בשבוע שעבר סיפרה הדוגמנית במיל' קארין באומן על ההתמודדות המתישה שלה עם הפרעות אכילה, מהן היא סובלת כבר מעל לעשור. היום היא הגיעה לתכנית "הבוקר של קשת" כדי לבקש עזרה, ולהזכיר לכולנו שמה שמתחיל מהערה קטנה על משקל יכול להוביל למצב מסכן חיים.
לפני שלוש שנים, באותה תכנית בדיוק, עוד אפשר היה לשמוע את הכוח והתקווה בקולה של קארין: "זה לא שווה את זה", אמרה אז, "זה לא שווה שהחיים שלנו יהיו שחורים, וסגורים, בגלל משקל. בגלל פחד", סיפרה אז על דימוי גוף מעוות אבל הדגישה שהיא נלחמת: "יש לי נפילות, יש לי הקאות, כלום לא פרפקט עדיין. זה תהליך. אבל באמת, זה לא שווה את זה. כי יש חיים והם שווים, ואני רוצה אותם. אני בטוחה ששאר החולות בהפרעות אכילה גם רוצות אותם".
היום היא עדיין לא מוותרת, אבל נדמה שהכוח להילחם במחלה הולך ונוטש אותה. היא מספרת סיפור מצמרר על איך לקתה בהפרעה, סיפור שמדגיש עד כמה הסביבה מכוונת נשים ונערות להתעסק בדימוי גופן יותר מדי, וחושפת אותן לסכנה של פיתוח הפרעות אכילה.
"זה התחיל מגיל מאד צעיר", היא אומרת, "לאו דווקא מדוגמנות או מעולם האופנה. בעולם שלנו יש הרבה הרבה השפעה בחוץ. הרבה אנשים שמשפיעים עליך. מילה אחת קטנה פה, מילה אחת קטנה שם, ואת מוצאת את עצמך שואלת למה אומרים לי ככה, למה אומרים לי 'יהיה לך יפה יותר אם תרדי כמה קילו'?". את ההערות האלה קיבלה באומן כשהיתה בקושי בת 16, לפני יותר מעשור, אז התחילה לרדת במשקל. הדיאטה הפכה לבולמיה, שהפכה לאנורקסיה, והיום, אחרי אינספור הקאות ובמשקל המפחיד של 31 קילוגרמים, למרות דלקות קשות בוושט, ההימנעות מהקאות עבור קארין היא מלחמה.
מאז שהשתחררה מהאשפוז האחרון, קארין נמצאת במעקב בקופת חולים ומתגוררת אצל אמא שלה, שגם היא אישה חולה מאד. היא מספרת שמצבן קשה - פיזית, נפשית וכלכלית. בבית החולים טיפלו בקארין במתכונת של הזנה באמצעות זונדה, טיפול שהיא מסרבת לו כי לטענתה היא מסוגלת לאכול בכוחות עצמה. היא רוצה שיתנו לה לחזור לבית החולים כדי להיות בהשגחה ("בטיפול רגיל כמו כולם"), למרות שנים של סרבנות מצידה לקבל טיפול. "למדתי את הלקח", היא אומרת הבוקר ליואב לימור ומיכל אנסקי, ומבקשת שיתנו לה עוד צ'אנס. "אני גם לא חושבת שבעולם הרפואה יודעים היום מספיק על המחלה הזאת", היא מוסיפה בצער.
לסיום, מוסיפה קארין גם מסר שחשוב לה להעביר לצופים בבית: "שכל אמא תשים לב ותפקח עין. הרבה בנות רוצות להיות רזות ומוכנות ללכת רחוק בשביל זה. אני באמת מבקשת, הורים, שימו עין - אני דוגמא לסבל של שנים של מאבק וניסיון, ואני רוצה עכשיו לקום ולחיות. זו מחלה מאד קשה. חשוב לי להעביר את המסר שחשוב לתפוס את זה כמה שיותר מהר".