"הצער הוא בן הלוויה שלנו יום-יום": באולפן של אופירה ולוינסון ישבו שתי אמהות של תצפיתניות ששירתו יחד בבסיס נחל עוז, רוני אשל ונועה מרציאנו. כשהן מחזיקות ידיים הן סיפרו על הכעס שבוער בהן יום-יום והאבל שמזכיר להן ולכולנו שהגיע הזמן לקחת אחריות ולספק למשפחות האבלות תשובות.
"אני נתתי לצבא ילדה מדהימה, מצחיקה, חכמה, עוצמתית ונחושה. אופירה את היית משתגעת ממנה אם היית מכירה אותה" מספרת שרון אמה של רוני אשל ז"ל, התצפיתנית שנפלה בקרב בבסיס נחל עוז ב-7.10. "אתם יודעים מה קיבלתי בחזרה? את הקופסה הזאת, זהו. ואתם יודעים למה קיבלתי כל כך מעט פרטים? כי היו למחבלים 7 שעות להסתובב בבסיס, לבזוז אותו, לגנוב להם את תיקי הרחצה והבגדים. הבסיס היה שלהם, הם עשו מה שהם רצו ואף אחד לא הגיע".
בשקט מחריד אשל פרסה על השולחן באולפן מספר פריטים, כמה בשמים, אוזניות, רמקול וארנק. "החיילים היו שש שעות בחמ"ל, בחיים, ואף אחד לא הגיע להציל אותם. הסיבה שהם נפלו בקרב, נרצחו, זה כי נגמרה להם התחמושת. אם היה 'תו"ל' מסודר לפשיטה בבסיס הזה, אז כל החיילים שהיו במיגונית - היו מסתתרים בחמ"ל, שם היה להם עוד נשקים להילחם - היה להם עוד זמן. אתם יודעים כמה עוד זמן הם היו צריכים כדי לשרוד? שעה".