"אני לא הייתי בהפגנה הגדולה", מספר היום חיים יבין, שהגיש את החדשות בלילה השחור לפני עשרים שנה, שבו נרצח ראש הממשלה יצחק רבין. "לא הייתי בעבודה. ישבתי בבית. אומרים לי: 'ירו ברבין'. בתי אמרה לי. אני חשבתי, מה, את רבין הרי אי אפשר להרוג. אז מה, נראה אותו בא לישיבות הממשלה עם יד מגובסת? אחרי זה אמרו לי עוד פעם. רצתי לאולפן, נכנסתי לאולפן, ובאוזניה אמר לי העורך אז, 'הוא מת, אבל אסור לך עוד להודיע את זה'. אני חשבתי באותו הרגע שאני מתעלף. אני זוכר שתפסתי את עצמי בידיים ואמרתי לעצמי, שמע, זה לא הזמן לאבל של עצמך. קח את עצמך בידיים, תמשיך בשידור. כי אני הרגשתי שזה התפקיד שלי באותו רגע ואין מנוס מזה. אבל בפנים נוצר חלל. משהו נורא קרה לי בתוך נפשי פנימה".
גם יעקב אילון נזכר בלילה הנורא: "שידור דרמטי מעין כמוהו. הלם מסביב. הלם באוזניה. אתה צריך לנהל שידור מול מדינה שכוססת ציפורניים וחותכת ורידים. ברגע השני אחרי שאתה קולט שירו בראש הממשלה, אז שואלים, 'מי זה, מה זה, מחבלים?' ואז כשמבינים שמדובר ביהודי, ההלם הוא באמת פי כמה וכמה. והאמת היא שאני לא קלטתי מה קורה עד הסוף, אלא רק אחרי כמה שעות של שידור - יצאתי מהאולפן, ואני רואה עשרות אנשים בוכים. אני מבין שלא היה פה שידור טלוויזיה, היתה פה טרגדיה וטראומה בקנה מידה שלא ראינו כמוהו אף פעם".
"אנשים" - רביעי- חמישי, 18:50 ושבת, 19:15