שלושה נערים שנסעו במוניתו של בני אסכלוני, צלם אירועים במקצועו שבעקבות משבר הקורונה החליט לעבוד כנהג מונית, תקפו אותו במפתיע בסיום הנסיעה. אחד הנערים הצמיד סכין לצווארו של אסכלוני ופצע אותו. השלושה נמלטו אך בצירוף מקרים מדהים, הנהג פגש שניים מהם בבוקר שלמחרת והתעמת איתם.
"זו הייתה נסיעה פשוטה לכיוון הבית, אחרי יום עבודה", שיחזר אסכלוני ב"חדשות הבוקר", "בשעה ארבע לפנות בוקר, ממש בסמוך לביתי, ראיתי שלושה בחורים צעירים מרימים את היד. עצרתי להם, שאלתי לאן, הם רצו לשכונה קרובה. הם לא היו נראים לי שיכורים או מסוממים, שלושה בחורים רגילים".
"הגענו ליעד והם הכניסו אותי לסמטה חשוכה", המשיך אסכלוני, "לפני שבלמתי את הרכב כדי לתת להם לרדת, הרגשתי את עצמי נדבק אל המושב בכל הכוח. הרגשתי חפץ חד נצמד לגרוני ומיד ניסיתי להתעשת ולהסיר את החפץ הזה כי הוא חנק אותי. הנער שישב מאחוריי הצמיד אותי עם היד אל הכיסא כדי שלא אוכל לזוז, ועם היד השנייה הצמיד לי סכין קצבים באורך 35-40 ס"מ לגרון. הוא לא הרפה. חשבתי, או שאני מצליח להיחלץ מזה או שזה נגמר".
מה עשית באותם רגעים?
"אחזתי בסכין החדה וניסיתי להרחיק אותה מהגרון. היא חנקה אותי והרגשתי שאני נחתך בבשר. לא היה דיבור על כסף, רק התחננתי על נפשי שיעזבו אותי. אלה שלושה רוצחים, הם לא באו לצחוק או לשחק משחק, הם באו לבצע רצח, חד משמעית".
אי אפשר שלא לחשוב על הרצח של דרק רוט ז"ל.
"זאת אותה הסיטואציה. אם הבחור היה אוחז בסכין בצורה טיפה יותר חזקה, זה היה נגמר בדיוק כמוהו. מה ההבדל? מי אמר שהייתה לנער השליטה להבחין עד כמה הוא צריך ללחוץ על ההדק?".
אסכלוני הצליח להשתחרר מהאחיזה של הנער והשלושה ברחו מהמונית: "נאבקתי כדי לתפוס את החפץ החד, משכתי אותו בכל הכוח והוא נשאר לי ביד. השלושה הבינו שאין להם כלי הגנה נגדי, פתחו את הדלת וברחו. ניסיתי להשתחרר מהחגורה כדי לנסות לרדוף אחריהם, נאבקתי בה וקיבלתי מכות מטורפות בצלעות. כשהשתחררתי מהחגורה נפלתי על הרצפה, נשמטו לי הרגליים. הסתכלתי אחורה וראיתי שהם ברחו ושאין מצב שאני תופס אותם. בדקתי מה הנזק שנגרם לי בגרון וצילמתי את עצמי, כי היה חושך מטורף".
חשבת שפה הסיפור נגמר, אבל לא.
"ביום ראשון בשעה שש בבוקר ירדתי אל בית הכנסת ובדרך ראיתי שני נערים הולכים במרחק 20 מטרים ממני. מבחינה ויזואלית הם נראו כמוהם אחד לאחד, אבל הייתי צריך לאשר את זה. הם לא ראו אותי אז הלכתי אחריהם וראיתי אותם נכנסים למאפיה. במאפיה התעמתנו מילולית וקלטתי שהם מפשפשים בכיסים כדי להוציא שוב סכין. לקחתי שני צעדים אחורה ונתתי להם לברוח כדי שלא אדקר שוב".
כל מה שרצית היה להתפרנס בתקופה הקשה הזאת.
"אני מרגיש שלקחו לי את הכבוד, אני שבור ולא נעים לי. בסך הכל רציתי להמשיך להתפרנס, וכנראה שזאת לא הדרך. לא מבין למה הייתי צריך לחוות כזאת חוויה לא נעימה, למה זה מגיע דווקא לי. הילדים האלה מפחידים, הם רוצחים לעתיד. מפחיד לחשוב שהם מסתובבים בינינו בשכונה שלי".