בשנים האחרונות הם הפכו לדיירים קבועים כמעט בכל בית. אבל עוד לפני שהפכו לכוכבים בזכות "נינג'ה ישראל" (חצי הגמר מסתיים הערב, מוצאי שבת, אחרי החדשות בערוץ 12), הם היו ספורטאים והשתתפו בתחרויות טיפוס בארץ ובעולם. שמלא הירושלמי בן ה-22 היה הישראלי הראשון שעלה לגמר גביע העולם בטיפוס, וחזנוב, החיפאי בן ה-25 היה גם הישראלי הראשון שקיבל שם מדליית זהב. לצידם ניצב רם לוין בן ה-21, שלמרות גילו הצעיר, הספיק להרשים באליפות אירופה בטיפוס. על מסלול המכשולים של הנינג'ה, אנחנו רגילים לראות אותם מתחרים אחד נגד השני, אך כשהם לא מזיעים על מסך הטלוויזיה שלנו, מה שהנינג'ות באמת אוהבים לעשות - זה לטפס בטבע.
"כשאנחנו רואים מערה שיש פוטנציאל מדהים לטפס עליה, אנחנו באים ומנסים למצוא את המסלול הכי קשה שנצליח לעשות", מסביר חזנוב. "המטרה היא לטפס מהתחנה עד לסוף המסלול, בלי ליפול בכלל ולדמיין שגם אם לא היה את החבל - היינו עושים את המסלול. בטבע באמת אפשר לטפס בלי אלמנט תחרותי ולקחת רגע לעצמנו, ליהנות מהטבע, מהמסלול וממה שאנחנו הכי אוהבים לעשות. הדבר המדהים בלהיות ככה עם עצמך בגובה, הוא ששום דבר לא עובר לך בראש. כאילו העולם עוצר מלכת לשנייה, וזה מדהים. יש לי כל כך הרבה דאגות ואז פתאום אני הולך למסלול, מטפס אותו ופשוט שוכח מהכל".
גם האחים גבע ורם הם מטפסים ותיקים. שניהם התחילו להתחרות בגיל צעיר, ובאליפות ישראל לפני שנתיים מצאו את עצמם מתחרים ראש בראש. "תחשוב שיש לך איזה מישהו שאתה מעריץ, שאתה רוצה להיות הוא. במקרה שלי הבן אדם הזה שהערצתי, הוא אח שלי. נולדתי לזה, הסתכלתי עליו בהערצה וידעתי שזה מה שאני אעשה", פרגן גבע.
למרות ההישגים הבינלאומיים הרבים של מטפסי ישראל, ענף הטיפוס לא היה פופולרי עד לעליית "נינג'ה ישראל" שהפכה אותו לענף מבוקש ואותם לכוכבים. "יש את עידן הטיפוס עד הנינג'ה ואחריו", מודה חזנוב. "בעבר נכחו בקירות הטיפוס בארץ חמישית מהאנשים שיש היום".
"גם ברמה החברתית, הספורט הזה לא היה מקובל. בבית הספר ילדים היו מעיפים את הכדור ואומרים לי 'לך תביא' וצוחקים עליי שאני מטפס. היום טיפוס הוא כמעט ספורט לאומי, כל הילדים מטפסים וזה מרגש לראות. זה ספורט מדהים שעושה פלאים".
שמלא חיזק את דבריו ואמר: "אני התגייסתי לצבא בתור ספורטאי מצטיין, וכשהייתי בטירונות עם עוד הרבה ספורטאים מצטיינים, כולם היו בטוחים שזאת קומבינה. אף אחד לא הבין מה זה טיפוס ועל מה אני מטפס".
ישראל הצטרפה באיחור אופנתי למועדון הנינג'ות הבינלאומי. בדצמבר האחרון שודרה העונה ה-38 של תוכנית המקור היפנית, ובגרסה האמריקאית שודרו כבר 13 עונות. מאז, גם הוועד האולימפי הבין את האטרקטיביות של ענף הספורט הזה, והוחלט לשלב אותו כחלק מהמשחקים האולימפיים בטוקיו, שנדחו בינתיים בגלל נגיף הקורונה. "להיות באולימפיאדה זה חלום שיש לי עוד לפני שהטיפוס בכלל נכנס לאולימפיאדה. בשנתיים האחרונות התאמנו בכמויות במטרה להגיע לשם", סיפר שמלא.
כדי להגיע לטוקיו, המטפסים היו צריכים לעמוד בקריטריון הבינלאומי ולהצטיין בשלושת המקצועות: בולדרינג - מסלולים קצרים ללא אבטחה, הובלה - מסלולים גבוהים עד 35 מטרים, וספיד, שבו שני המתמודדים מטפסים במקביל - ומי שמגיע ראשון מנצח. למרות הישגיהם המרשימים באליפות אירופה האחרונה, הנינג'ות לא עמדו בקריטריונים וסיימו במקומות החמישי (שמלא) והשביעי (חזנוב), מה שדחה את החלום האולימפי בלפחות ארבע שנים.
"פייר? התאכזבנו כי עדיין חשבנו שאנחנו מסוגלים", הודה חזנוב. "ככל שהתחרות התפתחה הבנו שזה מציאותי, והיינו מאוד קרובים. לקראת האולימפיאדה הבאה אני חושב שכולנו מבינים שזאת משימה אפשרית ואנחנו הולכים להשיג את הכרטיס".
בינתיים, הם עם הפנים אל הגמר - "כשאנחנו באים לנינג'ה יש לנו בראש את זה שאף אחד עדיין לא עשה את ההר ויש לנו הזדמנות להיות הראשונים שעושים אותו. בשבילי זה סוג של דרייב להיות הנינג'ה הראשון מישראל שמצליח לטפס את הר המידוריאמה", אמר רם.