזה היה משמעותי. זה נאום שהיתה לו הרבה השפעה, שאנשים דיברו איתי עליו לאחר מכן וסיפרו שהם שמעו והתרגשו לשמוע, שזה היה חשוב להם שדיברתי על הנקודות הללו ולכן אני זוכר אותו יותר מנאומים אחרים״.
הורוביץ מספר שלנאום זה תמיד מרגש, אבל הנאום הזה הגדיל את ההתרגשות: ״זה דיון מיוחד בו הייתי הדובר המרכזי בנושא שקשור אלי אישית וזה הגדיל את ההתרגשות וחיזק אותי״. לנאום הזה ואחרים, אם תהיתם, ח״כ הורוביץ לא מתאמן בכלל: ״ברוב הפעמים אני בכלל לא כותב את הנאומים אלא מדבר בעל פה. לעיתים נדירות אני כותב לעצמי נקודות אבל גם אז אני לא נצמד לנייד לגמרי ומאלתר הרבה״. מה לגבי כותב נאומים? ״אין לי דבר כזה וגם בנאום המשמעותי הזה היו לי רק ראשי פרקים, נקודות להתייחס אליהן ולא יותר מזה״.
ומה לגבי הנאומים של פולישוק?
״זו סדרה מצחיקה ומעניינת, אני צופה בה – אבל למרות שמנסים להתכתב עם המציאות – המציאות היא לא בדיוק פולישוק. יש הרבה חברי כנסת – ואני בתוכם, שכותבים את החומרים שלהם, שקוראים ושמתעניינים בנעשה סביבם, חברי כנסת שהם ממש לא פולישוק. זו סדרה נהדרת , אבל היא בסך הכל רחוקה מהמציאות״.
חבר הכנסת משה גפני, יהדות התורה: על הנאום נגד ההסכמים הקואליציוניים של הליכוד עם בנט ולפיד
״זה נאום שסבב סביב נושא משמעותי שעד היום אנחנו סובלים ממנו״, מספר חבר הכנסת גפני, ״ההסכם הקואליציוני של הממשלה הנוכחית שמכיל פגיעה בציבור החרדי, בציבור אזרחים בישראל״. גפני נאם אז וסיפר שההסכם רואה באברכים עבריינים, שפוגעים בזכויותיהם יותר ממה שפוגעים בזכויותיהם של מחבלים בישראל ומחה בתוקף על הקווים המופיעים בו, כשהוא אומר שבדק הסכמים קואליציוניים ולא מצא הסכם שפוגע כך בציבור שלם בשום מדינה דמוקרטית בעולם. ״אמרתי שזה כמו הספר הלבן של האנגלים, שמנע עליה לארץ ישראל ושכמו שלא קיבלנו אותו אז, כמו שהרב הרצוג קרע אותו אז בהפגנה – אנחנו לא מקבלים את ההסכם הזה היום וקורעים אותו כי אנחנו מתנגדים לו. אחרי הנאום קיבלתי המון תגובות גם מאנשים שאינם חרדים והבנתי שהוא עשה רושם חיובי, שהעברתי את המסר שרציתי להעביר – שזה הסכם שראוי לכל גינוי, שיותר מחצי מההסכם הוא פגיעה במשפחה החרדית וביישובים החרדים בצורה שאין לה תקדים ושמן הראוי לקרוע הסכם קואליציוני כזה. גם מי שלא מקבל את העמדות שלי בדרך כלל הבין את המקרה הזה״.
האם נאום כזה דורש שעות של הכנה כמו הנאום של פולישוק?
״האמת היא שראיתי את העונה הקודמת והיא היתה בסדר אבל עוד לא צפיתי בזו. בכל אופן, אני לא מכין נאומים והרבה פעמים אני עולה לנאום בכנסת בהפתעה, כי מישהו מחברי הסיעה לא יכול לעלות. בנאום הזה ידעתי שאקרע את ההסכם, אבל זה לא שהתכוננתי אליו שעות״.
כותבים לך את הנאומים?
״לא, אצלי זה לא כך. אני מכין לעצמי את הנאומים, אבל כמובן שאני יכול לקבל רעיונות מחברים ועוזרים, אנחנו יכולים לשוחח על הנושא שחשוב לדבר עליו – אבל באופן מעשי – אני לא מכין את הנאומים מראש״.
ומה לגבי ההתרגשות?
״לא... אני רגיל לנאומים ולא התרגשתי יותר מדי גם בנאומים הראשונים שלי. ככל שעוברות השנים הניסיון עוד יותק מקל על ההתרגשות ואם לומר את האמת, נראה שנולדתי ככה. יש לי חברים שזוכרים אותי כילד מנהל וויכוחים ומעולם לא התרגשתי – זו מתנה שהקדוש ברוך הוא נתן לי״.
חברת הכנסת עליזה לביא, יש עתיד: על הנאום מול הקהילה הקונסרבטיבית בארצות הברית, והנאום בזכותו יצא לאור ספרה הראשון
"יש נאום שהוא אירוע מכונן בחיי: כתבתי את הספר ״תפילת נשים״ אחרי שנות מחקר ממושכות. הקדשתי לו שלוש שנים מהחיים שלי למרות שהיה חוסר אמון מכל מי שהיה סביבי לגביו: המשפחה שלי וגם החברים באקדמיה חשבו שאני מבזבזת את הזמן שלי, אבל אני כל כך האמנתי בספר שפשוט המשכתי. הגעתי לישיבה ב״ידיעות ספרים״, שם אמרו לי שהם לא יודעים מי קהל היעד לספר הזה, שסטימצקי לא קנו הרבה עותקים ממנו ושהתגובות משם ומהתקשורת לא טובות. לא הכרתי שם אף אחד אבל עמדתי ונתתי נאום חוצב להבות על הספר. לי היה מובן שהספר הזה הוא הדבר הכי חשוב בעולם ואני לא יודעת מאיפה אזרתי את האומץ והכוחות אבל היה לי ברור שיש לי ביד מוצר מנצח ולמרות שאף אחד לא מאמין לי נאמתי להם על החשיבות של הספר, על המקום שלו וביקשתי שיתנו לי שלושה חודשים להוכיח את עצמי.דיברתי והסתכלתי לאנשים בעיניים והשאר הוא היסטוריה. הספר הזה הפך לרב מכר, זכה לתשומת לב בינלאומית וגם היום, עשר שנים אחרי ההוצאה שלו, הוא נמצא בכל חנות ספרים. זה נאום שלקחתי ממנו את העובדה שאם את מאמינה ויודעת - דברי לאנשים בעיניים ושכנעי, אם את יודעת את התשובה בבטן בוערת - אל תוותרי".
"הניסיון בדיבור מול קהל נתן לי את ההבנה איך לדבר אל הקהל – לדבר אל הלב וכשאני מכינה נאום אני חושבת דבר ראשון על הקהל שלי. מבחינתי איך אומרים חשוב לפחות כמו מה אומרים ואני מתאימה את המילים והדוגמאות לקהל. אתמול, למשל, התראיינתי לתקשורת חרדית על בריאות נשים חרדיות אז בחרתי לא לומר ״סרטן השד״ אלא להשתמש בעולם המינוחים של העולם החרדי, כי אני רוצה שנשים חרדיות וגברים חרדים יקשיבו. אני חושבת שהנאומים הכי טובים שהיו לי הם אלה שלא התכוננתי אליהם, אלו שבאו מהלב, ממשהו שאני נלחמת עליו, מהערה מהקהל שגורמת להבנה שצריך להתייחס למשהו אחר, ונאום כזה נשאתי במאי האחרון בכהס של רבנים קונסרבטיבים בארה״ב. הכנתי במיוחד נאום באנגלית על דת ומדינה, עליה הוזמנתי לדבר. נאמתי על הנקודות שחשבתי שמעניינות אותם ואז, מההערות של הקהל, הבנתי שהם ממש כועסים על כך שאני מובילה את ברית הזוגיות, יחד עם רות קלדרון. זו היתה מתקפה חסרת תקדים בחריפות שלה ולא התכוננתי להתייחס לזה, התכוננתי לדבר על גיור ונושאים אחרים, אבל הבנתי שאני חייבת לשנות את הנאום שהכנתי, לקחת את כל הניסיון והידע שלי ולהתייחס למה שכואב להם, לדבר ממנו הם נעלבו – העובדה שאנחנו מקדמים נישואים אזרחיים לפני שישראל מכירה בנישואים קונסרבטיבים ורפורמים. בניתי נאום וגיליתי שיש לי את היכולת לגמישות בנאומים, שבלעדיה לא היו מקשיבים למה שהיה לי להגיד״.
מה יש לך להגיד בעניין הנאום של פולישוק?
״בפולישוק מה שמשנה זה ההכתבה הפוליטית וזה כמו בזירה הפוליטית שלנו: אנחנו צריכים להעביר מסרים שאנחנו רוצים, להעביר את המדיניות שאני חלק ממנה ולדבר לכל הקהל, אבל בעולמות התוכן הנוספים שלי, עיקר הדגש הוא מה אנשים ייקחו מהנאום שלי, מה המסר שאני רוצה להעביר ועליו אני חוזרת בכמה וריאציות. את רוב הנאומים שלי אני כותבת לעצמי וגם כשהעוזרים שלי כותבים לי נאומים, הם צוחקים שלא משנה מה - אני עוזבת את הכתוב, מרגישה את הקהל ומתחילה פשוט לדבר אליו. למרות שאני נואמת כבר שנים אני עוד מתרגשת מהמעמד ומהיכלות שלי להעביר את המסר ולהשפיע.
אני חושבת שפולישוק נותנת סוג של מראה שרחוקה מאוד מהמציאות, כמו שאומרים בסוף כל פרק. הדברים נעשים אחרת בכנסת, אבל חובתה של סדרה להקצין כדי לספר סיפור ואת זה היא יודעת לעשות: לרתק ולהביא את ההוויה הישראלית, היא אפקט של מראה עם הרבה צבע ומספרת סיפור שלנו – לא של בית הקלפים ולא של סדרות פוליטיות אחרות מחו״ל, היא מתכתבת עם המציאות שלנו. אני גם מאוד אוהבת את חנה אזואלי הספרי, היא חברה״.
"פולישוק" - הערב (שני), מיד אחרי תכנית פתיחת העונה של "עובדה"